מעולם לא סברתי שנתניהו הוא ראש
ממשלה טוב. תחושתי הייתה שהיתרון היחסי שלו נמצא בשדה הפוליטי המובהק, בתככים הפנים מפלגתיים, בקומבינות כאלה ואחרות. אין זו תכונה מגונה ממש כי הפוליטיקה אינה בית ספר לנימוסין והליכות ולא אקדמיה ללימודי המוסר. מה שהתברר לי שגם בכך לנתניהו אין שום ערך מוסף.
הודעתו על תמיכתו בריבלין לנשיאות המדינה היא פועל יוצא של התנהלות נתניהו בכלל. כל מי כן עם עצמו אינו יכול שלא לחוש תחושת גועל ובחילה לנוכח המילים ה"חמות" שהוא הרעיף על ריבלין בעת שהוא הודיע לו על תמיכתו. הרי כל דרדק פוליטי מבין שראש הממשלה פשוט התבזה וכל הרטוריקה המאולצת שלו על "טובת המדינה" ועל "אני בחזית המאבק לחיזוקה של ישראל" היא בסך-הכל כיסוי לנקמנות, ליחסים עכורים ופנקסנות קטנה.
יאמרו מביני דבר שבכל התקופה האחרונה נתניהו ולשכתו נהגו ביושר. ראש הממשלה לא דיבר, לא התראיין, יען כי שמר על פאסון הממלכתיות עד שרשמית ההליך של הגשת המועמדויות יסתיים. זהו סיפור טוב להרדים את הילדים בלילה או לטמטמם את הציבור. אלה הנוהרים אחר ראש הממשלה כעדר שוטה וודאי יצדיקו את התנהלותו. עמם אין סיג ושיח כי תגובתם מוכרת וברורה. אפילו חברו הטוב, הנאמן ביותר, שר החוץ, שאצלו מילה זו מילה רמז בסרקסטיות על התנהלות חברית לכאורה מבזה ומשפילה מצדו של ראש הממשלה. גם אחרים המסרבים להפוך לבובות מריונטה ונמצאים במעגלים הקרובים לראש הממשלה, לא חוסכים בביקורתם.
יש גם בפוליטיקה קודים של התנהגות. הם לא כתובים באמנות או בחוק אלא הם כללי התנהגות המצופים. ראש הממשלה עבר מזמן את הגבול והפך גם את הקודים המינימאליים לקרקס ומרמס. זכותו של ראש הממשלה לתמוך במי מבין המועמדים לנשיאות מבלי לתת דין וחשבון לאף אחד. מכאן ועד לשטות באנשים, לנסות שיטות המנוגדות לכל נורמה דוגמת ביטול מוסד הנשיאות רק משום סלידתו מאחד המועמדים, הדרך ארוכה מאוד. בעצם אצל נתניהו, כך מסתבר, קצרה למדי.
הקריירה הפוליטית של נתניהו ספוגה בפרשיות דומות לזו של בחירת נשיא המדינה. כל מי שאינו חי במקום אחר בשני העשורים האחרונים וודאי זוכר היטב פרשיות דומות. המסקנה היא שיש כאן דפוס התנהגות בעייתי למדי. מי שרוצה להרחיק לכת מתבקש לנבור בהררי הכתבות, ראיונות וחומרים אחרים פרי גילוי לב של מקורבים ויועצים וכל מי שעבד במחיצתו של ראש הממשלה. הדפוס אותו הדפוס.
מי שמנצל את כוחו הפוליטי כדי לשנות חוקים למען אינטרסים אישיים אינו יכול להתהדר ב"טובת המדינה". לא יעלה על הדעת שראש הממשלה מעלה על דל מחשבתו את האפשרות לבטל את מוסד הנשיאות כי ריבלין הוא שנוא נפשו. לא ייתכן שראש ממשלה מקדם הצעות למיניהן כדי לשנות את חוק יסוד: נשיא המדינה רק כדי למנוע מריבלין, אם ייבחר, אפשרות של הטלת תפקיד הרכבת הממשלה על מישהו אחר ולא ראש הממשלה הנוכחי. הרי אין גוזמה גדולה מזו לחשוב שנשיא המדינה בכלל יכול לשנות המלצות של ראשי הסיעות בכנסת על מי להטיל את תפקיד הרכבת הממשלה. בכל הכבוד הראוי לנשיא המדינה, הרי שאין לו כלל שיקול דעת בנושא והכל טקסי לחלוטין. כל אשר על נשיא המדינה לעשות הוא חשבון פשוט: למי מבין החברי הכנסת המועמדים לראשות הממשלה יש סיכוי להרכיב ממשלה בזמן המוקצה בחוק. זה הכל. ונניח שריבלין יטיל את תפקיד הרכבת הממשלה על מישהו אחר ויתברר שהוא אינו מסוגל להרכיב קואליציה, הרי ממילא הנשיא יטיל על מועמד אחר את התפקיד להרכיב קואליציה. זה בדיוק מה שקרה בבחירות הלפני אחרונות כאשר קדימה קיבלה 28 מנדטים, הליכוד 27 מנדטים, וכל ניסיונותיה של לבני להרכיב ממשלה לא צלחו. אז הנשיא הטיל על נתניהו והוא זה שהרכיב את הממשלה. מה הבעיה? בשד יודע!. ומי יודע בוודאות שריבלין כן ייבחר? אף אחד למרות שסיכוייו גבוהים למדי. מה יעשו הח"כים מאחורי הפרגוד רק הם יודעים, ולא העיתונאים ולא המומחים לתחזיות של אתמול או קוראים בקפה.
מי שמנתק את ההתנהלות של ראש הממשלה בבחירות לנשיאות משאר ענייני המדינה בה הוא עוסק מרמה את עצמו. ראוי שאזרחי ישראל יפנימו שדפוסי התנהגות אינם משתנים חדשים לבקרים.
