כמדי שנה היה חשוב לי להגיע לכאן ולהיות עמכם ביום החשוב הזה. אני מגיע לכאן היום מהערכות מצב ביטחוניות בקריה ואשוב מכאן לקריה כדי להמשיך לטפל בנושא השבת נערינו שנחטפו על-ידי הטרוריסטים של החמאס. אנו מצויים בעיצומה של פעולה מורכבת, הפעולה הזאת מחייבת אותנו להשתמש בכל הניסיון שלנו באופן שקול, אחראי ונחוש. כך אנו פועלים במשך שנים כדי להבטיח את ביטחונם של אזרחי ישראל באין ספור פעולות בצפון, בדרום וממרחק רב מגבולות וחופי ישראל, לחילוץ אנשינו המסורים בשגרירות בקהיר, במבצע עמוד ענן, כך אנחנו צריכים לפעול גם עכשיו - בשיקול דעת, באחריות ובנחישות. לאירוע הזה יהיו השלכות, אנחנו כבר דנים בהם, אבל כרגע אנחנו מתמקדים בראש ובראשונה בהשבת נערינו החטופים.
ידידיי, בכל שנה אני מתפעל מכם. מהאנשים שמגיעים לכאן, כי סיפור אלטלנה טבוע עמוק בלבכם, בנשמה שלכם. ואני רואה כאן כמובן את ידידיי הוותיקים, משפחת לוקר ורבים אחרים מוותיקי האצ"ל שתמיד נשארים צעירים ברוחם. יש גם מי שהיו ממש על סיפונה של אלטלנה, או הכירו את אלה שהיו שם וחוו על בשרם את האירוע הכואב והטרגי בראשית ימי עצמאותנו. יש מי שצפה בהפגזת הספינה מחוף תל אביב וזוכר את הלהבות הגדולות ובעשן המתאבך שעלה ממנה. אני מקווה שלא ירחק היום שגם נוכל לדלות את הספינה ולהציב אותה כאן כדי שכל צעירי ישראל יבינו את הכבוד ואת ההוד שהשאירה, ואת ההזדהות עם הקרבנות ועם הלקחים שהותירה הפרשה הזאת לדורות. אומרים שבכל לידה אנושית, כך גם בלידת אומה, אין מלחמת שחרור של עם בלי דם. וההיסטוריה אכן מוכיחה, בדרך כלל, שעצמאות מדינית מושגת פעמים רבות אחרי ניצחון במערכה צבאית מול אויב חיצוני. המקרה של אלטלנה הוא קצת שונה משום שכדברי הנביא הושע "דמים בדמים נגעו". זאת אומרת אם לא היה די במלחמת העצמאות מול אויב חיצוני, מול צבאות ערב שביקשו להשמידנו, באה התנגשות קטלנית בין אחים לפני ששה עשורים וחצי והיא פערה פצע עמוק בעם. לא לקבלת פנים כזאת ציפו 900 אנשי אלטלנה, רבים מהם שרידי שואה. הם שאפו להשתתף המערכה לכינון שלטון ישראל בארצו. הם הביאו אתם נשק יקר ורב ערך, נשק שנועד לסייע ליישוב שנלחם אז על עצם קיומו ועצמאותנו. פעמה בהם רוח גדולה של הקרבה, של מסירות לרעיון הלאומי. אש הצינות בערה בעצמותיהם. החזון, הרוח, העוצמה הפנימית, אהבת ישראל - כל אלה עמדו להם בשעתם הקשה.
אני מאמין שעם קצת רצון טוב ונכונות להגיע לפשרה מצד גורמי השלטון, עם קורטוב של איפוק וריסון ברגע המכריע, הייתה נמנעת הטרגדיה של אלטלנה. וזאת בדיוק הדרך שבה נהג מנחם בגין ז"ל, שהבין לאשורו את עומק המשבר. לנוכח האיבה הבלתי נתפסת שהופגנה כלפיו וכלפי חבריו, בגין בחר שלא להיגרר לעימות, לא להיגרר למחוזות של מלחמת אחים. לימים הוא כתב: "הבחירה הייתה בין אסון לנו בלבד, לבין אסון לאומה כולה. מלחמת אחים דו-צדדית, ידוע מתי היא מתחילה, לעולם לא ידוע מתי היא מסתיימת".
יתר על כן, לא רק שאנשי אלטלנה חשקו שפתיים וגילו אחריות בעיצומה של הסערה, מיד אחרי כן היו בתוכם מי שהתגייסו לשורות צה"ל כדי להגן על המולדת וחלקם אף נפלו במלחמת העצמאות. כלומר, אחדות העם לא הייתה עבורם סיסמה - היא הייתה ערך עליון שהם נלחמו עבורו וחלק גם נפלו עבורו.
זוהי מורשת אלטלנה ואלו לקחיה. ידענו מלחמת אחים, שחוללה אסון לאומי בשלב מוקדם של התפתחות האומה, לא נחזור על כך שנית. איש לא יניף יד על חברו, איש לא יערער את יסודות הבית המשותף, הדמוקרטי, ששייך כאן לכולנו. עכשיו בדמוקרטיה יש חילוקי דעות, יש גם ניגודי השקפות. זה דבר לגיטימי, זה דבר מקובל. אפשר לחשוב אחרת, אפשר להתווכח, לחלוק. אבל מורנו זאב ז'בוטינסקי אמר דבר פשוט: "שלום בין אחים", אני מצטט, "שלום בין אחים איננו עבדות, איננו התבטלות בפני האח הטועה".
ואני מוסיף: יש לדעת לעצור בטרם פורענות. החוסן הלאומי שלנו מושפע ישירות מיכולתנו לפעול מאוחדים למען מטרה נשגבת משותפת. והמטרה הזאת היא שימור עצמאותנו. לדור אבותינו, אבותיי, הייתה האחריות והזכות להקים את הבית השלישי. עלינו מוטלת האחריות לשמרו. ובמציאות סביבנו זה לא דבר שהוא מובן מאליו.
תתבוננו סביב ותראו מה החלופה לאחדות פנימית, היווכחו לאן יכולים שסעים אלימים ואיבה שאיננה יודעת גבולות להוביל אומות. בסוריה בוערת האש למעלה משלוש שנים; עירק מתבקעת, כך גם תימן, כך גם לוב, כך גם לבנון; כל המרחב כמעט כולו מתבקע וקורס במלחמות פנימיות. מלחמת אזרחים אחת גדולה מטלטלת את כל המזרח התיכון, ולתוך החלל הזה, לתוך הסדקים הללו, נשאבים גורמי ג'יהאד קיצוניים שמונעים על-ידי אידאולוגיה רצחנית. הם חדורים בשנאה לישראל, גם בשנאה לאחרים, אבל מבחינתם תורנו יגיע והם מתקבצים ליד גבולותינו.
אסור לנו לכלות את האנרגיות הפנימיות שלנו במאבקים פנימיים. אנחנו חייבים להתלכד סביב המשימה הגדולה, ודווקא בשעה שהאש מתפשטת סביבנו, מול אנרכיה ואלימות גוברת, נוכל לעמוד רק כשאנחנו מאוחדים. כשאני אומר מאוחדים אני מדבר על העם כולו ברגעי מבחן כעם מלוכד, נעמוד עם מלוכד שסומך על יכולתו להגן על עצמו, ואל לנו לחשוב שמישהו יעשה את העבודה עבורנו. רק אם נהיה מלוכדים, מאמינים בכוחנו, נחושים לשמור על ביטחוננו ועל עתידנו, רק כך נהדוף את האיומים ונמנע את הסכנות.
ידידיי, פרשת אלטלנה הייתה נקודת שפל בקיומנו הריבוני. טוב שהיא באה ישר בהתחלה, כי מאז לא הגענו למורדות כאלה. אין צורך לומר שעבור המחנה הרעיוני, ממנו אני ואתם באים, הייתה זו מהלומה חזקה ביותר. אבל אתם יודעים, להיסטוריה, ובכלל להיסטוריה של עם ישראל, יש דרכים מסתוריות משלה, ובחלוף הזמן, בתהליך הדרגתי, זכינו לעמוד בראש מוסדות השלטון ולנווט את דרכה של מדינת ישראל.
בהזדמנות זו אני מבקש לברך את הנשיא הנבחר, חברנו ראובן ריבלין. שנינו התחנכנו על ברכי הרעיון הלאומי, ואם לומר את האמת, שנינו היינו, צמחנו, בחוג שהיה בשנים מסוימות מנודה ודחוי על-ידי הממסד. אבל דווקא בשל כך אנחנו מקדשים את רעיון הממלכתיות והאחדות בעם. נפעל כולנו יחד במשותף לטובת אזרחי ישראל. נחזק את מדינתנו ונבטיח את עתיד ישראל.
היום אנחנו זוכרים את חללי אלטלנה, היום אנחנו מתחייבים שלא תקרה עוד כרעה הזאת בישראל. יהי זכרם של הנופלים ברוך".
