המדיה בישראל עוסקת בעת כתיבת שורות אלה בחטיפת תלמידי הישיבה בגוש עציון. מאז האירוע ביום חמישי בערב, עוסקים בכך כל כתבי העת, האלקטרוניים והמודפסים, ללא הפסק. כתבים ומראיינים, גדולים כקטנים, אוספים סביבם עוד פרשנים וכתבים, מעיתונים אחרים. אלה ואלה מראיינים את עצמם לדעת (וחוזר חלילה), כאילו יפצחו הללו בדברים שלא ידענו קודם... הציבור משקיף בקימוט מצח ותוהה על הפטפטת ועל שיטפון המילים הזה. אין גרעין קשיח של מידע משמעותי, וחדש אבל דיבורים יש בשפע....
חלק מהאגף הצעיר של משפחתי מתגורר באזור בו אירעה החטיפה. אני נמצא לעיתים על הקו גילה - גוש עציון. מול אחריותם הבלתי מעורערת של הפלשתינים למעשה הנפשע הזה והבזוי הזה, לא פעם אני מצטמרר למראה הנערות, שחורות הגרביים והנערים הרבים, ארוכי הפיאות, המצפים לטרמפ. במיוחד בערבי שבתות וחגים, כמו גם במוצאי המועדים הללו. הם צובאים על שפת המדרכות ליד תחנות האוטובוסים (המגיעים לעיתים נדירות). התופעה הזו נגלית לעינינו פעמיים בשבוע, על הכבישים המובילים לישיבות הרבות ביהודה ושומרון ועל אלה המוליכים משם אל בתי הוריהם. אין דרך אחרת להגדיר את אותם נערים ונערות יקרים אלא במילים הקשות לביטוי: "טרף קל".
המשוואה הרי ברורה, אלא שטחו עיני כולנו מראות: מחד-גיסא נערים הרוצים להיות בשבת עם המשפחה. עם אבא ואימא המחבקים, אותם לא ראו כל השבוע. ומאידך-גיסא, הקלות הבלתי נסבלת של המעבר, באותה סיטואציה ממש, להפיכתם לקרבן.
ראשי הישיבות היו יכולים בקלות לצמצם את התופעה על-ידי הוראה חד-משמעית לנערים לצאת לדרך בשעות מוקדמות יותר, ולא לעת ערב דווקא. כציווי ברור על תלמידיהם, בבחינת קיום מצוות "שומר נפשו". אלא שהם לא עושים זאת. טעות גדולה. עליהם לפעול בנחישות כדי שאותם "עניינים טפלים", כמו ההגעה הביתה בשלום, ימצאו ביטוי הולם. גם עליהם לעסוק בניעור המערכת הציבורית, קהת החושים והאטומה, כדי שעניין התחבורה אל ומן הישיבות הללו, יעמדו מול עיניה, שתוכר הבעיה ותוקדש לה מחשבה ותכנון. חבל שאופן חשיבה כזה של סיבה ומסובב, איננו רווח במקומותינו. חבל גם שנושא כמו בטיחותם של תלמידי הישיבות לא יהא בין אלה שגוררים משבר קואליציוני...
כבר במוצ"ש האחרון, כאילו מאומה לא קרה, חזה עם
ישראל שוב במחזה הגרוטסקי: עשרות נערות ונערים מתגודדים על שולי המדרכות בהמתנה לטרמפ... אל הישיבה והאולפנא...
ביום שישי, למחרת החטיפה, פורסמה בתקשורת הידיעה כי מיד לאחר החטיפה התקשר אחד הנערים מהטלפון הנייד שברשותו אל מוקד 100 והודיע כי הם נחטפו. איש המוקד התייעץ, על-פי הידוע, עם שוטרת ותיקה יותר, ושני אלה החליטו כי כנראה מדובר בהטרדה בלבד... רק לאחר חמש שעות תמימות, כלומר בסביבות השעה 4 לפנות בוקר, ותוך כדי חיפוש תשובה, לפניית המשפחות המודאגות עצמן אל המשטרה, נפל למישהו, כפי שהתבטא אחד העיתונאים, האסימון. סופסוף יצאה פעילות החיפוש הענקית לדרך.
כולנו תקווה כי בעת שנכתבות שורות אלה יימצאו הנחטפים בריאים ושלמים. אבל אין זה פוטר את הממשלה ובמיוחד את שר התחבורה, לגבש, בצוותא עם חברות התחבורה ואולי גם עם מובילים פרטיים, קווי הסעה בתדירות גבוהה, מן הישובים הללו ואליהם, כדי לאסוף את הנערים והנערות הללו ולהביאם בשלום למקומות מבטחים.
