כלי התקשורת מלאים בעת האחרונה בביקורת נוקבת נגד ח"כ
חנין זועבי, מוקיעים אותה, מוגשות כנגדה תלונות במשטרה, הציבור זועם עליה, מוצמדים לה מאבטחים. אבל אני רוצה להעלות כאן תזה חדשה ומעניינת, שאולי בכלל הופכת אותה דווקא לפטריוטית ציונית ולגיבורה ישראלית, למי שפועלת ללא לאות, יום ולילה, תוך סיכון עצמה, חייה ושלומה הפיזי למען מדינת ישראל ובשירות העם היהודי, ואולי בכלל בשליחות המוסד והשב"כ.
הנה כמה נקודות למחשבה בלי שום מסקנות, רק עובדות:
1. ידוע לכולנו שהשב"כ מפעיל אינספור פרובוקטורים בציבור הישראלי כדי לחשוף קיצוניים ולסכל פעילות פלילית ופעילות טרור לפני התרחשותה. הדבר בא לידי ביטוי במחלקה היהודית בשב"כ - פרשת אבישי רביב הידוע בכינוי "שמפניה" בתקופה שלפני רצח רבין. ואיך מתנהלת זועבי? האם היא מעוררת פרובוקציות וגורמת לקיצוניים שונים לחשוף את עצמם ואת דעותיהם?
2. בני משפחת זועבי לדורותיה דווקא היו ידועים (ועדיין ידועים) כמי שהתברגו היטב בתוך ה"מנגנון הציוני" עוד מימי קום מדינת ישראל - כולל ראשי ערים (נצרת), סגני שרים, ואפילו שופט בפועל בבית המשפט העליון.
3. ברור לכולנו שישראלים מן השורה לא יכלו להשתתף במשט על ה-"מרמרה" ולהעביר מידע מהאונייה בזמן אמת, אבל זועבי דווקא הייתה על המשט והשתתפה בו בלי שום בעיה.
4. ישראלים מן השורה לא יכלו לחדור לשורות ארגון ה-IHH הטורקי, ולמעשה לישראל ולעולם המערבי לא היה שום מידע על ארגון נואל ושפל זה שמממן טרור. לזועבי הייתה נגישות מלאה לכל נבכי וסודות הארגון, והיא הצטלמה עם ראשיו. כעת לפתע הארגון ופעילותו מוכרים ומסוכלים היטב, אפילו בטורקיה. האם יש קשר בין הדברים?
5. אם כל מה שתואר נגד זועבי בכלי תקשורת שונים היה נכון, הרי שלפי החוק הקיים במדינת ישראל (חוק העונשין) המדובר בעבירות פליליות חמורות ומסמרות שיער. והנה, חרף אינספור תלונות במשטרה של אזרחים ושל חברי כנסת, נסגרו גל התיקים הפליליים נגדה והיועץ המשפטי לממשלה החליט בסופו של יום שלא להעמידה לדין. יותר מכך: מוסדות מדינת ישראל נתנו לה רוח גבית נוספת שוב ושוב בכל הזדמנות, כך אפילו בית המשפט העליון הנכבד קבע במפורש שזועבי יכולה להתמודד בבחירות לכנסת ולא להיפסל. מכאן עולה שאלת תם: האם לרשויות המדינה יש אינטרס נסתר שזועבי תמשיך לפעול, להיבחר לכנסת וכמובן לא להיות חלילה מועמדת לדין?
6. ועוד שאלת תם: איזה ישראלי יכול בימים אלו להיפגש עם ראשי ארגוני הטרור אחד על אחד, פנים מול פנים בשטחים, ברצועת עזה או אפילו בתוככי סוריה ואירן? איזה ישראלי מן השורה יכול להתארח במתקנים שלהם, בבסיסים שלהם, במפקדות שלהם, כאורח מן השורה ולזכות לכיבודים ואירוח ישירות מהדרג הבכיר ביותר, ואגב כך להתרשם מכל מערכי האבטחה שלהם, מכל היכולות שלהם, מכל הנהלים שלהם, מכל הציוד שלהם, מכל התוכניות שלהם, להתיידד עימם ואז אחרי כל הפעולות האלו לשוב ארצה בשלום ולחלוק את כל המידע עם זרועות הביטחון? אין כמעט ישראלים (אולי פרט לזועבי ומספר קטן מאוד של דומיה שאפשר לספור על כף יד אחת) שיכולים לעשות זאת בהצלחה יתרה. כמה מהם הם גם דוברי ערבית ברמת שפת-אם ויודעים לקרוא מסמכים בזריזות ולהבין את הכתוב בהם על בוריו?
7. באופן כללי עבודה בתור סוכן מוסד/שב"כ בעומק שטח האויב ובוודאי עבודת ריגול בכיסוי, היא עבודה מסוכנת מאוד, שיותר מתאימה למי שאין להם משפחות וילדים. והנה, עוד נקודה למחשבה: זועבי - באופן חריג במיוחד בנוף ערביי ישראל - היא רווקה וחסרת ילדים.
מה שכן, מעניין אותי מאוד מה הציבור הערבי, ובמיוחד ערביי ישראל אשר מצביעים לזועבי, יחשוב כעת, אם יידע ויבין תזה זו.
