|
צה"ל בעזה. החמאס לא ייעלם [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
הגיע הזמן לנפץ אשליות: את החמאס לא ניתן להדביר. בוודאי לא בכוח הזרוע שלנו, וגם לא מחמת כוחו הצבאי, אלא בשל המנטאליות שלו.
בעוד ישראל מקדשת חיים - עושה החמאס את ההפך מזה ומקדש את המתים כשאהידים. וזה בדיוק ההבדל הגדול שבינינו לבין ארגון הטרור.
בישראל רואה החמאס ישות ציונית מלאכותית, פרי של כיבוש, עושק וגזל. מבחינתו, כל אדמת ארץ ישראל היא אדמה קדושה-איסלמיסטית, האמורה לעבור לידיו של שלטון מוסלמי.
ארגון הטרור הדרומי הציב לו כיעד מלחמת ג'יהאד במדינת ישראל. מטרה זו מקדשת את כל אמצעיו, ללא הומניזם. חיסול ישראלים הוא יעדו הטוטאלי, ללא הבחנה בין תינוק לזקן, או בין ילדה לאשה הריונית.
"קידוש השם"
כוחו של החמאס נמדד באמונתו האיסלאמית-דתית, וזו מתבטאת אפילו בשמו; חמאס - פירושו גבורה עילאית, שהיא בהחלט מאפיינת אותו.
על-פי אמונתו הקדושה, שואף החמאס להקים בשטחי ארץ ישראל מדינה פלשתינית-איסלאמית-תיאוקרטית. יחד עם זה חשוב להזכיר כי על-פי המוטו שלו - אללה הינו יעדו העליון, הקוראן הוא חוקתו הקדושה, והמוות בקרב עם יריביו איננו רק בבחינת "קידוש השם" עבורו - הוא גם משאלתו הנשגבת.
וזו, בדיוק, הסיבה לכך שהחמאס איננו לוקח לרגע ללב את אובדן אנשיו בידי ישראל. אלה הופכים באחת, בעיניו, לשאהידים ומוצאים את דרכם היישר לגן-עדן. בכוח אמונה פונדמנטליסטית זו - החמאס איננו בר-הדברה.