בעוד כל ה"פוקוס" של משפט "
הולילנד" מופנה ל
אהוד אולמרט ועדה זקן, הרי שהייתי רוצה להסיט את ה"פוקוס" הזה לעברם של ארבעת המורשעים החרדים. להבדיל מימי משפטיהם של אנשי ש"ס לדורותיהם (יאיר לוי,
אריה דרעי,
שלמה בניזרי, שלמה דיין,
יאיר פרץ ועוד הרשימה ארוכה....) הרי שהפעם כמעט ולא התלוו למשפטם של ארבעת החרדים המורשעים הדים תקשורתיים אנטי חרדיים עד כדי דימויים אנטישמיים ממש. אולי בגלל שאולמרט תפס כאן את ה"פוקוס", אולי בגלל התדמית הטובה של ה"צדיק"
אורי לופוליאנסקי - המורשע המוביל, אולי בגלל ששניים מהם הינם אשכנזים שאינם נמנים על ש"ס השנואה, ואולי בגלל שהארבעה רק "נגררו" אחרי אהוד אולמרט. ובאמת, הפעם היו אלה פושעים חרדים מסוג אחר - אבל אותי הסוג הזה מפחיד יותר, משום שזו לא מעידה של מושחתים פליליים שהגה השלטון השחית אותם אלא משום שהפעם נתפסו ארבעה פושעים שהם בעצם תוצאה של נורמת התנהגות פוליטית - חרדית שמקבלת הצדקה נורמטיבית - רעיונית על-ידי אלה שהחליפו את הנאמנות לתורה בנאמנות לדאגה של "מימון מוסדות התורה", ונורמה כזו מושרשת כ"מצווה" שיש להמשיך בה. וכאשר מדובר בנורמה מושרשת ולא במצב שברור כסטייה פלילית, הרי שהסכנה להשתרשות הנגע ולניתוק החרדים התורה גדול פי כמה.
מושחתי ש"ס עשו את מה שעשו בגלל בצע שלמונים ותו לא. כמוהם - אני יודע, שישנם עוד חרדים רבים גם מ"יהדות התורה", אבל אותם כאשכנזים רודפים פחות, הסכנה האלקטוראלית מהם קטנה יותר והם יודעים לבצע את עוונותיהם בחוכמה גדולה יותר ומבלי שהדברים ידלפו החוצה ו/או יסבכו רבנים בכירים. אבל הכנופיה החדשה הזו - של ארבעת הפושעים, מגיעה מזן אחר של פשע שלמונים והיא קיימת ומושרשת עוד לפני שחלמו שש"ס תוקם. זוהי השקפה חרדית בזויה - שאין לה מקום ב
עולם התורה, המתיישרת עם כל גנב "ממלכתי" חילוני המכהן בתפקיד בכיר במערכת הממשלתית או המוניציפלית גם כשהלה מעיז לפשוע פלילית באופן החמור ביותר. ההצדקה להשקפה החרדית הזו היא ש"אנחנו בגלות" וש"צריך כסף למוסדות ולקדם את האינטרסים שלנו". השקפה זו היא כנגד ההלכה הפסוקה בפרט וכנגד ההשקפה התורתית בכלל ומשתי סיבות עיקריות:1) התורה מצווה אותנו ברורות נגד כל עושק וגזל ובעד ניקיון כפיים, ומעל לכל נגד חילול השם. 2) האיסור לתת יד לשוחד ולמרמה בקרב יהודים - גם אם אינם שומרי תורה ומצוות, גדול יותר מאשר מאומות העולם. יתרה מכך, אם בגזל של שלטונות מאומות העולם אפשר להעלים עין משום "שלום מלכות" (אבל אסור להצטרף אליו...) הרי שבמעללי יהודים, באשר הם, אסור אפילו להעלים עין משום שאסור לתת לגיטימציה ליהודים שעוברים על מצוות, ואפילו כאלה שעוברים על משפט המדינה. אבל אלה שרק הממון והכבוד חשובים להם - מקרב עסקני ורבני היהדות החרדית בארץ, קידשו את עניין "הצלת הכספים למוסדות התורה" מעל לכל הלכה פסוקה ובעקבות ה"היתר" הזה הם הפכו לגנבים פוליטיים גלויים שכל ראש שר, מנכ"ל וראש עיר חילוני יודע ש"את החרדים קונים בכסף" וכן שה"חרדים שלנו יעידו תמיד לטובתנו". ארבעת המורשעים החרדים במשפט "הולילנד" - אורי לופוליאנסקי, אליעזר שמחיוף,
אברהם פיינר ו
מאיר רבין, הם תוצאת ההשקפה הפגומה והעקומה הזו. בארבעה הללו השתמש אולמרט מתוך ידע ברור כי לא יסרבו לו ואילו הם ברו במעלליהם "מצווה מהודרת". בקיצור, הכסף מטהר ממזרים.
לגיטימציה של קדושה
שנים רבות אני לחמתי ולוחם נגד התופעה הזו. החברה החרדית איננה קודש קודשים עבורי אלא קודש הקודשים שלי נקרא "תורת ה'". החברה החרדית איננה עבורי מטרת השתעבדות "ראשונית" (במובן הסוציולוגי) אלא אמצעי לקיים תורה ומצוות וכאשר חלקים מהחברה החרדית ומראשייה - ואפילו "רבניה", אינם חלק מהאמצעי לעבוד את ה' ולקיים את התורה, הרי שהללו מסוכנים לי יותר מכל שאר הצבורים והסכנות, שהרי לא לחינם נאמר כי חילול השם עומד מעל כל שאר העבירות. כרב, כעיתונאי וכעסקן נתקלתי ואני נתקל שוב ושוב בתופעה הזו - של הצדקת השחיתויות, במסווה של "הגנה על כספי עולם התורה". וכשמוכיחים את הרמאים הללו הם מחייכים בזוית הפה ומסתכלים על המוכיח כעל "תמים", מסכן או רמאי. שהרי הפוסל במומו הוא פוסל. לעולם לא אשכח את הימים שנלחמתי - מעל דפי "
רשת שוקן" - במדורי "יורה דעה" בעיתון השפלה "ערים", בראש עיריית ראשל"צ לשעבר,
מאיר ניצן, וגם בימים שעמד למשפט. כמעט כל עסקן ורב חרדי בראשל"צ (לרבות רב העיר דוד וולפה...) ניסו להניעני מלהמשיך לתקוף את האיש. בתחילה הם טענו כי "זהו חילול השם". משהרמת גבות בעניין זה הם רמזו לי שראש העיר העביר להם מסר שאם אמשיך לתוקפו הוא יראה זאת בקונטקס של חרדים כנגדו. הבהרתי לכל הפונים כי לפני עומד הציווי "לא תגורו מפני איש". אח"כ הם הסבירו לי ב"ביתם הקטנה" כי "הוא יתנכל לנו בהעברת הכספים". גם שם לא נרתעתי והסברתי לפונים כי מקור טמא הריהו מטמא את הכספים חסרי הברכה שלו . לבסוף הם וראש העיר עצמו הבינו כי קורצתי מחומר אחר והרפו מהלחץ. יש לי עוד דוגמאות אין ספור לשיטה הזו - של טיהור הגזל והשתתפות בו, "לשם שמים", אבל לא אאריך. השיטה הזו גרועה משחיתות רגילה משום שהיא משרישה נורמות של גזל ופשע במקומם של חוקי התורה ומעניקה להם לגיטימציה של "קדושה".
אינני שמח מעולם על כך שאדם זה או אחר נשלח לכלא - ועוד מאיגרא רמא לבירא עמיקא, אבל מנגד אני שמח כשמתקיים ביהודים חרדים המשפט "מי שמחלל שם שמים בסתר נפרעים ממנו בגלוי", משום שכאשר זה קורה יש בהחלט סיכוי לבהלה ולתשובה מיראה מאחרים שעוד עוסקים בכך או שהתכוונו לעסוק בכך. אוי לעיניים שראו ולאוזניים ששמעו על הפגנות השמחה בעמותת "
יד שרה" למורשע לופוליאנסקי. במסגרת חילול השם קוראים למצב הזה: "עבירה גוררת עבירה". האיש הזה אינו צדיק ומי שדאגו להציגו ככזה היו דווקא חילוניים - ובכללם אנשי ימין שמאל חילוניים גם יחד, ששמחו על כך שקם "חרדי לייט" והופך לתקוותם לשינוי היהדות החרדית לכוון פחות דתי. למי שאינו יודע הרי שאחת העבירות היותר חמורות בענייני גזל היא לערב עמותות חסד עם עניינים אישיים ופוליטיים לצורך מסחר וכבוד. את לופוליאנסקי לא שלחח למשפט המדינה אלא הקב"ה והגיע הזמן שרבנים ועסקנים חרדים יתחילו לעשות חשבון נפש נגד כל אותם רמאים וגנבים שמכהנים כ"שלוחא דרבנן" ולא להגן עליהם. מי שמגן על הללו הינו כופר בעיקר ומתעלם מהשם יתברך שמו לעד עולמי עולמים שחשף את ערוותם של הללו ושלחם למשפט הפילילי כדי לחשוף את מה שחיללו בסתר. בעוד שלגבי לופוליאנסקי - האיש שרצה לגבות מס הכנסה מקבצנים חסרי ישע (!), אני בטוח שהוא עשה את מה שעשה מתוך ניגון של "כינור ראשון" מטעמו הרי שלגבי שמחיוף, פיינר ואפילו רבין אני חושב שמאחוריהם עמדו "גורמים חרדים בכירים יותר" שאישרו להם לעשות זאת ב"היתר הלכתי" של "סיוע לראש עיר שעוזר כספית למוסדות התורה". דרך אגב, במקרה של ח"כ לשעבר מש"ס הרי שהוא נתפס אומנם על שחיתות אישית במסגרת של "השלטון משחית" אך מאחורי פשעיו עמדו בכירים הרבה יותר בש"ס - שאם אכתוב את שמם ירעדו אמות הסיפים, שהסבירו לו כי זו "מצווה" לשדוד את ה"קופה החילונית", שהרי "אם אנחנו לא נגנוב הרי שהם ימשיכו לגנוב רק לעצמם"...
