"יש 10% מעורכי הדין שיודעים לחקור", אומרת שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר מיכל אגמון-גונן. "יכול להיות שהשופט נכנס לנישה מסוימת, לא מאפשר שאלות, לא מאפשר גילוי. רוב עורכי הדין מתעקשים, חוזרים שוב ושוב - וזה בדרך כלל מעצבן את השופט, גם אם הוא לא יראה את זה. התוצאה בדרך כלל תהיה הפוכה. תעזבו את זה; תחזרו לזה במקום אחר. ואם לא - אז בסוף לבקש בנימוס שיירשם שטענתם ככה וככה".

אגמון-גונן דיברה (16.7.14) בהשתלמות של המדרשה למשפט מעשי במחוז ת"א של לשכת עוה"ד והתייחסה גם לחקירה הנגדית, בה לדבריה יש ללכת לעיקר ולהקשיב לעדים. "שאלה: האם היית בישיבה ביום זה וזה? תשובה: לא. שאלה: מה היה בישיבה? עורך הדין הכין את השאלות וחשב שהתשובה תהיה חיובית. אתה לא מקשיב לתשובה, אין שום קשר בינה לבין שאלות ההמשך. לא יכול להיות שהעד ענה תשובה מסוימת, ותמשיך לשאול אותו כאילו נתן תשובה אחרת.

"טיפ נוסף: שאלות קצרות. עורכי דין נוטים לערוך את הסיכומים בחקירה הנגדית. השאלה היא חמש שאלות ויש בה 17 נתונים, ואז העד אומר כן או לא. כאשר אני קוראת אחר כך - אני לא יודעת למה הוא מתייחס, אז אני מתעלמת מהשאלה. אל תשאלו שאלות שאינכם יודעים מה התשובות; אם עורך הדין נותר בפה פעור - לא טוב", המשיכה אגמון-גונן.


"שואלים שעה על התצהיר"


אגמון-גונן טענה, כי האמירה לפיה "החקירה הנגדית היא מלכת הליטיגציה" אינה נכונה במשפט האזרחי, כי הוא מתבסס על מסמכים. חצי חקירה נגדית היא: בסעיף 17 כתוב כך. אני אומרת לעורך הדין: אז מה? יש כאלו שרוצים שהעד יקריא חוקים, שיקריא תב"עות.

"עוד נטייה היא לשאול שעה מי ערך את התצהיר, מי ניסח. הרי ברור שהקליינט סיפר ועורך הדין כתב. אני מוכנה להישבע, שלא היה מקרה בו זה היה חשוב. תעזבו את זה, זה מראה שאין לכם כלום. משרדים רציניים מנהלים חקירה של רבע שעה. חקירה נגדית יכולה להיות חשובה כאשר אין הרבה מסמכים. הפנטזיה הזאת, שאומרים בקדם-המשפט 'נגיע לחקירה הנגדית ו...' - זה לא קורה".

אגמון-גונן העירה: "חקירה ראשית - עורכי דין אזרחיים לא יודעים לעשות, כי רגילים לתצהירים. זה מבלבל אותם נורא. קורה שאני שואלת עורך דין: אין לך שאלות לעד? הוא אומר: הוא לא הגיש תצהיר. ואז אני אומרת לו: זה עד שלך". התצהירים צריכים להיות קצרים ולא לחזור על עצמם; "על זה העדים נופלים בחקירה הנגדית, כי ככל שהתצהיר יותר ארוך - ככה הם יותר מסתבכים. הכל קצר. לי אין בעיה; אני קוראת מהר, אבל העדים מסתבכים עם זה".


"כלי, לא מטרה"


שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, תמר אברהמי, הוסיפה: "לפעמים אני יושבת בחקירות ואחרי כמה דקות אני אומרת: אדוני יצטרך באיזשהו שלב להיפרד מהשאלה. זה קורע לב, אבל צריך לעשות את זה. לפעמים הוא מתחיל לסכם, כי הוא משכנע את עצמו, ואז אני אומרת: ומה השאלה? זה לא חידון נושא פרסים, העד לא צריך לצבוע את השאלה בצבעים עליזים.

"קורה ששואלים שאלה ומקבלים תשובה נורא טובה, ואז יש נטייה לשאול אותה שוב - שמא העד יתעשת. הם לא האמינו שזה קורה להם ושהם יקבלו כזאת תשובה. אני יושבת ואומרת לעצמי: אתה הורס! אתה הורס! יש דור שלם שלא יודע לנהל חקירה ראשית", המשיכה אברהמי.

עו"ד רון ברקמן התייחס גם הוא לחקירות נגדיות: "יש בלבול שיטתי במטרות החקירה. המטרה איננה לפגוע באמינות; זה כלי עבודה, לא מטרה. לפעמים אנחנו רוצים להראות שהעד של הצד שכנגד הוא אמין, כדי להוציא ממנו תשובות שטובות לנו. המטרה של חקירה נגדית היא להוציא את העובדות, לא לפגוע באמינות של העד".