אין בהבעת דעתי זו דבר או חצי דבר עם אי-חיזוק ידי הלוחמים האמיתיים כעת ברצועה. להפך. רק אותם אני מעריך ומעריץ, כי שוב בפעם האלף... הם שנלחמים בתנאים קשים פי כמה ממה שהיה צ"ל מהתחלה.
מערכת המודיעין והשב"כ "לא ידעה"? או שידעה והסתירה וזה חמור פי כמה. בכל התסריטים הללו כבר היינו. מיום כיפור ההוא, ואפילו בכישלון באיתור מיקומו של השבוי שליט על-ידי דיסקין, כך בעצמו הודה. שמעתי אותו בקולו בנושא לפני כשנה.
יש בארץ מערכת משומנת בכספים אין קץ, שכל תפקידה הוא לדאוג, שכל מה שקורה היום, לא יקרה כלל. 60 מיליארד בשנה כבר אינם מספיקים?
ים של אנשי קבע מדושנים עם ביצועים בינוניים ומטה, וצה"ל, שלא ידע שיש עשרות ק"מ או אפילו מאות של מנהרות הערוכות לכל תסריט אפשרי?
שנים הם חופרים, ואנחנו עם המזל"טים הגאוניים, לא רואים או שחמור מזה, מסתירים מידע?
תחושת שליחות
ישנה המערכת הפוליטית-אזרחית שנרדמה. שוב ידעה ושתקה? שוב לא ידעה והוטעתה? כמה פעמים עוד אפשר? הן בסוף, זה יגמר בכי רע. והחמור מכל, ידעה, הסתירה, וצללה לדום-שתיקה.
מה שמתבצע כעת היה צריך להיות מבוצע לפני שנתיים, חמש, או עשר שנים. אם מישהו עצם עין והסתיר-זו עילה להדחה מיידית. מיד עם שוך הסערה.
לכן אחזור לראשית דבריי. ליבי רק עם הלוחמים האמיתיים, האנשים מן השורה. הייתי בסרט דומה ביום כיפור 93, כולל חצי שנת מילואים בהתנדבות במובלעת הסורית, כנכה צה"ל מלפני, ללא כל כיסוי ביטוחי מהמדינה. כולם עשו זאת כמוני, כי לא הייתה חלופה גם אז.
וככה, אחרי ארבעים שנה-אני חושש מאותה התמונה. לוחם ועוד לוחם, ושלישי שיחיפה על השני שהלך לעולמו, ורביעי שהטנק שלו נפגע, אך הוא לא נסוג, רץ והצטרף לטנק שבא מאחוריו מתוך תחושת שליחות איתנה, שבימים טרופים אילו, נראית טיפה הזויה.
עם האנשים הללו, ליבי מתפלל כעת, שלא תחזור על עצמה התמונה: תמונת ההפתעה – או ששמא לא הייתה כלל הפתעה.
זה לא משנה כלל את המסקנה.
