ביום 20 במאי 2014 ניתנה החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, מפי כב’ השופט שמואל טננבוים, בהליך ב"ל 30052-07-12, בעניינה של חברת דה נשון טרפיק בע"מ (להלן - "החברה").
עניינו של פסק הדין בשאלה האם אירועי גיבוש שערך וממן המעביד מדי שנה וכן "אירועי חברה" נוספים מהווים "טובת הנאה" בידי העובדים ולפיכך הינן בגדר "הכנסת עבודה" המחייבת בתשלום דמי ביטוח, או שיש לראות בהוצאות אלו כהוצאות של המעביד מבלי שיהוו חלק מהשכר המהווה בסיס לחישוב דמי הביטוח הלאומי של העובדים.
החברה עוסקת בתחום השיווק והפרסום באינטרנט לשווקים בינלאומיים, והיא ארגנה מדי שנה אירוע לכ-250 עובדיה, ללא בני משפחתם, שכלל לינה וארוחת ערב בבית מלון בארץ, וכן "אירועי חברה" שכללו ארוחת ערב, תקליטן ונאומים קצרים של מנהלי החברה (להלן - "אירועי הגיבוש"). החברה לא זקפה שווי לעובדיה במשכורתם בגין אירועי הגיבוש, ובהתאם לא שילמה דמי ביטוח לאומי בגינן.
עמדת החברה הייתה כי באירועי הגיבוש טובת המעביד היא זו שגוברת שכן היא הנהנית העיקרית ולכן לא מדובר בהכנסת עבודה החייבת בדמי ביטוח. מנגד, טען המוסד לביטוח לאומי כי האירועים שערכה התובעת הינם טובת הנאה לעובד שנועדו בראש ובראשונה להיטיב עימם, ומשכך מהווים הכנסת עבודה החייבת בדמי ביטוח מלאים.
הואיל והוראת חוק הביטוח הלאומי בדבר חיוב עובדים בדמי ביטוח נסמכת על הכנסתם החודשית של העובדים כהגדרתה בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה, פנה בית הדין לכללים שנקבעו בפסיקתם של בתי המשפט בנושא מס הכנסה1 ובחן אם מדובר בנוחות העובד או נוחות המעביד, קרי - האם אירועי הגיבוש נדרשים למילוי תפקידם של העובדים כחלק מטבעו של התפקיד והאם אלו גרמו להם הנאה ניכרת.
ממכלול הראיות בתיק עלה כי:
- אירועי הגיבוש נערכו בישראל בלבד
- האירועים נערכו רק במהלך השבוע ולא בסופו
- האירועים התקיימו על חשבון ימי עבודה ונחשבו כימי עבודה לכל דבר וענין (העובדים קיבלו משכורת בעבור השתתפותם)
- לא הייתה לעובדים כל אפשרות לצרף את בני המשפחה
- מימון מלוא העלויות היה על-ידי החברה
- החברה שכרה לצורך ארגון והכנת ימי הגיבוש חברה ייעודית המתמחה בכך
- העובדים חויבו להשתתף באירועים ונדרשו להסביר כל היעדרות מהם (כן נוכה יום חופש לנעדר)
- החברה קבעה לעובדים אפילו את סדר ישיבתם באוטובוס וכן את הרכב חלוקתם לפעילויות השונות (בנוסף לעובדה כי העובדים לנו יחד בחדרים)
- לאורך ימי הגיבוש התקיימה פעילות לכלל העובדים ללא זמן חופשי לעצמם (פרט לשעות מנוחה)
- הפעילות כללה הרצאות מקצועיות שבוצעו על-ידי מנהלי החברה ועל-ידי מרצים מן החוץ
נוכח כל אלו, בית הדין הגיע למסקנה כי החברה כמעבידה היא הנהנית העיקרית מאותם אירועי גיבוש לאור העובדה כי העובדים לא הפיקו "טובת הנאה ניכרת", כפי שנדרש ונקבע בפסקי הדין בנושא.
מעבר לכך, דן בית הדין גם בשאלת החיוניות של אירועי הגיבוש ותועלתם לפעילות העסקית של החברה ותפקוד עובדיה, וזאת לצורך בחינת המרכיב הנוסף במבחן נוחות המעביד. החברה העסיקה עובדים רבים מרקעים שונים, עובדים שעבדו במחלקות שונות בארגון ששיתוף הפעולה ביניהן היה הכרחי לשגרת עסקיה של החברה, לתפוקתה וגם לרווחיותה. במצב דברים זה, גיבוש העובדים, בדרך שנעשה, היה חיוני ונדרש.
לאור כל זאת קבע בית הדין כי החברה הנא הנהנית העיקרית מפעולותיה ואילו ההנאה שנגרמה לעובדים אגב הפעילות היא מוגבלת ולא ניכרת.
סוף דבר, בית הדין קיבל את עמדת החברה וקבע כי אין מקום לחייב אותה לכלול את הוצאות אירועי הגיבוש בסכומים המהווים בסיס לחישוב דמי הביטוח שעל התובעת לשלם עבור עובדיה.
נציין כי לפסק דין זה קיימת חשיבות רבה לעניין דמי ביטוח לאומי, וניתן להסיק ממנו גם לעניין מס הכנסה, בשל הדיון העקרוני שנערך בו, למרות שמבחינה משפטית לא מדובר בפסק דין בנושא מס הכנסה. עם זאת יש לשים לב כי לא מדובר בפסיקה של בית הדין הארצי לעבודה וכי למוסד לביטוח לאומי קיימת הזכות לערער על פסק הדין.
כמו-כן ברצוננו להפנות את תשומת הלב לעובדות אותן בחן בית המשפט ולחשיבות שנתן להן במסגרת הניתוח המשפטי.
לצפייה בפסק הדין
לחץ כאן.
