האחים לבית ממשלת נתניהו הציגו לקהל את חזונם למדינת ישראל שבראשותם.
יאיר לפיד מחזיר את רעיון ההתכנסות שעליו נפלה ממשלת אולמרט. אחיו,
נפתלי בנט, מחזיר את רעיון החלת החוק הישראלי בכל מקום שבו יושבים יהודים.
יאיר לפיד בעד פירוק הישובים ה"מבודדים" וכינוס יושביהם אל ה"גושים", מסירת השטח לידי הרשות הפלשתינית על-מנת להשיג "היפרדות" לשני עמים החיים משני צידי מתרס. הוא מציע לקבוע את גבולות המדינה היהודית ללא משא-ומתן עם הגורם שיקבל עליו אחריות, אלא כהצבת עובדה מוגמרת, ואגב כך להתייחס לאותו גורם, פתח, חמאס, כוח 17, עז-אדין-אל-קסאם כמדינה לכל דבר ועניין.
ההצדקה הכלכלית של שר האוצר לתוכניתו המדינית היא כדלקמן:
בחיפושיו הנואשים אחר הכסף החסר באוצר המדינה, הגיע שר האוצר למסקנה שהכסף קבור "איפשהו בין איתמר ליצהר". אם הבינותי אל נכון, הרי שבין איתמר ליצהר מצויה ישות או מתקן או עיר רפאים או פיל לבן במימון ממשלתי בסדר גודל של עשרה מיליארד שקל ומעלה.
פתחתי את מפת ארץ הקודש (זה הכינוי הכי תקין פוליטית לאחר ביקור האפיפיור) באתר היהודי מפות גוגל, ומתחתי קו בין איתמר ליצהר. 6 ק"מ בקו אוויר של שטח ריק, והמרכיב היחיד שיש בו ערך כספי הוא 6 מ' של כביש 60, המשרת כידוע את כולם - יהודים, ערבים ורוצחי הרשות הפלשתינית. לאחר חיפושים מרובים והתעמקות בתמונות הלווין נמצאה האבידה: בסיס צבאי שגודלו כאיתמר עצמה, וערכו הכלכלי, על-פי השטח שהוא תופס, הוא כחדר אחד במגדל המטכ"ל בקרייה בתל אביב.
בין איתמר ליצהר
ואז הבנתי למה מתכוון שר האוצר באומרו שהכסף קבור בין איתמר ויצהר. לו היו מעבירים את הקרייה בתל אביב לבסיס הצבאי שבין איתמר ליצהר, אפשר היה למכור את הקרייה תל אביב תמורת 10 מיליארד שקל, ובכך לכסות את הגירעון התקציבי במשיכת קולמוס אחת. אם היו מעבירים את משרתי הקרייה תל אביב לשטח שבין איתמר ויצהר, הרי שרובם לא היו מוכנים לשרת שם כלל ועיקר, וכך היו נחסכים עוד מאות רבות של מיליונים של משכורות אנשי-קבע בקריה.
לו היה המטכ"ל משוכן באותו בסיס צבאי חביב שבין איתמר ליצהר, וזאת מבלי לגעת במטר מרובע של "שטח פרטי פלשתיני", אפשר היה לשכן את אנשי הקבע שנותרו ביצהר ואיתמר במחיר שהוא רבע עד עשירית ממחיר הדיור שלהם באזור המרכז, ובכך לשחרר אלפי דירות ב"אזורי הביקוש" ולהוריד את מחירי הדיור לטובת אוהבי החום, הלחות וריכוז מוגבר של פחמן חד-חמצני.
יתר על כן, לו היו משכנים בשטח שבין יצהר ואיתמר גם את מטה השב"כ שברמת אביב, אפשר היה לחסוך עוד מאות מיליונים עד מיליארדים של משכורות ולקצר את זמן התגובה לאירועים הביטחוניים הצפויים להתגבר בשטח שיפונה במסגרת ההתכנסות, ואף להגדיל את מרכז פרס לשלום לכדי אוניברסיטה שתוכל להתחרות באוניברסיטת תל אביב היושבת בשייח' מוניס.
לעומתו, מה שמציע האח בנט זה נורא ואיום. החלת הריבונות הישראלית על ההתיישבות היהודית בגב ההר עלולה להעלות את מחירי הדיור שם בצורה תלולה. הרי אם יושווה המעמד החוקי של איתמר לזה של ירושלים, רוצה לומר, הגדלת אחוזי הבנייה תהיה כרוכה בשלמונים לפרנסי העיר, ראשיה, יועציה, מהנדסיה, ותשלום דמי לא יחרץ ל
מאכערים למיניהם, הרי שהמחיר למשתכן יאמיר בדיוק כמו מחירי הדיור למשתכן בירושלים!
יתר על כן, אם מעמדו החוקי של הבסיס הצבאי שבין איתמר ויצהר יושווה למעמדה החוקי של הקרייה בתל אביב, יאמיר מחיר הקרקע לאין שיעור, ואז כל המעבר המתוכנן בלשכת שר האוצר החסכני שלנו משטח יקר לשטח זול - יטורפד. אבוי!
מתברר ששר האוצר הוא איש ארץ ישראל השלמה המבין שהכסף קבור בין איתמר ויצהר ולכן חובה ללכת לשם ולהוציא אותו מן האדמה ולחלק אותו למעמד הבינוני, ואילו שר הכלכלה שלנו הוא איש המאיון העליון שיעשה כל דבר כדי לייקר את הדיור גם במקומות שברגע זה הם בני-השגה.
באמת היפוך היוצרות.
לכן, ההצעה הטובה ביותר היא זו המאזנת בין שתי ההצעות - הצעתו של דני דיין. מצד אחד החלת הריבונות היהודית בשטחים המוניציפליים הקיימים של הישוב היהודי בגב ההר - מהלך המייקר את הדיור. מצד שני, ביטול הגבלות-התנועה של ערביי גב ההר לעבר השפלה. אין סיבה ש
קניון עזריאלי בקרייה לא יהיה משופע בקונים ערביים כמו קניון עזריאלי בבאר-שבע. גדר האפרטהייד תיפול, האפיפיור יהיה מרוצה, והרעיון של מדינת טרור היושבת על גב ההר חמושה כמו זו שכבשה עכשיו את מוסול ותיקרית - ייגנז.
נכון שהשב"כ יצטרך לעמול קשה הרבה יותר, אבל אז לפחות יצדיק את מיקומו ברמת אביב. והכי טוב, מחיר הווילה של יאיר לפיד ברמת אביב גימל ישתווה לערך הבית שלי בלהבים.
וזה הדבר האחרון שיאיר לפיד מוכן לקבל. הוא יודע שהכסף האמיתי קבור לא בין איתמר ליצהר, אלא בין מסלול שדה דב למחלף מורשה, ואת המצב הזה הוא רוצה לשמר, לטובת האלפיון העליון. ועל זה צריך מעמד הביניים של ישראל להלין.
