הצעתי לסריקה מדוקדקת בשטחי יהודה, שומרון ועזה (כן, בו-זמנית גם בעזה) בחיפוש אחרי המחבלים החוטפים והחזרת שלושת הנערים הביתה לא נענתה בחיוב (בלשון המעטה) על-ידי הדרג המדיני בישראל. טענתי שיש לחפש בכל בית פלשתיני מהמרתף ועד הטפחות, להוציא את דייריו למחנה ענק מגודר, ולבסוף להרים את הבית באוויר בפיצוץ מבוקר. במשך הפעולה המתמשכת הזו יש לחקור את הפלשתינים הכלואים, וכאשר יתברר כי חלקם אינם קשורים בדרך כלשהי לחטיפה – להוציאם מעבר לגבולות המדינה. התוצאה? מרחבי ערים וכפרים פלשתינים חרבים, והמסר הברור להם ולעולם: יותר לא עוד.
כאמור, הצעתי בכלל לא נדונה בקבינט המדיני של ישראל, ואין לי מושג אם זה קשור כתמיד ל
שרה נתניהו. אבל זה באמת לא משנה כי לא חלמתי לרגע שדבריי יתקבלו בהבנה על-ידי הגורמים המחליטים בישראל.
כעת לשאלה נוספת שמתרוצצת במוחי – הכל בנתונים הקיימים שצה"ל מחפש בדרכו את החוטפים וחטופיהם. איך בדיוק רואה ראש הממשלה את המצב הבא? חיילי צה"ל נכנסים לחיפוש בבית פלשתיני, ואחרי פתיחת כל הדלתות והפיכת הכריות מהמיטות... יוצאים לעבר הבית הבא. מה לעשות ובדיוק מתחת לבית הזה נמצאים בחרדה איומה שלושת הנערים החטופים. לראשיהם מכוונים כלי ירייה, ויתכן שהם גם מסוממים להחלשת אפשרות התנגדותם. אבל הם בהכרה. הם שומעים את חיילי צה"ל מעליהם, וליבם מתפוצץ. האם מישהו שם למעלה לא הבין עדיין שהפלשתינים חיים בעיקר בתוך מנהרות?! האם כל הגילויים שמנהרות נחפרות בכמעט כל מקום בו נמצאים פלשתינים, זרים לנו?! אז מדוע לכל הרוחות לא עוקרים את כל חדרי השירותים הפלשתינים ו"הורגים שתי ציפורים במכה אחת"? מוצאים את החטופים, ויוצרים הרתעה כזו שלעולם לא ישכחוה.
תמיד לצד הפלשתינים
סביר להניח שגם הצעה יחסית סטרילית כזו לא תעלה על שולחן הדיונים בו פורש נתניהו מפה ומעיין בה כאילו היה המצביא הגדול פטון במלחמת העולם השנייה. נתניהו, איפה אתה ואיפה פטון?...
כעת אתפנה מעט בסיעור המוחות הזה ל
זהבה גלאון. למה דווקא זהבה? ראשית כי היא אישה נחמדה ושקטה יחסית לפוליטיקאים הישראלים, ושנית כי היא תמיד לצד הפלשתינים. "מה זה יתן?" שואלת זהבה, "בין אם נמצא את החטופים בפעולה אגרסיבית כזו ובין אם לא, הרי ברור שזה לא ימנע את החטיפה הבאה. הכל חייב להגמר בהסדר שלום עם הפלשתינים, להפסיק עם הכיבוש, ולחזור לגבולות 67".
בסיס טענותיה של זהבה גלאון מוצדק, רק שחסר בו התבלין העיקרי והוא בחינת המצב האמיתי בשטח. לא אכנס לכל עומק הוויכוח והסיבות להתמשכות הסכסוך הגדול ביותר בהיסטוריה, אבל דבר אחד ברור: פלשתיני באשר אתה, צודק ככל שתהיה (ואתה לא...) – שטיפת ידיך בדם יהודים, שחיטת תינוקות וילדים, שפיכת מעיים ומוחות של ישראלים חפים מפשע... לעולם לא יקבלו גיבוי כלשהו על-ידי כל אדם על פני היקום, ולא חשובה רמתו, תרבותו, דתו והשתייכותו לעם כזה או אחר. חיות אדם יישארו לנצח חיות אדם, ולוחמי חופש יהיו תמיד הנגטיב למה שאנו רואים אצל הפלשתינים. את ההבדל "הדק" הזה כעוביו של פיל בממדי ממותה – כנראה שמעולם לא הבינו הפלשתינים, ולעולם גם לא יבינו.
אז שאלתי שאלות אופרטיביות, הן את הגורמים המדיניים/פוליטיים בישראל, כמו"כ הפניתי הצעות קונקרטיות לדרג הצבאי, ואפילו השלכתי את כל העניין לפתחו של הוויכוח שמאל/ימין שלעולם לא יגיע להסכמה בדיוק כמו הסכסוך הישראלי/פלשתיני. זה לא ממש עוזר... ומה שנשאר לעשות הוא להמתין לתוצאות המבצע שמגלגל צה"ל בחיפוש בדרכו אחרי שלושת הנערים החטופים.
