הפוליטיקאי "הרגיל" הוא גלוי ומוכר.
העיתונאי הוא פוליטיקאי מוסווה ומוסתר.
הפוליטיקאי "המקורי" מנהל מהכנסת את המדינה.
העיתונאי "המשוכפל" לפוליטיקאי רוצה לנהל את המדינה.
הפוליטיקאי "האמיתי" רוצה להשפיע באמצעות השגת השלטון.
העיתונאי "המחופש" לפוליטיקאי רוצה להשפיע באמצעות ביקורת על הפוליטיקאי.
הפוליטיקאי "המוכר" הוא חבר מפלגה המיוצגת בכנסת.
העיתונאי הוא חבר ב"מפלגת התקשורת" שרוצה להיות בכנסת.
הפוליטיקאי "השגרתי" חייב ליזום לבצע דברים ולדווח עליהם.
העיתונאי חייב אך ורק לבקר ולכסח את הפוליטיקאי.
הפוליטיקאי "הממוצע" תלוי בעיתונאי כדי לזכות בחשיפה ובפרסום.
העיתונאי תלוי בפוליטיקאי כדי לזכות בהדלפות ובסיפורים.
הפוליטיקאי חשוף לביקורת הציבור, התקשורת, יריביו הפוליטיים ו
מבקר המדינה.
העיתונאי משוחרר מכל הביקורות למעט ביקורת העורך בלבד.
פוליטיקאי היוצא לחו"ל על חשבון מיליונר זוכה לביקורת התקשורת.
עיתונאי היוצא לחו"ל על חשבון חברות עסקיות מוגדר "כנסיעת עבודה".
פוליטיקאי העוסק ב"עבודות צדדיות" זוכה לביקורת ולשערורייה.
עיתונאי העוסק ב"עבודות צדדיות" זוכה למחמאות ולהכנסות.
קיימת תלות וקירבה בין עיתונאים לפוליטיקאים. תלות וקירבה שיש בצידה גם תמורה הדדית חסויה. הפוליטיקאים הם הנציגים הנבחרים של הדמוקרטיה. ואולם גם אלה וגם אלה נושכים לעיתים את הדמוקרטיה.
האומנם "מפלגת התקשורת" תהיה בקרוב המפלגה המשפיעה ביותר בכנסת ובתקשורת?
כבר כיום יש עיתונאים רבים שהפכו לחברי כנסת, בתואר מלא כפוליטיקאים:
שלי יחימוביץ.
יאיר לפיד.
ניצן הורוביץ.
נחמן שי.
אורי אורבך. מרב מיכאלי.
מיקי רוזנטל.
על-פי אופיים ועל-פי דעותיהם כפי שהם כותבים ומפרסמים, יש לצפות שבבחירות הקרובות יצטרפו עיתונאים רבים נוספים לפוליטיקאים הגלויים. זו רשימת העיתונאים שעשויים לעשות "הסבה מקצועית" מפוליטיקאים מוסווים כעיתונאים לפוליטיקאים גלויים
.
בן כספית (מעריב).
שמעון שיפר (ידיעות).
גדעון לוי (הארץ).
אמנון אברמוביץ' (ערוץ 2).
חגי סגל (ידיעות וערוץ הכנסת).
רינה מצליח(ערוץ 2).
נחמיה שטרסלר (הארץ).
רביב דרוקר (ערוץ 10).
אמנון לורד (
מקור ראשון).
רזי ברקאי (גל"צ).
כמובן שישנם חילוקי דעות רבים בין כל העיתונאים האלה. ואולם יש לכולם אחדות במטרה. הם רוצים "לעשות סדר" בזירה הפוליטית. הם משוכנעים שהם יודעים טוב יותר מכולם כיצד לנהל את המדינה והכלכלה, כיצד לעשות שלום ולחסל הטרור, כיצד לפתור את העוני ומחירי הדיור ועוד ועוד.
