לפני מספר חודשים מצאתי עצמי נאלץ להשבית, פעם אחר פעם, מכל עבודה שוטפת, לדחות פגישות שקבעתי - זה מכבר - עם לקוחותיי והכל - הכל בגלל סכסוך עובדי בנק דיסקונט עם הנהלת בנק זה. בראש המאבק שהתנהל בין עובדי בנק דיסקונט לבין הנהלתו, על גבם של לקוחות הבנק, עמד מי שכיהן, עד לאחרונה, כיו"ר הוועד הארצי של עובדי בנק דיסקונט, ריקי בכר. אם שואלים אתם עצמכם, מדוע נאלצתי לדחות פגישות ולהשבית עצמי מעבודה שוטפת אסביר לכם. כי במסגרת סכסוך העבודה בבנק דיסקונט, הוחלט להפוך לקוחות הבנק לקורבנות סכסוך עבודה זה ולמנוע מהם להפקיד שיקים וממסרים בנקאיים בסניפי הבנק המושבת. מי שרצה להפקיד המחאות, יכול היה לעשות כן באמצעות סניפי בנק מרכנתיל, אבל בתנאי שיבוא בעצמו לסניף בנק מרכנתיל מצויד בתעודה מזהה.
איני יודע אם האדון הנכבד, ריקי בכר, נתן הוראה זו למנוע הפקדת ההמחאות בסניפי הבנק או אולי הייתה זו הוראה של הנהלת הבנק או אולי היה זה שילוב של הדברים, יחדיו. עם זאת, יודע אני, גם יודע ובאופן הברור והנחרץ ביותר, כי עובדי בנק דיסקונט, שהונהגו אז בידי יו"ר הועד הארצי שלהם, ריקי בכר, לא ספרו לקוחות הבנק ממילימטר. יו"ר ועד ארצי זה לא פרסם - ולו גם מילת התנצלות אחת בפני לקוחות הבנק - בדבר הנזקים שגרמה שביתת עובדי בנק דיסקונט לציבור לקוחות הבנק, בתקופת השביתה. אני הסקתי מסקנותיי האישיות משביתת עובדי בנק דיסקונט זו. למדתי לא "לשים כלל הביצים בסל אחד" ופניתי - מיידית - במהלך שביתת עובדי הבנק, לבנק אחר, לצורך ניהול חשבון בנק נוסף, אצלו. אותה עת בערה חמתי להשחית על אותו ריקי בכר וראיתי בהנהלה, מי שנכנע לציבור עובדים המונהג בידי יושב-ראש דומיננטי.
מאז הגיע אותו ריקי בכר לגיל פרישה, אבל עדיין סירב לפרוש ותבע מהנהלת הבנק, חרף היותו בן 69 שנה - קרי, שנתיים לאחר גיל הפרישה הרשמי - לאפשר לו להמשיך בתפקידו בבנק. משנדחתה דרישתו זו בידי הנהלת הבנק, עתר לבית-הדין האזורי לעבודה בתל אביב, לכוף על הנהלת בנק דיסקונט המשך עבודתו בבנק. עתירתו של בכר נדחתה בידי כב' השופטת, רות נטע. בכר נאלץ לפרוש מעבודתו בבנק, כשחבילת הפרישה שניתנה לו, כפי שפורסם, הגיעה לסכום המוערך ביותר מ-10 מיליון שקלים, כפי שמפרסם הבוקר, חיים ביאור בעיתון "
דה מרקר".
אם עד אותו שלב הייתה לי סימפטיה מסוימת להנהלת בנק דיסקונט, הרי למקרא רשימתו של העיתונאי, חיים ביאור, מהבוקר, בעיתון "דה מרקר", פגה ונתמוססה סימפטיה זו - מיידית - כקוביית קרח במים רותחים. מתברר ומסתבר, כי הנהלת בנק דיסקונט משתתפת במימון חגיגה שתתקיים הערב בנמל תל אביב לכבוד פרישתו של יו"ר הועד הארצי של עובדי בנק דיסקונט, ריקי בכר, שפרש כבר מתפקידו והוחלף בידי מני גרינשטיין.
אם תוהים אתם כמה עולה חגיגת הפרישה של האדון, ריקי בכר, נשיב לכם, כי לפי הפרסומים בעיתונות מדובר בתקציב הנע בין 300-400 אלף ש"ח, כאשר מחצית מהסכום מממנת הנהלת בנק דיסקונט ומחצית מהסכום מממן ועד עובדי בנק דיסקונט. לרגל האירוע החשוב של פרישתו של מר בכר מתפקידו, ינעימו למוזמנים הזמר, חיים משה והבדרן, ישראל קטורזה והנוכחים יהנו מארוחת ערב, שסביר להניח, שבמחיר הזה לא תהיה, דלה, כלל וכלל.
אם חושבים אתם שמדובר באירוע פנימי של עובדי בנק דיסקונט, המונפק ביוזמתו של הועד הארצי של עובדי הבנק, ללא מעורבותם של אנשי ההנהלה, הרי תנוח דעתכם. לפי הפרסומים בעיתונות, יגיעו להיפרד מהאדון בכר, לרגל פרישתו לגימלאות, חברי הנהלת הבנק ובראשם המנכ"לית החדשה של בנק דיסקונט, לילך אשר-טופילסקי ובכירים נוספים מהנהלת בנק דיסקונט.
אם חשבתי להעביר על מידותיי ולא לתבוע בנק דיסקונט, כמו-גם ועד עובדי בנק דיסקונט, בשל הנזקים שגרמו הם לי, בסכסוך הפנימי ביניהם, לתוכו גררו הם אותי, שלא בטובתי ושלא ברצוני, הרי בעקבות פרסומים אלה, לא בטוח, שאעביר עוד על מידותיי. אם יש להנהלת בנק דיסקונט ולועד העובדים שלה, כספים כדי לממן חגיגה עם 450 מוזמנים בעלות הנעה בין 300 ל-400 אלף ש"ח מיו"ר עובדים שבתקופת השביתה בהנהגתו, ניזוקו לקוחות הבנק, הרי אל וודאי ואל נכון, יש בקופתם של הנהלת הבנק וועד העובדים, די כספים, כדי לממן תביעה ואפילו תביעה ייצוגית נגדם, בשל נזקים שגרמו הם ללקוחות הבנק. דומה, כי למרות שלפי סעיף 62 לפקודת הנזיקין, שביתה והשבתה אינם נחשבים כהפרת חוזה. עדיין קיימות מספיק עילות כדי לתבוע הנהלת בנק דיסקונט וארגון עובדי בנק דיסקונט, יחד ולחוד, בגין הנזקים שגרמו הם ללקוחות הבנק, שלא בטובתם ושלא ברצונם, בתקופת השבתת הבנק, זה לא מכבר.
לא ניתן לסיים רשימה זו בלי להביא בחשבון נתון נוסף והוא פרסום הרבעון הראשון של הכנסות בנק דיסקונט, בשנת הכספים 2014. לפי פרסומים רשמיים, הרי נרשמה ירידה של 37% ברווח הנקי של בנק דיסקונט, העומד על סכום של 165 מיליון ש"ח בלבד, תמוה הוא הדבר - תמוה, עד למאד מאוד - כיצד בנק שיציבותו הכלכלית, הועמדה בספק, לפני מספר שנים ורווחיותו אינה מן המפורסמות, מוצא כספים בקופתו לממן פרישתו של יו"ר ארגון העובדים הארצי שלו, עד לאחרונה - יו"ר ארגון שהוא לחם נגד השארותו, כעובד מן המניין בשורותיו.
כל מפעלות בנק דיסקונט וכל תמיכותיו המוצדקות בענייני אומנות וצרכי ציבור, מועמדות בספק, שעה שהנהלת בנק זו, רואה חרות לעצמה לממן בסכומי עתק פרישתו של יו"ר ועד עובדים, שאין כל צידוק - בכל הכבוד הראוי - לממן פרישתו זו מכספי הבנק. בל יתפלא בנק דיסקונט, אם ימצא הוא עצמו בפני גל עזיבה של לקוחות, הרואים בהתנהלותו זו של הבנק, בכל הכבוד הראוי, משום יריקה של בוז בפרצופם. לא רק שבנק דיסקונט לא פיצה את לקוחותיו, בגין הנזקים שנגרמו להם בתקופת השביתה שבראשה עמד, מר ריקי בכר, אלא הבנק מאמץ - עתה, בדיעבד ולאחר מעשה - יו"ר ארגון עובדים זה, מממן לו מחצית מפסטיבל עזיבתו ומעניק לו לגיטימציה, שלדעתי - בכל הכבוד הראוי - אין הוא ראוי לה, כלל וכלל. ואני, אני לתומי, לתמימותי ובטמטומי, כי רב, חשבתי, כי ימי פומפיי העליזים, תמו, גזו וחלפו להם מן העולם, זה מכבר.
