מצנע: החמאס מול הבית היהודי

ח"כ עמרם מצנע, אלוף (מיל. ), משווה בין החמאס ל"בית היהודי": אם נוריד מהחמאס את הסיפור של הטרור, הוא אומר, אז השניים דומים כי החמאס נגד מדינה יהודית ו"הבית היהודי" נגד מדינה פלשתינית. זאת השוואה נואלת, ממש אווילית, המצביעה על עומק העיוורון של השמאל הישראלי הנע לעבר השמאל הקיצוני.

ראשית, האם אפשר להגיד שהנחש הוא נחש בלי הראש שלו? ובכלל איך ניתן להשוות בין "חמור למרק פירות" כמאמר המשל?

בראיון ברדיו בסוף השבוע שעבר אמר עמרם מצנע, ח"כ של "התנועה", אלוף מיל. בצה"ל, ראש עיריית חיפה לשעבר, יו"ר מפלגת העבודה לשעבר, את הדברים הבאים: "אם לוקחים את החמאס ומורידים ממנו את הסיפור של הטרור, הלא בעצם בתוך ממשלת ישראל יושב 'הבית היהודי', שיש לו מטרות כמו לחמאס". והוא הסביר: החמאס לא מכיר במדינה יהודית והבית היהודי מצדו לא מכיר במדינה פלשתינית ובעקרון של "שתי מדינות". דהיינו, שניהם אותו דבר.

כך, בכמה משפטים קצרים חשף, לדעתי, מצנע את עומק העיוורון של השמאל הישראלי ואת הניתוק שלו ממרבית הציבור הישראלי, וכל זאת על-רקע החטיפה ומעורבות החמאס.

ראשית, בואו וננתח את דבריו. "אם נוריד מהחמאס את הסיפור של הטרור", הוא אומר. למה דומה אמירה כזאת? שאם נוריד לנחש את הראש, אז הוא לא יהיה ארסי; שאם נוריד מהנאצים את הסיפור היהודי, אז הם יהיו דומים לצרפתים. אין דבר כזה! אולי בחלומות, אך לא במציאות.

אבל, בואו ונניח, for the sake of the argument (כמו שהאנגלים אומרים ) שהצלחנו להוריד את סיפור הטרור מהחמאס, אז איך בכלל ניתן להשוות בין השניים, בין שתי ישויות כל כך שונות?

החמאס הוא זרוע פלשתינית של "האחים המוסלמים"; הוא חלק מתנועה כלל עולמית של ההתנגדות האיסלאמית למערב ולישראל; הקוראן הוא החוקה שלו; אחת ממטרותיו היא להשמיד ולהרוג את היהודים, ובכללם כל אלו שיצליחו להסתתר מאחורי "האבנים והעצים"; עבור החמאס המוות עבור אללה הוא הנעלה שבמשאלות; האישה המוסלמית צריכה לגדל ולחנך את בניה לג'יהאד; עיסוקו הבסיסי של החמאס הוא בהכשרת הלבבות (דאעווה) לדת איסלאם הנכונהממ על-מנת להקריב את הנפש וכל היקר למען אללה; החמאס אינו יכול לאמץ חילוניות שכן האיסלאם של פלשתין היא חלק אינטגראלי מדתו.

מה מכל תפיסת העולם הטוטאלית הזאת יש למפלגה כמו "הבית היהודי"? גם אני רואה במנהיגה ובכמה מחבריה, בעיקר אריאל, משום "שור נגח", וגם אני בדעה שהבניה בשטחים, מחוץ לגושים, היא בגדר אסון, אבל איך אדם רציונאלי יכול לעשות השוואה כזאת נואלת, אווילית, חסרת שחר?

ולא מדובר כאן בדגי רקק מהשמאל הקיצוני, או בקומץ עיתונאי שמאל קיצוני הרואים עצמם חיים במדינה גזענית, אכזרית וחשוכה. מדובר במרכז הממורכז של השמאל.

אני נזכר שממש דקות לפני שריבלין נבחר לנשיא, ח"כ מצנע התנבא בביטחון מוחלט כי שטרית ייבחר לנשיא, וזאת למה? כיוון, שלפי מצנע, שטרית הוא "איש מחנה השלום", וסוף-סוף יוכח כי למחנה זה יש רוב בכנסת ישראל. כלומר, כל ראייתו הייתה צרה, כאשר השיפוט שלו רואה את המציאות רק דרך משקפיים של "מחנה השלום" שכל מי שאינו משתייך אליו אינו רוצה שלום. מציאות לכאורה פשוטה, נוחה, מלאת קסם, אבל מעוותת ושגויה.

ומעבר לזה. איך "מחנה השלום" הביט על מקרה החטיפה ביהודה ושומרון? דרך אלו משקפים הוא צפה? עד כמה שאני יכול לשפוט, הגישה שלו הייתה מהרגע הראשון: אסור שהאירוע יפגע "בממשלת האחדות" הפלשתינית המהווה תקווה; לכן, יש להתפלל שלא אנשי החמאס חטפו אותם; אשמים החטופים, אשמים המתנחלים, ומעל לכל אשם ביבי בשל שלל מעשיו: אלו שעשה ואלו שלא עשה. האם השמאל של המרכז נע, באיטיות אך בבטחה לעבר השמאל הקיצוני?