בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
פרשת נשא: השלום בתורה, במדרש ובחז"ל. מה לומדים מסיפור החֲמָרִים?
|
"כי תראה חמור שונאך..." [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
|
"יְבָרכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ, יָאֵר ה' פניו אליך וִיחֻנֶּךָּ. ישא ה' פניו אליך, וְיָשֵׂם לך שלום" | |
|
|
|
|
|
|
יְבָרכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ, יָאֵר ה' פניו אליך וִיחֻנֶּךָּ. ישא ה' פניו אליך, וְיָשֵׂם לך שלום" | |
|
|
|
|
מכירים? ברכת כהנים מסורתית זו, המהווה חלק בלתי נפרד מברכות השחר של תפילת שחרית, נמצאת במרכז פרשתנו, פרשת השבוע 'נשא' . היא חותמת בברכת שלום. האם ידעתם כי המילה 'שלום' מופיעה 250 פעם בקירוב בתנ"ך? הדבר מצביע על החשיבות המרכזית שמייחסת התורה לנושא השלום. השלום, עתה יותר מתמיד, הוא נושא חם בכותרות. על הפרק עומד השלום עם הפלשתינים. אך השלום הוא מושג רחב, המקיף את כל תחומי החיים של המשפחה, הפרט והחברה. גם חז"ל הרבו לדבר בשבח השלום וציינו את העובדה, כי השלום מככב בכל תפילות ישראל ובחתימתן. אחת האימרות המפורסמות היא: "אין לך כלי מחזיק ברכה אלא השלום." מדוע? עשרת הדיברות ותרי"ג מצוות שואבים את כוחם והשראתם מן השלום בין אדם לחברו ובין אדם למקום. ואומנם חכמי ישראל הטילו את מלא כובד משקלם למען השכנת שלום בין איש לאשתו ובין איש לרעהו. אוהב שלום אחד מן הידועים שבחכמי ישראל, אשר עשה לילות כימים ופעל ללא לאות למען מטרה זו, היה אהרן הכהן. על תרומתו החשובה לשלום, שבו ראה את מפעל חייו, זכה בתואר "אוהב שלום ורודף שלום". בדרך יחודית ומקורית היה אהרן משכין שלום בין חברים. למרות מעמדו כדמות ציבורית, היה פונה לכל אחד מהאנשים היריבים, ואומר לו עד כמה חברו אוהב אותו והיה רוצה להשלים עימו. משנפגשו השניים בדרך, היו מתחבקים זה עם זה באהבה רבה ויחסי הרֵעות שבו לשכון ביניהם. מעשה בשני חמרים מצוות רבות, מעבר לערכן החינוכי והמעשי הספציפי, משמשות מכשיר לשלום. הסיפור הבא ממדרש תנחומא משקף זאת בבהירות רבה: פעם אחת פרץ ריב בין שני חמרים (בעלי חמורים) ידידים, ראובן ושמעון, ומאז הפכו השניים לשונאים מובהקים. לימים ראה שמעון את חמורו של ראובן כורע תחת כובד השקים שמעליו. במבט מופגן של שמחה לאיד, חלף שמעון על פני חבר נעוריו, מבלי להושיט לו יד. אולם לא הרחיק האיש לכת, והנה נזכר בפסוק מן התורה: "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו - וחדלת מעזור לו?! עזוב תעזוב עימו" (שמות כ"ג, 5). מיד חזר שמעון על עקבותיו, פרק את השקים מעל החמור, לתדהמתו הרבה של ראובן, ועזר לו לקושרם מחדש. רגשי הטינה ההדדית נמוגו כלא היו, והשניים שבו לחדש את קשרי הידידות ביניהם. לפנינו סיפור מדהים, אשר בגרסה זו או אחרת, אקטואלי גם בימינו. התורה, הבקיאה ברזי נפש האדם, ציוותה לתת עדיפות בעזרה לחמור של שונא על פני חמור של אוהב ככלי לאהבת הזולת. חזון אחרית הימים ביחסים בין העמים המלחמה בתורה מוזכרת כאופציה האחרונה, לאחר שנוסו ומוצו כל האפשרויות בדרכי שלום. "כי תקרב את עיר להלחם עליה, וקראת אליה לשלום" (דברים י"ט, 10), אומרת התורה במלחמת רשות. גם חזון אחרית הימים, במרכזה הנבואה המיוחלת: "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיה ב, 4). השלום לעתיד לבוא יקיף את כל מגזרי האוכלוסייה- החל משלום כולל בין העמים ועד לשלום הדדי בין החיות ובינן לבני האדם: "וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר... יחדיו, ונער קטון נוהג בם" (ישעיה י"א, 6). כחברה פלורליסטית חיים בקרבנו יוצאי עדות ישראל השונות, מזרחים לצד אשכנזים, עולים חדשים לצד ותיקים, דתיים לצד חילונים. מבחינה זאת עלינו להוות מודל חיובי לכל העמים לדו קיום בין כל חלקי הציבור, ולהוכיח שישראל היא על מפת השלום. שבת שלום!
|
תאריך:
|
31/05/2014
|
|
|
עודכן:
|
31/05/2014
|
|
ציפי לידר
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
בצלאל חתוכה
|
1/06/14 14:25
|
|
"ציפורה לבני נורא נורא מרוצה מן הרשימה שנבחרה הלילה על-ידי... בוחרי קדימה. הבה ונראה מהי אותה רשימה נפלאה ומידותיה התרומיות:
|
|
|
"'זה בדיוק העניין', טוען הקאפו, 'אפילו היה פוגרום מתרחש בחמישה מקומות, עדיין לא היו רואים בכך אות לבאות ולא מאמינים לאפשרות של רצח שיטתי מוכוון מתוכנן ומנוהל על-ידי ההנהגה. היו אומרים "בנדיטים"'.
|
|
|
"צמרת הצבא מאיימת בהתפטרות קולקטיבית אם ימומש קיצוץ חד בתקציב הביטחון".
|
|
|
דמוקרטיות מטבען סולדות ממוסדות בלתי שקופים, בתנאי כמובן שהם אינם חיוניים לבטחון המדינה. אלא שביהודה ושומרון פועלת מערכת משפט בלתי שקופה - נפרדת - המתנהלת על-פי כללים משלה ומסכנת בכך את מערכת המשפט הישראלית כולה.
|
|
|
לפני קרוב לשני עשורים, בשלהי שנת 1994, פגשתי במהלך חופשה באילת קצין מהאו"ם - קולונל בחיל הרגלים של הצבא הקנדי ששירת במסגרת כוח האו"ם בדרום לבנון. הקצין, בשנות הארבעים המוקדמות לחייו, התגורר בנהריה ופיקד על יחידה קנדית שהייתה מוצבת בדרום לבנון. משהותרו חרצובות לשונו אחרי כמה לגימות בירה, נשרה משיחתו המנומסת עמי "התקינות הפוליטית". הוא סיפר כי זו לו השנה ה-17 שהוא עושה בשירות מבצעי במזרח התיכון, בעיקר בסוריה ובלבנון. נסיונו במהלך שנות שהותו במחוזותינו עתיר אירועים מכוננים, כגון "מבצע ליטני", השתלטות פתח בדרום לבנון, מלחמת של"ג ושליטת צה"ל ברצועת הביטחון. הימים (1994) היו ימי הסכמי שלום. השלום הוותיק יחסית עם מצרים, הסכמי אוסלו בני השנה והסכם השלום עם ירדן שעליו עוד לא יבשה הדיו. בשלב מסוים שאל אותי הקנדי את השאלה הבאה: "מה דעתך על הסכם השלום עם ירדן"? לא היה ברור לי לחלוטין מהן עמדותיו בפוליטיקה האזורית, וכדי לא לשקוע בדיון מיותר, עניתי תשובה דיפלומטית המציינת את יחסי שיתוף הפעולה הבלתי רשמי עם המלך חוסיין, בצד אופטימיות זהירה לגבי הפוטנציאל הטמון דווקא בהסכם השלום עם ירדן. הקנדי גיחך מעט והישיר אלי מבט. "הירדנים מוסלמים, כן?". עניתי בהן. "אז אתם בצרות רציניות", אמר הקולונל ולא יסף.
|
|
|
|