משטרה שלום אנחנו באמצע חלום

אאואאאח, איזה פיהוק דפקתי עכשיו, וואללה, כמה שאני עייפה. לא ישנתי כל הלילה. הייתה אחלה של מסיבה. מי זה מטריד אותנו עוד פעם? עוד פעם מישהו שמשעמם לו ושחושב שהמשטרה זה המקום להתפרק עליה? מה אתה אומר? חטפו אותך? דבר בקול רם, לא שומעים. הלו, למה אתה לוחש? בום טרח. שוב פעם איזה מטורלל שמחפש להסתלבט עלינו. למי יש כוח לכל המשוגעים האלה. עלק חטפו אותו.

טוב, אני יוצאת עכשיו להפסקה. תאמינו לי לעבוד במשמרת של מוקד הודעות משטרתי זה לא תענוג גדול בכלל. בכלל לא תענוג. כל מיני מיקרובים מתקשרים אלינו ומשגים לנו ת'שכל. אחר כך יוצאים עלינו בכאסח ואומרים שאנחנו לא עובדים טוב, שאנחנו מזלזלים באחריות שלנו. מי היה צריך לדעת שהטלפון ההזוי הזה, בשעה 22:25 בערך, הוא טלפון בדיוק של החטוף הזה? ולמה החטיפות האלה הן דווקא בשעות לילה? אי-אפשר לסדר חטיפות בשעות נוחות יותר? בשעות שאני לא עייפה? נניח בשעה 16:00 או 17:00. מקסימום 18:00. אלה הן שעות נוחות, אז אני ערנית ואני מבטיחה לכם שאני לא אחשוב שאיזה מטורלל המציא חטיפה. אני מבטיחה לכם שאני אתייחס לכך ברצינות הראויה. אני הרי מוקד הודעות, נכון או לא נכון? יש לי אחריות, נכון או לא נכון? יש. יש גם הרבה כבוד. יש כבוד לקהל ולכל המתלוננים, אבל צריך לדעת לבחור את השעה הנכונה, כדי להתקשר אלינו. זה שאנחנו זמינים בכל שעות היום, לא אומר שאנחנו יכולים לתת שירות בכל שעות היום. מה אנחנו רובוטים? אנחנו כולה בני אדם מהיישוב. נראה את המפכ"ל יושב בכאלה שעות במוקד הודעות משטרתי ולא מנקר מעייפות.

דרך אגב המפכ"ל, למה הוא לא בא לארץ מייד כשהודיעו על החטיפה? אז מה אם הוא היה בחופשה פרטית, הכל מותר לו? ולמה תמיד מחפשים את השין-גימל? למה שלא ילכו פעם אחת גם על הראש. הרי הפתגם אומר "הדג מסריח מהראש". אז אם הדג מסריח מהראש, תלכו ישר לראש ולא לזנב. מה אנחנו נוסעים לניו-יורק לנסיעת כיף? עם משכורת שלנו אנחנו יכולים בקושי ליסוע לחוף תאיו, בבת-ים. מקסימום להגיע עם אוטובוס עד לשעון ואת השאר לעשות בטרמפים. מה אנחנו מפכ"ל?

תאמינו לי, קשים חייו של שוטר עברי וגם חייה של שוטרת עבריה במשטרת ישראל. תדע כל אם עבריה שהיא שולחת את ילדיה וילדותיה להיות שוטרים ושוטרות שהחיים בכלל, בכלל לא קלים במשטרת ישראל. פתאום, פתאומית, כ-ו-ל-ם, כולם נופלים עלינו ועוד איך נופלים, עם כל הגוף, לא משאירים אפילו טיפה אוויר לנשום. בסדר. בסדר. אז הטלפוניסטית במוקד לא הייתה בסדר. טעויות קורות, מה אנחנו לא בני אדם? בכלל, למה לא לוקחים איזו חברת כוח אדם מבחוץ שתענה לטלפונים? אנחנו שוטרים או מוקד טלפוני? אם אנחנו מוקד טלפוני שיתנו לנו לעבוד במוקד בלי מדים ואם מחכירים אותנו ללבוש מדים, אז שייתנו לנו להיות שוטרים. לענות לטלפונים זו עבודה מסרסת. ואחרי הכל עוד מותחים עלינו ביקורת. אתם יודע מה? תעבדו אתם במוקד הטלפוני, תענו אתם במקומנו ואנחנו נמתח עליכם ביקורת. מה דעתכם על הסידור הזה?
האמת, לא נעים לדבר שהחברה האלה לא ברור מה עלה בגורלם.

וההורים יושבים בבית לחוצים ומודאגים. אבל כמה זבל אפשר לשפוך לנו על הראש. מה אנחנו חיות? אנחנו לא בני אדם? אין לנו כבוד עצמי? זהו. אני חייבת להפסיק עכשיו את המונולוג הזה שלי, שכן ההפסקה שלי נגמרה ואני צריכה לחזור למשמרת. האמת, אני מה זה עייפה, עייפה והרוסה לחלוטין. אבל העבודה מחייבת והתפקיד קורא לי. הלוואי שימצאו את הילדים האלה וישכחו את כל השטויות ובערב אני עוד צריכה להכין את כל הפיצוחים והבירות בשביל החברים של איצ'ו שבאים לראות את המונדיאל אצלנו בבית. טוב. אז נעזוב אתכם. משטרה שלום. מה את אומרת? חטפו אותך? באמת? מי חטף אותך? למה חטפו אותך? איפה חטפו אותך? טוב היא ניתקה. משטרה שלום. אנסו אותך? מי אנס אותך? למה? משטרה שלום שלום וצאו לנו מהחלום. ואם אתם מתעקשים, דעו לכם שאני עדיין באמצע החלום.