לאחרונה אנו מוצפים בקמפיין פרסום תוקפני המצייר תמונה כמעט אפוקליפטית של מחלה וויראלית וותיקה, שלבקת חוגרת (Herpes Zoster), וקורא לכל מי שמלאו לו 60 שנה לפנות לרופא שלו ולקבל חיסון.
ברדיו משדרים ראיונות קצרים עם אנשים שחלו בעבר ומתארים כאבים קשים וסיבוכים אחרים, בעיתונות הופיעו מדורי פרסום מוסווים ככתבות, ברחובות יש מודעות הקוראות להתחסן.
אנו מוקפים פרסומת מכל עבר עד שקשה להימלט. הפרסומת אינה מספרת שהחיסון אינו נכלל בסל הבריאות ולכן כרוך בתשלום סכום נכבד, כ-800 שקלים. מאחורי הפרסום עומדת חברת תרופות המעוניינת למכור חיסונים, וזוכה לשיתוף פעולה של רופאים, אשר ייתכן ששיקולי עלות / תועלת אינם בראש מעייניהם. הפרסומים החוזרים כבר הצליחו לגרום לתגובות חרדה. אנשים רבים מטלפנים אליי לשאול האם עליהם להתחסן. חולים במחלות שונות חרדים במיוחד וללא כל צורך.
שלבקת חוגרת היא מחלה ספוראדית (כלומר, אין התפרצות מגפתית), היא נפוצה בעיקר באוכלוסייה מבוגרת. בין בני 60 ומעלה צפויים לחלות - שמונה מכל 1,000 אנשים. גורם המחלה הוא ווירוס אבעבועות הרוח. הווירוס רדום במשך עשרות שנים בכל מי שחלה בילדותו באבעבועות רוח. הוא ממוקם בשורשי העצבים היוצאים מחוט השדרה וגורם לדלקת לאורך העצב ובעור שמעליו. ברוב החולים המחלה היא חד-פעמית. היא עלולה לחזור רק בחולים במחלות של מערכת החיסון (איידס או מחלות דם ממאירות, זאבת).
השלבקת מסתמנת לרוב בכאב מטריד לאורך עצב בין צלעי בבית החזה, מאזור הגב לפנים או בשיפולי הבטן או לאורך הירך. לעיתים רחוקות הכאב חזק דיו על-מנת להביא את הסובל לרופא. בתחילה חושבים על כאב גב, מחפשים לעיתים דלקת בקרום הריאה, לעיתים רחוקות מתעורר חשד שהלב הוא מקור הכאב, אך תרשים א.ק.ג. הוא תקין.
לכאב מתלווה גרד ותחושת צריבה. כעבור יום עד שלושה ימים מופיעות על-פני העור, לאורך העצב, נקודות אדומות ההופכות, תוך יום, לשלפוחיות קטנות שלאחר יומיים-שלושה נבקעות ומפרישות נוזל ונעלמות לרוב תוך 10-7 ימים. לעיתים נותרים כתמי עור כהים במקום בו היו השלפוחיות וגם הם נעלמים תוך מספר חודשים. מרגע הופעת הפריחה, האבחנה ברורה והפחד חולף. לעיתים רחוקות העצב הנפגע הוא אחד מעצבי הפנים. פגיעה במערכת העצבים המרכזית תוארה, אך היא נדירה ביותר.
רופאים מנוסים מזהים את אופי הכאב ואת הפיזור האופייני ומאבחנים את המחלה עוד לפני הופעת השלפוחיות בעור. טיפול תרופתי מוקדם הניתן פומית (בטבליות), יכול להפחית את הכאב במידה רבה ולקצר משמעותית את משך המחלה. הראשונה והנפוצה בין התרופות היא אציקלוויר (Acyclovir). הטיפול נדרש במיעוט החולים. לרוב המחלה קלה ופרט לתרופות פשוטות לשיכוך כאב לא נדרשים אמצעים אחרים.
בשליש החולים נותרת תחושת כאב או אזור רגיש למגע במשך חודשים רבים. כאב משמעותי נדיר למדי. במקרים נדירים אלה ניתן לטפל על-ידי הזרקה מקומית של חומר מרדים לשורש העצב שנפגע. ככלל, המחלה אינה מדבקת. אולם אם אדם שבא במגע עם חולה מעולם לא חלה באבעבועות רוח, הוא עלול לפתח את המחלה החריפה (לא שלבקת).
לשאלה האם יש לחסן מפני מחלה שהיא קצרת טווח, אינה גורמת סבל יוצא דופן וברוב המכריע של החולים אינה מסוכנת, אין תשובה חד-משמעית. לאור המחיר הגבוה סביר להגביל את החיסון לאנשים בסיכון גבוה לסיבוכים, במיוחד אלה החולים במחלות מערכת החיסון, לימפומות ולאוקמיות כרוניות. במקרים אלה החיסון חייב להינתן חינם, במסגרת סל הבריאות. אנשים בריאים אינם זקוקים לחיסון.
