חימוש מדויק ומסר ברור
כיפת ברזל נתנה לממשלת ישראל זמן ויכולת תימרון. לולא היא, הייתה הממשלה מחויבת להגיב בעוצמות צבאיות אדירות כבר לאחר יומיים של נפילת טילים על ערי ישראל, אם לא כבר קודם לכן. בינתיים הציבור חש מוגן, אין פגיעות רציניות ולממשלה יש מרווח. אבל זה זמני ומותנה. טיל אחד שיפגע באוטובוס נוסע ויגרום ל-20 הרוגים, והכל יראה אחרת.
יכולת תמרון לכשעצמה לא שווה הרבה כאשר הדברים היו ידועים מראש ולא נעשתה מראש החשיבה. אנו שוב חוזרים לתסריט המוכר של ממשלה שמחכה עד שתגדש הסאה ותהייה לה הצדקה להגיב כנדרש. להגיב צבאית כך או אחרת, עם כניסה, בלי כניסה, עד שתושג איזו הפסקת אש או שקט כלשהו. מוכר, זכור, כבר היינו בסרט.
לא חשוב כמה צה"ל יזהר, כמה ישתדל ועד כמה החימוש המדויק (והיקר) יופנה רק למטרות מסומנות ומיועדות, עדין ייפגעו בעזה אזרחים רבים. זה יגמר כשיהיו 200 הרוגים פלשתינים או 300, או יותר, ולכן זה יגמר גם בגינוי ישראל ובלחץ בינלאומי שנפסיק. וכשזה יגמר, אז פוטנציאל ההתלקחות הבאה כבר אוטומטית יתחיל לתקתק.
אבל יכלה להיות גם ממשלה שהייתה מתחילה לחשוב עוד לפני הטיל הראשון, ולא רק לאחריו. ממשלה שהייתה קובעת מדיניות ברורה מראש ולא בדיעבד. זה לא קל, כי אין באמת הרבה מסקנות וברירות אפשריות, לפחות עד גמר הסיכסוך הישראל פלשתיני: עזה היא מוקד תבערה, והיא תהיה כך תמיד. דבריו של משה דיין על ערביי עזה הרואים מנגד את שדותיהם נזרעים ונקצרים על-ידי זרים, אקטואליים עד היום. לפחות בנקודה הזו הוא ראה בעין אחת רחוק יותר מכל המומחים בני זמננו הצופים במתרחש דרך תמונות דיגיטליות מהמזל"ט.
כי ממשלה שהייתה חושבת מראש ומנתחת את כל התרחישים, הייתה מבינה שבסופו של דבר תכריע החרב. כל עוד המרמרה לא נושאת על סיפונה את המשיח וחמור, צפויות לנו עוד הרבה מרמרות שתאכלנה אותנו קש, וכל עוד לא הושגה כאן פשרה היסטורית שתנטרל באמת את מוקדי השנאה, הסיכסוך, הנקמות והעויינות ותכבה את כל הגחלים הרוחשות, השלום היחיד האפשרי בינתיים הוא "pax romana". שלום רומאי. שלום המבוסס על הסדרים מדיניים וחברתיים הנתמכים באזהרה שכל מי שירים חרב, ימות בחרב, הוא וכל הסביבה שהצמיחה אותו. ולמי שלא זוכר, תשאלו את עצמות המורדים היהודים בכל ערי הגליל ויהודה החרבות והשדודות. מצדה היא מיתוס יפה, אבל מי שחזרו הביתה בחיים היו רק החיילים הרומאים. לוחמי החרות היהודים של בר כוכבא נשחטו כולם, ונשותיהם נמכרו לזנות ועבדות. מרידה נוספת, אגב, כבר לא היתה.
גולני מעולם לא נחשבו למקור האינטליגנציה המערבית והחשיבה האקדמית היוצרת. במסדרי הבוקר שלהם לא הקריאו את ביאליק ובשיחות הגדוד לא בדיוק ציטטו את אלבר קאמי. אבל גולני הם מי שניסחו בזמנו את האמירה הפשוטה והברורה שלהם, "שתבכה האימא שלו, ולא האימא שלי". די ברוטאלי, די רומאי, אבל רק ככה יוצאים לקרב ומנצחים בו. אומנם לא מצאתי מקור רומאי לאמירה הזו, אבל אני בטוח שכל הלגיונות שלהם היו מאמצים אותה בכיף. כי ככה הם יצאו לקרבות וככה הם הביאו לרומא שלום.
כל ממשלה ישראלית שהייתה חושבת מראש הייתה מבינה שלא חשוב כמה ניזהר, כמה החימוש יהיה מדויק, וכמה נשתדל לא לפגוע באזרחים, זה פשוט לא ילך. אנו נהרוג, כך או אחרת, אזרחים, ואז נסביר, נתנצל ובסוף זה שוב יזקף לחובתנו. ואם נהיה שוטים וננסה לכבות את האש לאט ובזהירות זה יכול לעלות לנו בהרוגים גם אצלנו, חיילים ואזרחים כאחד. אז השאלה תהייה רק היכן תהיינה האימהות הבוכות.
מאחר שחובה לכבות כל אש מהר, בטרם היא תתפשט ותדליק שטחים נוספים, הייתה כל ממשלה (כזו שהייתה חושבת מראש) מבינה שהיום שבו נורים הטילים הראשונים זה היום בו מתחייבת כבר הפקודה לפתוח באש תגובה בכדי להבהיר לצד המבעיר שאנו לא נסכים, ויהיה המחיר, אצלם, אשר יהיה. שתבכנה האימהות שלהם, על שכונות שתעלנה באש, על אזרחים שנפגעו, ושיעשו מנהיגיהם, יהיו מי שיהיו, את חשבון אומתם שלהם. לא חימוש מדויק נדרש, אלא חימוש עם מסר ברור. מסר פשוט, ברוטאלי, הרסני וחסר אבחנה. כזה שמבהיר שלא נעשה חשבון, שלא נתלבט, שלא נעסוק בבחירת מטרות, אלא נגיב בצורה שתוציא להם להמון זמן את החשק לשחק איתנו שוב באש. כי רק ככה משיגים הרתעה. התראות יש לנו כבר מספיק, שלום הוא בינתיים בגדר פנטזיה (ולא רק באשמתם), אז בואו בינתיים נשיג שקט ושלום זמני. וכל עוד לא יהיה כאן שלום כחזון הנביאים, אז לפחות נשיג שלום רומאי.
במוקדם או במאוחר ממשלת ישראל תצטרך להגיב. בסוף ממילא יהיו 200 הרוגים בעזה. אולי 300. אולי 500. לך תדע. ולזה תוסיפו נפגעים ישראלים. וזה רק לסיבוב הזה, כשלאחריו צפוי עוד סיבוב שגם הוא יתנהל אותו דבר. אבל מה היה קורה אם בתום היום הראשון של ירי על ישראל הייתה הממשלה מורה להחריב באש תותחים רובע אחד בעזה? יהיו שם 300 הרוגים? 500? אז שתבכה האימא שלהם. ותודה לגולני על הניסוח הגס, אבל הברור.
כי אם ממשלות ישראל הקודמות היו עושות זאת כבר בהתחלה, גם אם במחיר כמה סיבובי דמים כאלה עד שכל אוכלוסית עזה עד אחרון אזרחיה וכל שליטיה היו מבינים שאלה הם הכללים הברורים ושכל יום ירי לכיוון ישראל יעלה להם במחיר רובע שלם בעזה, ייתכן שהיינו חוסכים מעצמנו כבר מזמן את כל מרוץ החימוש הזה, המיגונים, ההתראות, האזעקות וההרוגים. זה לא מיועד לשחרר אותנו מהצורך להגיע לשלום, ואנו חייבים להגיע אליו (ונגיע) גם במחיר ויתורים אמיתיים וכואבים, אבל זה היה עושה את העניינים ואת המסר שלנו ברורים: אין לנו כוונה ונכונות לגרום לעוד אימהות בוכות אצלנו, אז אל תשגו באשליות. עכשיו בואו לדבר, אם גם אתם חפצי חיים נורמאלים במזרח התיכון הלוהט הזה. כי אנחנו לא הולכים מפה, וגם לא אתם, ונצטרך לחיות בסוף ביחד, או זה לצד זה. אבל ככל שתנסו לתקוף אותנו ולפגוע בנו, וככל שתחלמו לנהל נגדנו עימות באש, המחיר המלא יוגש לכם מייד, בו במקום, ובלי היסוס.
זה לא מיועד כדי לאפשר לממשלה למזמז את המו"מ והתהליכים לשלום. ויש מחיר ברור שנצטרך לשלם כולל הכרה אמיתית במדינה פלשתינית עצמאית, כולל פינוי כל המתנחלים (אנא, אם אפשר, לא לשכונה שלי) ואפילו ויתור מסוים בירושלים. זה אפשרי, זה הכרחי, זה מתבקש וזה יתחייב. אבל גם מי שמבקשים שלום, דווקא היונים שבינינו, דווקא שוחרי השלום וחסידי הויתורים המלאים, חייבים להבטיח שנבוא לשולחן המו"מ והשלום כשאנו ברורים בעמדתנו ובמסר לצד השני: ככל שתעזו לתקוף, תשלמו מעכשיו את המחיר המלא. תשלמן מחיר כואב, אמיתי, ללא הסתייגות, ללא משחקי דיפלומטיה וגם ללא התחשבות במה יגידו עלינו. כי מי שרוצה שלום צריך להיות מוכן למלחמה. ותודה לרומאים על התובנה הזו, שעבדה אצלם ושמרה עליהם 600 שנה, עד שהשחיתות הרסה אותם מבפנים, אבל זה כבר סיפור אחר, שבקרוב יהיה מוכר גם לנו.
רק שבשביל זה, בשביל מסר של מלחמה ונכונות לעשותה כמו שנדרש (כאשר זה נדרש), צריך ממשלה שרוצה שלום. ואין לנו כזו. אין לנו ממשלה שרוצה באמת שלום, ולכן תהייה לנו שוב רק מלחמה, שגם בה לא ננצח בכלום.
