|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
המוסר במובנו העמוק איננו תוצר אנושי, אלא תורה הבאה מן השמים. ואילו התורה מחברת את האדם אל עומק טבעו, אל המגמות הטהורות ביותר של המציאות
|
|
כמו שהרוכב מאלף את הסוס [צילום: AP]
|
|
|
|
|
|
|
|
| המוסר בא ליישר את האדם אל טבעו הפנימי הטהור, והדרך היא לאחוז במוסרות ולהנהיג את הטבע החיצוני שנמשך אל הנטיות החומריות; אבל מטרת ההנהגה היא ליישר את האדם אל טבעו העצמי | |
|
|
|
|
התביעה המוסרית היא טבעית בכל נברא שנשמת אלוקים באפו. הנשמה תובעת מהאדם את הצדק והטוב. אומנם כיוון שנטיית האדם היא לזהות את מרכז חייו עם נטיות החושים הטבעיים, נתפסת התביעה המוסרית ככובלת וכובשת את הטבע.
הביטוי "מוסר" קרוב ל"פִּתחת למוסרי", הרוכב כובל את סוסו על-ידי המוסרות, וכך גם נראה שהמוסר כובש ומכניע את טבעו של האדם ובכך מנהיגו.
אמנם ביטוי נוסף הקרוב ל"מוסר" הוא "לייסר", והרש"ר הירש מבאר שמובנו כמו ליישר. וכאן ניתן להעמיק יותר במקומו של המוסר, ולומר שאינו בא רק להנהיג את האדם אל הרצון האלוקי ולהסית אותו בכך מטבעו העצמי, אלא שטבע האדם הפנימי הוא אלוקי ופונה אל הטוב, "מה הקב"ה טהור, אף הנשמה טהורה" (ברכות י').
המוסר בא ליישר את האדם אל טבעו הפנימי הטהור, והדרך היא לאחוז במוסרות ולהנהיג את הטבע החיצוני שנמשך אל הנטיות החומריות; אבל מטרת ההנהגה היא ליישר את האדם אל טבעו העצמי, "כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוקיך מייסרך", אב המייסר את בנו אינו מיישר אותו לרצונותיו שלו אלא אל טובת בנו.
על-פי הבנה זו, התורה כולה היא מוסר אלוקי המיישר אותנו אל טבענו האלוקי. "שמע בני מוסר אביך" - זו תורה שבכתב, "ואל תטוש תורת אמך" - זו תורה שבעל פה; וכפי שאמר הפסוק (דברים ד', ל"ו) "מן השמים השמיעך את קולו ליסרך", ומתרגם אונקלוס "לאלפותך", כלומר ללמדך. וכן (דברים י"א, ב'): "כי לא את בניכם אשר לא ידעו ואשר לא ראו את מוסר ה' אלוקיכם..." וגם כאן מתרגם אונקלוס "ית אוליפנא", היינו התורה. כלומר: התורה בכל אמירותיה היא האמירה המוסרית העמוקה המיישרת אותנו אל הטבע העמוק של עצמנו, המכוון אל רצון ה' המייסד את המציאות - הסתכל בתורה וברא את העולם.
שני דברים מרכזיים אנחנו לומדים מכאן על ערכו של המוסר ומקומו.
א. המוסר במובנו העמוק איננו תוצר אנושי, המביא לידי ביטוי רק את התובנות של האדם העכשווי לפי ערכי חייו העכשוויים התואמים את רמתו הרוחנית-מוסרית כאן ועכשיו, אלא המוסר הוא התורה הבאה מן השמים, המייסדת את הארץ ומובילה אותה לתעודתה, כך שהיחס אל ההווה הוא מתוך אמות המידה העתידיות שאליהן מובילה אותנו התורה ("כאשר ייסר איש את בנו" - באמת המידה של בנו נראה הדבר כואב ולא מוסרי, אבל האב פועל ומדריך את ההווה מתוך המבט העתידי).
ב. התורה מיישרת את האדם ומחברת אותו אל עומק טבעו שיצוק על-פי המגמות היותר טהורות ורחוקות של המציאות.
המוסר הוא מוסרות המושכות את הטבע החיצוני ומיישרות אותו אל הרצון האלוקי החקוק בטבענו הפנימי, "אשרי העם שככה לו".
|
|
המאמר לקוח מתוך החוברת "מוסר וקידמה: היילכו שניים יחדיו?" שבהוצאת ישיבת מעלה אליהו בתל אביב, במלאת 18 שנים להקמת הישיבה ו-15 שנים לפטירתו של עו"ד אליהו מירון
|
|
|
|
המחבר הוא ראש ישיבת מעלה אליהו בתל אביב
|
|
| תאריך:
|
29/06/2014
|
|
|
עודכן:
|
29/06/2014
|
|
הרב חיים גנץ
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
א. וינשטיין
|
29/06/14 09:54
|
|
|
|
2
|
|
שאלת תם
|
29/06/14 11:18
|
|
|
לאחי ורעי האהובים והחביבים ה' עליהם יחיו.
|
|
|
|
|
שוב נראה שההנהגה הישראלית, בין אם מדובר בממשלת שמאל או בממשלת "ימין", חוזרת על אותו דפוס מחשבה והתנהגות המאפיינים אותה מאז ספטמבר השחור 1993, שבו נחתם הסכם הכניעה וההונאה מול הארגון לשחרור פלשתין כולה. שמעון פרס, האיש המסרב להכיר בשגיאותיו המדממות, חגג אז בוושינגטון את הכניעה המבישה שזיכתה אותו בפרס הנובל, וקיבל שוב השבוע מדליה על פועלו למען "השלום" המאיים על ישראל.
|
|
|
|
|
הפוליטיקה בישראל מלאת סינדרלות, אף אחת מהסינדרלות שלנו לא הצמיחה לנו מנהיג, למעט ביבי נתניהו, חצי סינדרלה, עב"מ שנחת מהחלל החיצון הישר למרכזה של מפלגת שלטון, והשתלט עליה. עתה מבטיחים לנו סינדרלה חדשה, משה כחלון. האם ישתנו כללי המשחק? האם הסינדרלה כחלון הזו תיקח את הקופה? האם היא ראויה?
|
|
|
|
|
שני עיתונאים בכירים יצאו בסוף השבוע (יום ו', 27.6.14) נגד שחרורי מחבלים סיטוניים בכלל ונגד עסקת גלעד שליט בפרט. השאלה שלי, כלפיהם וכלפי עמיתיהם, היא פשוטה: איפה הייתם ואיפה היו עמיתיכם בזמן אמת?
|
|
|
|
|
שבועיים חלפו והנערים החטופים, איל יפרח, נפתלי פרנקל וגיל-עד שאער עדיין נעדרים. בינתיים הותר לפרסום שיודעים די בוודאות מי חטף אותם, אבל זה לא ממש עוזר כי כצפוי, החוטפים ירדו למחתרת. כוחות הביטחון משקיעים מאמצים ומשאבים עצומים בחיפוש החטופים, אבל משום מה לא נראה לי שבאמת למדו משהו מעצם החטיפה, ובטח שלא הסיקו שום מסקנה מגילויי השמחה הגדולה אצל הפלשתינים, ששמחו בתגובה לחטיפה.
|
|
|
|
|
