א. עולים לא כדי לנצח

קולות, שעולים מאחורי הפרגוד, מלמדים שהנהגתנו מעוניינת בתיווך, כדי לסיים את "צוק איתן". כפי שאמר חבר, אנחנו כמו מסוק - עושים הרבה רעש ובסוף מרימים ידיים.

צריכים לזכור, כי אי-סיום המלאכה מבטיחה בוודאות, כי השלב הבא די קרוב.

ויש לי הרגשה (סלחו לי על שאילת מושגים מהמונדיאל), שהנבחרת שלנו (יעלון-גנץ ואחרים) עלתה למגרש (לא בפעם הראשונה), כדי לא לנצח, או ח"ו על-מנת להפסיד ברוח ה"ערכים" הנפסדים, שמקנים אנשי החינוך של צבאנו למפקדים.

כדי לחסוך את הסיבוב הבא, וכדי למנוע קרבנות מיותרים - צריכים לעשות את העבודה ביסודיות כעת - כפי שאמר, גנרל דאגלס מקארתור, "אין תחליף לניצחון!" או כפי שהציע וינסטון צ'רצ'יל אחרי הסכם מינכן (שגרוע ממנו העניקו לנו טיפשי אוסלו) - "בריטניה יכלה לבחור בין החרפה לבין המלחמה. היא בחרה בחרפה, ותזכה במלחמה".

ב. לשוב אל "קיר הברזל"

בשנת 1923 הציע זאב ז'בוטינסקי את הרעיון "קיר הברזל" - על היישוב היהודי להיות איתן, ורק כאשר יבינו הערבים, שלא יוכלו להשמידו - הם יסכימו להתפייס עם היישוב היהודי. הוא ראה את המצב נכוחה - לא כמו בני דורו, ששגו באשליות - וקבע בלהט, "כי שקט הוא רפש, הפקר דם ונפש ...".

את הרעיון הזה פיתח כעבור כעשר שנים משה בילינסון, עורך "דבר".
כלומר, כדי שנשרוד, עלינו לנצח את הטרור. עשו זאת לא-מעטים לפנינו, וזה נעשה באסתטיות נמוכה למדי, והצליח. לכן, חובה לזכור את אזהרת חז"ל - "מי שמרחם על אכזרים סופו שיתאכזר לרחמנים".

ג. הרחבת החזית הסורית

כשהחלו לירות מסוריה לעבר מטרות ישראליות - כתבתי, שציריכם להגיב תגובה קשה ביותר, כדי להפסיק את האופנה בחיתוליה.
כמובן, היו מי שידעו יותר טוב, והטפטוף הסורי נמשך ומתגבר, כצפוי.

ד. בזבוז

מאות מיליוני דולרים השקיעה ברזיל באירוח המונדיאל - שפעם קראנו לו, אליפות העולם בכדורגל. זו מקדמה לעוד מיליונים רבים, שתשקיע ברזיל באירוח המשחקים האולימפיים הקרֵבים (2016).

מילוי הקופה ללא-תחתית נועד, לכאורה, כדי להעיר את כלכלתה הגוועת של המדינה.