עו"ד יוסי בנקל מזכיר לעורכי הדין, כי הקשבה לשופט אין משמעותה הסכמה איתו, ולכן צריך לבקש שהאי-הסכמה תירשם בפרוטוקול. "יש כמה שופטים בעליון - אחד ששמו מתחיל בג' [גרוניס] - שקוראים את התיק מקצה לקצה, ואז הם אומרים: בעמוד 176 אדוני הסכים". לדברי בנקל, רוב העדים אינם יודעים מה נאמר בתצהירים עליהם חתמו; "הם לא מבינים חצי מהשפה שכתובה בתצהיר ולא יודעים להתמודד עם מה שכתוב בו". הוא דיבר (16.7.14) בהשתלמות של המדרשה למשפט מעשי של ועד מחוז ת"א בלשכת עוה"ד.

בנקל ציין, כי עורכי הדין נוטים לשכוח שהם באותו צד של בית המשפט כי שמשרתים את הציבור, ולכן זמנו של בית המשפט צריך להיות יקר להם. כתבי הטענות צריכים להיות קצרים וענייניים, ולא להיראות כמו סיכומים; השופט צבי זילברטל המליץ לשומעיו בהשתלמות שופטים לחייב את הצדדים לקצר בכתבי הטענות. היה מקרה, סיפר בנקל, בו הנשיא אשר גרוניס החזיר למשרדו בקשת רשות ערעור בת למעלה מ-40 עמודים, הטיל עליו הוצאות, הורה לקצר ל-15 עמודים "וקיבלנו רשות ערעור. הוא רצה ללמד אותנו שאפשר לקצר".

עוד אמר בנקל, כי התצהירים הם רעה חולה, כי הם כוללים עשרות עמודים - ואם סוחטים אותם נשארים אולי 10%. לדבריו, כאשר אמר זאת באותה השתלמות שופטים - זילברטל הסכים איתו. לדעתו, הסיכומים צריכים להיעשות בעל-פה, שכן הם חוסכים זמן ומאפשרים לדבר עם השופט על הנושאים המטרידים אותו.

השופטת מיכל אגמון-גונן אמרה, כי היא דוגלת בשיטה זו, למעט בתיקים בהם יש הרבה מספרים ונתונים טכניים. "הרעיון הוא שאני שואלת שאלות, מה נשאר שמטריד אותי. זה המאני טיים של המאני טיים, כי הרבה תיקים מוכרעים על זה. כאשר אני מסיימת את שלב ההוכחות, אני כותבת לעצמי את העובדות ואז יש לי 70% מפסק הדין עוד לפני הסיכומים - שבהם עורכי הדין יכולים לענות לי. גם פסק הדין ניתן הרבה יותר מהר".

בנקל העיר: "בתיקים אזרחיים, העצה שלי היא לא להגיע לבית המשפט העליון. זה פחות מעניין אותו. אנשים טועים לחשוב שבית המשפט העליון זה הזדמנות שנייה. בית המשפט העליון עושה מאמצים ניכרים ובהצלחה יתרה שלא לדון בערעורים אזרחיים". אגמון-גונן העירה, כי רק 10% מהערעורים האזרחיים מתקבלים בידי העליון. בן-צור הסתייג ואמר, כי לא הכל אבוד בתחום האזרחי בעליון, ויש למצוא את הנקודה בה ירצה בית המשפט לדון.