"הבידוד שבו חיים הפלשתינים דוחק אותם לפגוע בנו" - במילים אלה הסביר העיתונאי
שמעון שיפר את המצב לנכדו. הנה כך לומד ילד בן 9 מ"מקור יודע דבר", סבו העיתונאי, מי אשם בהתפרצות החמאס על ישראל.
הסופר-הפובליציסט א. ב. יהושע מתפייט באותו עיתון: "התיסכול העמוק של חמאס נובע לדעתי מחוסר הלגיטימיות שלו בעיני ישראל ובעיני רוב העולם. תיסכול זה מביא אותו למעשי ייאוש הרסניים. לכן, כה חשוב להעניק לו לגיטימיות לפחות כאויב... כל עוד נכנה את חמאס כנופיית טרור שהשתלטה על אזרחים חפים מפשע... לא נוכל להיכנס למו"מ עם ממשלת עזה על הסדר בשלבים".
אלה הן רק שתי דוגמאות של שטיפת-מוח שנעשית בתקשורת שלנו, שכל כולה נועדה "להבין" את החמאס, ואף להביא לעצירת פעולת "צוק איתן". אני מתנצל בפני שיפר-את-יהושע, על שאני "מלכלך" על ארגון הטרור חמאס, אבל אני רוצה לשאול שניים אלה ממעצבי דעת הקהל ב
ידיעות אחרונות:
האם עזה היא עדיין שטח כבוש? האם לא יצאנו מעזה לפני תשע שנים וחזרנו לקווי 67? האם לא פירקנו את כל יישובינו שם? האם לא השארנו את השטח לעזתים, כדי שירווח להם ויוכלו לנצל את השטחים הריקים להקלת מצוקת הדיור ברצועה הצפופה ולשיפור תנאי החיים של אוכלוסייה?
האם לא היה זה
יצחק רבין המנוח ועוד כמה "חכמים" כמוהו, שהבטיחו ל"פחדני הליכוד" ששום טיל לא יישלח מעזה לאשקלון ובנותיה לאחר יציאתנו? האם לא היינו מוכנים לסייע לתושבי הרצועה בפיתוח כלכלתם והטבת תנאי חייהם? האם לא סיפקנו להם את צרכי היומיום שלהם, מזון, דלק, מלט, גם כשהתנכלו לנו? האם את שליטי עזה מעניין כהוא-זה גורלם וחייהם של מיליון וחצי בני עמם השבויים בידיהם ודאגה לתנאי חייהם מינימליים?
ועוד סדרת שאלות: האם עזה לא נהפכה למתחם מלחמתי, שכולו מינהרות ומצבורי אמל"ח, רקטות וטילים? לאיזו מטרה - למשחקי ילדים משועממים? האם עזה לא נהפכה למיטרד קבוע על ישובי עוטף עזה? האם אין יוצאות ממסגדי עזה, מדוברי החמאס ומכל כלי התקשורת בעזה, נאצות אנטישמיות זוועתיות, קריאות הסתה להשמדת ישראל?
האם החמאס אינו זרוע ביצועית של האיסלאם הקיצוני, שמחולל תוהו-ובוהו בארצות הערביות סביבנו, בהרס כל רקמת חיים נורמלית שמנסה להתפתח, שכל עיסוקו הוא שפיכות דמים, מעשי רצח וחיסולים אכזריים, בשם אללה?
ובאשר אלינו: האם לא נלמד פעם אחת ולתמיד, שיש לנו עסק עם ארגון של מתאבדים, חסר מעצורים, שטוף שנאה, תאוות רצח ומלחמה, ארגון שבינו לבין תרבות אנוש, אין ולא כלום? האם לא יבינו אצלנו ובעולם, כי חמאס ממיט על בני עמו אסון
הומניטרי נורא, שהרי כדברי ראשיו, "אנחנו אוהבים את המוות כמו שהיהודים אוהבים את החיים"?
אז מהיכן רגשות האשמה-העצמית שמבטאים שיפר, יהושע ויפי-נפש אחרים בקרבנו? מהיכן חוסר ההבנה, הבורות, הדיבורים הכנועים, החנופה לארגון הנפשע ביותר עלי אדמות?
אין מקום להתפייסות ולמו"מ עם חבר רוצחים זה, שמחופר מתחת לאדמת עזה, ששולט ביד ברזל בעזתים. רק עוז-רוח ישראלי, רק רצון החיים שלנו, רק עוצמת צה"ל, ישימו קץ לחמאס ולראשי הנחש בעזה, ארגון שאין לו שום לגיטימיות ושום זכות קיום, ועדיין לא קיבל את כל המגיע לו ב"צוק איתן".
