איפה הכסף

במרבית המאמרים הקודמים הצבעתי על מקורות מימון ששימוש בהם יכול לצמצם ואולי אף לאפס את הגרעון התקציבי. רוב המהלכים המוצעים ניתנים לביצוע מהיר. במאמר זה אסקור בקצרה את הצעדים שניתן לבצע תוך הערכת סיכויי הבצוע והזמן הדרוש. מהלכים אלה הם פרי ניתוח מידע זמין. אינני מתיימר לסקור את כל המקורות. סביר להניח שניתן למצוא עוד מסלולים ברובם לא כואבים לגיוס כספים:

1. כספים שניתן לממשם במהירות יחסית

א. פרעון מלוות המט"ח של המדינה- ניתן לחסוך כ-4.5 מיליארד ש"ח. כבר בשנת התקציב 2015. סיכויי הביצוע - אפסיים האוצר עלול להמשיך לגייס מילוות במט"ח. האירוניה בדבר שבנק ישראל יתחיל בקרוב להשקיע את כספי מיסוי הגז במט"ח.

ב. ועדת שישינסקי 2- דוח הביניים של הוועדה מעיד על התקפלותה בפני החברות. מדוע יש לדחות את תשלום המס לכימיקלים לישראל ל-2017? האם יש להתחשב בחברה שמוציאה סכומים מכובדים על תיקון הנזקים לים המלח שהיא גרמה? האם החברה לא ידעה ש"יום הדין יגיע"? מדוע לא ביצעה הפרשות במאזנה כדי לשריין הכספים בעוד מועד? מדוע לא למסות את המוצרים (כמו ברום) המיוצרים ע"י חברות בנות מחומרי גלם שהם מחצבים?

בנושא אחר, הוועדה מהססת למסות את מחצבות החצץ בנימוק שהמיסוי יעלה את מחירי הדירות. אם המחצבות היו יכולות הן היו מעלות מחירים בלי לחכות לתרוץ של מיסוי.

אנו עדים לוויכוח בין כימיקלים לישראל (שהיא מונופול) לבין חיפה כימיקלים על מחיר האשלג הגבוה שהיא גובה עוד לפני הטלת מס נוסף. במילים אחרות אל לה לוועדה להתייחס למחיר המוצר הסופי. היצרן תמיד ישאף לגבות מחיר גבוה יותר. הוא הדין מניסיון המנעות לגבות מס ממונופול המלט, יצרני המים, וכורי החול לבניה. ועדת שישינסקי תגדיל הגביה ב-1 מיליארד ש"ח בטווח הקצר בעוד הפוטנציאל הוא 2 מיליארד ש"ח. הסיכוי הוא שהוועדה תתעשת לקראת הדוח הסופי.

ג. רווחים כלואים - הפוטנציאל הוא בן כ-10 מיליארד ש"ח. סיכויי הגביה אפסיים.

ד. כספים אצל גופים עלומים - יש הצלחה מידית לגבי ק.ק.ל. ניתן לגבות 4 מיליארד חד-פעמית ו-0.5 מיליארד כל שנה. להערכתי יגבה סכום של מילירד ש"ח לשנה. עם כתיבת שורות אלה התבשרנו שבקופת נמל אשדוד מונחים מאות מיליונים עקב הפרשת יתר בגין התחייבויות פנסיוניות. יש לסרוק את כל הגופים המיצרים סליקים כספיים במקום להעבירם למדינה.

ה. תרופות הסל - ניתן לחשוף את ההתחשבנות מידית אך נראה שדבר לא יבוצע.

2. כספים שמימושם יארך.

א. שרות חובה - בעוד שהמכניזם ניתן לביצוע מידית הרי שתהליך ההתיעלות יארך מספר שנים החסכון למשק עשוי להגיע לכ2-4 מיליארד ש"ח.

ב. שרות קבע - אזרוח משרות התהליך יארך זמן הסיכוי לבצוע הוא נמוך חסכון משוער עשוי להגיע ל-500 מיליון ש"ח.

ג. רשויות מקומיות ותאגידי המים. בעוד סגירת תאגידי המים יכולה להיות מבוצעת מידית תוך חסכון של מאות מיליוני ש"ח לשנה. הרי איחוד רשויות עשוי לארוך כ-15 שנה אך הוא יכול לגרום לחסכון של 5-10 מיליארד ש"ח.

הקורא יאיר לפיד יכול ללמוד מהאמור לעיל שכל ההצעות הן בתחום סמכותו. יש דברים שהוא יכול לבצע מידית ובקלות יחסית, כך שיוכל לקצור את תשואות הקהל בעוד הוא משמש בתפקיד. כמו-כן פעולות ארוכות טווח, כמו צמצום מספר הרשויות המקומיות, היכולות להקטין הוצאות ולאפשר פקוח יעיל יותר על הנעשה בהן. אם יעשה אך מקצת מהפעולות תורם קרנו מחד ואם יסוג מהמעשה הנואל של 0% מע"מ ובמקום זה יבטל מע"מ על מצרכים שבפקוח הוא יגרום לתמרוץ הפעילות הנרפית של המשק ויצא גדול.

אחרי הכל אם נבחן את השגי המדינה עד עתה הרי שיש במה להתפאר. אולם יש תחושה בצבור, והסקירה דלעיל מצביאה על כך, שניתן היה להשיג הרבה יותר והתחושה של העשירון ה-8 ומטה היא שההישגים לא מגיעים אליהם. אם נלקט את הכסף החסר ניתן יהיה לפתור הרבה בעיות.