כשהגישה פרקליטות המדינה בקשה לבית המשפט העליון למחוק הערעור שהגישה נגד
שולה זקן בפרשות ראשונטורס וטלנסקי ולהותיר רק הערעור נגד אולמרט בעינו, נרמז כי הפרקליטות תפעל ל"פתיחת" תיק טלנסקי, בקשר לאולמרט מחדש. אתמול הגישה פרקליטות המדינה - באמצעות פרקליט המדינה,
שי ניצן - לבית המשפט העליון בקשה לגביית ראיות בהתאם לסעיף 211 לחוק סדר הדין הפלילי.
סעיף 211 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], התשמ"ב-1982, המוכתר בכותרת הכוללנית "גביית ראיות", קובע דברים, בזו הלשון:
"בית המשפט רשאי, אם היה סבור כי הדבר דרוש לעשיית צדק, לגבות ראיות או להורות לערכאה לגבות ראיות שיורה" בבקשת הפרקליטות נטען, כי הוראת סעיף זה מתירה לבית משפט של ערעור לגבות ראיות או להורות לערכאה הדיונית לגבותן, אם סבור בית המשפט,
"כי הדבר דרוש לעשיית צדק". בבקשה נכתב, כי הסעיף של גביית ראיות נבדק, לאחרונה, בפרשת זדורוב, בה נקבע כי גביית ראיות בשלב הערעור מוצדקת, כאשר היא נדרשת ליתן לנאשם הזדמנות להתגונן מפני האישום נגדו ולמניעת עיוות דין כלפיו, אולם אין פרשנות זו יכולה לחול - מעצם טיבה - על בקשה מטעם המדינה. המדינה טוענת, בבקשתה, כי הסעיף נוקט ניסוח שוויוני ביחס לשני הצדדים במשפט. בבקשה מובא תקדים מהערעור על זיכויו של
דמיאניוק שהיה צפוי לעונש מוות, במקרה של הרשעה ודבר זה העצים האינטרס המובהק בבירור קפדני של האמת וממילא המוכנות לקבל ראיות נוספות, אפילו בשלב הערעור.
שי ניצן כותב בבקשה, שהמדינה נמנעה עד כה משימוש בהוראת סעיף 211 לחסד"פ בערעור לבית המשפט העליון - למיטב ידיעתה - לאחר שנאשם זוכה בדינו, בשל נדירות המקרים, בהם התגלו לה ראיות מפליליות חדשות, בעלות עוצמה בשלב הערעור. בבקשה צוין, כי על המדינה לנקוט במשנה זהירות - לעומת הנדרש מנאשם - בטרם תפנה לבית משפט של ערעור, בבקשה להוספת ראיות בשלב הערעור, חרף פסיקת בית המשפט העליון בפרשת דמיאניוק, הקובעת, לכאורה, מבחן זהה להגשת ראיות חדשות בערעור לשני הצדדים.
שלושה שיקולים מונה המדינה בבקשה להוספת ראיות חדשות, בשלב ערעורו של אולמרט, שעניינן מתמצה במטרה להביא "לעשיית צדק" והם: א. אם יכול היה המבקש להשיג הראיות הנוספות, במהלך הדיון בערכאה קודמת. ב. בחינת האינטרס בדבר השמירה על עקרון סופיות הדיון. ג. טיבן של הראיות הנוספות והסיכוי שהגשתן תביא לשינוי התוצאה שאליה הגיעה הערכאה הקודמת. בכך הורחבו השיקולים, לשלושה שיקולים, לעומת שניים בלבד, שנכללו בפרשת דמיאניוק, שהיו: טיבה של הראייה ככזו שעשויה הייתה לשכנע הערכאה הדיונית בצדקת המבקש ואי יכולת המבקש להביא הראייה בפני הערכאה הדיונית.
המדינה טוענת בבקשתה, כי השיקול המרכזי להגשת הינו שדי לו, לנאשם, שיעמוד בנטל השכנוע, בדבר טיב הראיות והשפעתן על תוצאות המשפט, כאשר בית המשפט אינו מדקדק עם נאשמים, באשר ליכולתם לגבות ראייה, בערכאה הדיונית והוא מעניק משקל מופחת לעקרון הנוגד של סופיות הדיון. בהתייחס לעניינו של אולמרט, טוענת המדינה, בבקשתה, כי לא הייתה לה כל אפשרות להשיג ולהגיש הקלטות המדוברות, במהלך הדיון בערכאה הראשונה וכי מדובר בקלטות שבהן הקליטה, שולה זקן, שיחותיה עם אחרים, במהלך השנים. המדינה טוענת שנודע לה על הקלטות, לראשונה, במסגרת מגעיה למשא-ומתן להסדר טיעון עם זקן, שהתנהלו, אך ורק בחודשים האחרונים.
מבקשת המדינה עולה, שמדובר בשתי קלטות עיקריות, שבאחת מתועדת שיחה בין זקן לאולמרט בחודש מאי 2011,
שהיה המועד שבו עמד אולמרט סמוך לפני מתן עדותו בבית משפט המחוזי, בירושלים, שבעקבותיו ניתן פסק-הדין העומד לערעור בבית משפט העליון. והשנייה מתעדת שיחה בין אולמרט לזקן, בסוף חודש אוקטובר 2012, שהיה המועד שלאחר פסק-הדין, בבית משפט המחוזי, בירושלים, כאשר קלטת זו לא הייתה קיימת, כלל, בעת שהתברר כתב-האישום נגד אולמרט, במחוזי ירושלים. המדינה ממשיכה וטוענת בבקשה, שלמרות העקרון של סופיות הדיון, לו זכאי כל נאשם שבעניינו מוגש ערעור לערכאת ערעור, הרי טיבן של הראיות החדשות ויכולת ההשפעה על תוצאת המשפט בערכאה דיונית, גוברת - לטענתה - על עקרון סופיות הדיון. עוד נטען בבקשת המדינה, כי בבסיס זיכויו של אולמרט בפרשת טלנסקי, עמדה הנחת המחוזי, כי קיימת אפשרות שכל כספי הקופה שהוחזקה אצל עו"ד
אורי מסר, היו "כספים פוליטיים". על עמדה זו חלקה וחולקת המדינה, הן בנוגע לבסיס הראייתי והן בנוגע למשמעות הנורמטיבית, תוך שכעת טוענת המדינה, שיש בידיה אף ראיות חפציות, המקעקעות הנחתו העובדתית של המחוזי והמצביעות על כך שבכספי הקופה אצל עו"ד אורי מסר, נעשה שימוש לצרכיו הפרטיים של אולמרט. לכן, מבקשת המדינה שתתקבלנה שתי הקלטות המדוברות, יחד עם רישום ביומנה של שולה זקן, היכולים להביא לשינוי תוצאות זיכויו של אולמרט, בידי המחוזי, בירושלים.
המדינה מבקשת עוד, כי בטרם תתקבל החלטה בבקשתה להוספת ראיות, בשלב הערעור, תוכל היא להציג בפני בית משפט העליון, הקלטות והרישום ביומנה של זקן, כדי שבית משפט העליון יוכל להשתכנע בדבר חשיבותם ויכולתן להוביל להרשעתו של אולמרט, ככל שיחליט הוא, שאין די בטענות שהועלו בערעור - כשלעצמן - כדי להוביל לתוצאה זו. עוד נטען בבקשת המדינה, כי חומר הראיות החדש שהגיע לידיה, מצביע, לכאורה, על מעשים פסולים שבוצעו על-ידי אולמרט במהלך התנהלות המשפט, שיכולים היו לתרום לתוצאה של זיכויו של אולמרט במשפט ואף הם מהווים שיקול נוסף ונפרד, המשפיע לכיוון בקשת המדינה. בהסתמך על כך, טוענת המדינה, כי אם אומנם פעל אולמרט לכך שיתקיים בפני בית משפט המחוזי, בירושלים, דיון חסר ומשובש - כפי העולה, כאמור מחומר ראיות החדש שהתקבל אצלה - הרי ממילא פוחת האינטרס לשמור סופיותו של הדיון בערעור שהגישה היא לבית משפט העליון.
