השופט היהודי
זוהי כותרת המאמר שפרסם (16.5.14) "אלווטן", עיתונה הרשמי של סעודיה, על משפטו של
אהוד אולמרט:
"העדויות על שחיתות המשפט במדינות ערב הן רבות לאין שיעור. אך בישראל המצב שונה לחלוטין. לפני ימים אחדים התנהל בישראל משפט שהוא זר לנו.
"השופט
דוד רוזן גזר על ראש הממשלה לשעבר א. אולמרט 6 שנות מאסר וקנס אותו במיליון ש"ח. למרות שפסק דין זה הוא חסר תקדים במדינת 'האויב', הוא מעיד על עצמאותה ועוצמתה של מערכת המשפט בישראל.
"מי שהיה שר האסירים הפלשתיני, ד"ר סופיאן אבו זאידה, התייחס לעצמאות המשפט בישראל באומרו: 'השופטים בישראל מתמנים על-ידי ועדה מיוחדת הקבועה בחוק המונה תשעה חברים ומורכבת גם ממפלגות האופוזיציה בכנסת. כמו-כן, יש בה שני חברים מלשכת עורכי הדין. חברי ועדה זו מתחלפים כל 3 שנים. בישראל אין אפשרות למנות שופטים מטעם הממשל'".
המאמר זכה לתגובות חיוביות. אחד הקוראים כותב: "מדינת היהודים היא שיא הצדק המשפטי, ואין בה חסינות לא לנשיא, לא לראש ממשלה ולא לשר".
בעיתון "אלסיאסה" הכווייתי (17.5.14) עורך הפרשן דאוד אלבצרי השוואה בין הטיפול במעשי השחיתות במדינות ערב ובישראל:
"המשפטים נגד אולמרט וקצב הם תופעות כה שונות ממה שמתרחש במדינות ערב. אצלנו השליטים אינם טועים ואינם גונבים. ואם הם עושים זאת, הם מזוכּים, כי תמיד יש נימוקים המצדיקים את פשעיהם".
"שר המסחר העירקי בממשלת נורי אלמאלכי ברח ללונדון עם מיליארד דולר מכספי המדינה. ראש הממשלה אפילו לא טרח לבקש מהאינטרפול להסגירו.
"ובמדינה ערבית אחרת נשיא טובח בעמו זה שלוש שנים ומפעיל נגדו נשק כימי וחביות של חומרי נפץ. ולמרות זאת, במקום לעמוד למשפט, הוא מועמד לתקופת נשיאות שלישית.
"ואילו בישראל הצדק והמוסר הם המנצחים. על הערבים ללמוד משכניהם הישראלים".
אומה של רעבים וערומים
במצרים יש רק שני מועמדים לבחירות לנשיאות שייערכו ב-26 וב-27 במאי 2014: עבד אלפתאח א-סיסי וחמדין סבאחי.
משקיפים במצרים סבורים כי הרוב המכריע של העם המצרי יבחר בא-סיסי. מועמדים אחרים לנשיאות הכריזו כי אם יגיש א-סיסי את מועמדותו, הם יוותרו ויצביעו בעדו. בין אלה גם אחמד שפיק - מי שהיה ראש הממשלה בעידן
חוסני מובארקּ ומפקד חיל האוויר. כזכור, שפיק הפסיד ל
מוחמד מורסי בבחירות בהפרש זעום.
האתגר הגדול לנשיא הבא הוא יכולתו לספק את פת הלחם. מהפכת 25 בינואר 2011 במצרים פרצה בעיקר בגלל המצב הכלכלי. סיסמאות המהפכה היו ונשארו "לחם, צדק חברתי, חרות ו
כבוד האדם".
הלחם מסובסד בגדול. אפשר לקנות 10 פיתות בשקל - סכום שבקושי מכסה את עלות האפייה, ההובלה ורווחי המוכרים. התוכנית החדשה של הממשלה מבקשת לסבסד רק 5 פיתות לאדם ביממה. מי שיקנה יותר, ישלם מחיר מלא. יש לציין כי האזרח המצרי צורך בממוצע 8 פיתות ביממה. מאז מהפכת 1952, ניסו ממשלות מצרים לצמצם את מענקי הסובסידיה ללחם, אך ניסיונותיהן היו לשווא ורק הביאו להתפרצויות של מהומות דמים.
אספקת פת הלחם ל-90 מיליון מצרים היא האתגר והיא המבחן, ועל כן היא נמצאת בראש סולם העדיפיות. אחרי קבלת עצמאותה של הודו, נשאל מהאטמה גנדי אם הוא מאושר מעצמאותה של ארצו, ועל כך השיב:
"אני מנהיג אומה של רעבים וערומים. האורז בשביל העם ההודי חשוב מן החרות".
רשימה ארוכה ומגואלת בדם
אסון פלשתין אינו ה"נכבּה" היחידה בתולדות הערבים בזמן הזה. זו אומנם הולידה שרשרת אינסופית של נכבּות. אך כשם שנכּבה זו הייתה תולדה של מדיניות שגויה, כך גם שרשרת הנכבּות של הערבים היא תולדה של משגים קולוסליים/אדירים.
רשימת הנכבּות הערביות הללו היא ארוכה ומגואלת בדם:
- מלחמת ששת הימים שהביאה אסון על 3 מדינות ערב;
- שרשרת ההפיכות האינסופית במרבית מדינות ערב - עירק, סוריה, תימן, מצרים, סודן, תוניסיה, לוב ולאג'יריה;
- מלחמת האזרחים בלבנון שגבתה את חייהם של 120 אלף בני אדם והפכה כחצי מיליון לבנונים לפליטים;
- פשע השמדת-עם שבוצע במיעוטים בסודן, לבנון ועירק, כמו גם רדיפת הקופטים במצרים;
- רצח מנהיגים ואנשי ציבור בכל מדינות ערב;
- מלחמת חזית ההצלה האיסלאמית באלג'יר שגבתה את חייהם של עשרות אלפים;
- אירועי האביב הערבי שהפך זה כארבעה עשורים לקיץ לוהט ועקוב מדם.
על אלה אמר סופר ערבי:
"אם ירצו הערבים להעלות את זכר כל הנכבּות שלהם, ספק אם יספיקו לכך כל ימות השנה".
