בימים אלה בהם המתח גואה, ראוי לבדוק את הדעה הרווחת כי דחק נפשי חד יכול לגרום להופעת סוכרת. הסיפור הבא אופייני מאוד: גבר בן 45, נהג אוטובוס, בריא פרט למשקל עודף של כ-10 ק"ג, החזיר את האוטובוס הריק, בשעת לילה, לחניון ובדרך התנגש בעץ, בצד הדרך. הוא התעורר בבית-החולים, כולו כאוב, חבלות קהות בחזה ובבטן, שטפי דם תת-עוריים אך ללא שברים.
בחדר המיון נלקחו בדיקות דם שהראו תוצאות תקינות, פרט לערך גבוה של סוכר שהיה 210% מ"ג (כזכור, ערך תקין הוא עד 100% מ"ג). בבדיקות חוזרות, בימים שלאחר התאונה, ערכי הסוכר בצום היו סביב 160% מ"ג. הרופא אבחן סוכרת ורשם טיפול בתרופה לאיזון הסוכר. לאחר שהחלים, האיש תבע את חברת הביטוח וטען כי הסוכרת נגרמה על-ידי התאונה, שהרי לפניה היה בריא ומייד לאחריה חלה בסוכרת.
עיון ברשומה הרפואית בקופת-החולים העלה, כי בשנה שקדמה לתאונה, לא ביקר אצל הרופא ולא נלקחו בדיקות דם. בדיקת דם לסוכר כשנתיים לפני התאונה הראתה ערך תקין.
מה רב היה התסכול של האיש כאשר תביעתו להכרה במחלת הסוכרת כנגרמת על-ידי התאונה, נדחתה, תחילה על-ידי וועדה רפואית של חברת הביטוח ולאחר-מכן גם על-ידי בית המשפט. השופט קיבל את חוות דעתו של המומחה הרפואי אשר טען כי לתובע הייתה סוכרת שאובחנה בעקבות התאונה, כיוון שאז נבדק, לראשונה מזה חודשים רבים, אך המחלה לא נגרמה על-ידי התאונה.
מקרה זה מדגים התרחשות אופיינית מאוד בה סוכרת מאובחנת כאשר בדיקות דם נלקחו מסיבה אחרת, מחלה חריפה, תאונה, הכנה לקראת ניתוח או אף בדיקות שגרה. יש לסייג כאן ולומר, כי הדיון נסב על סוכרת מטיפוס 2 שהיא הנפוצה ביותר (למעלה מ-90% מכלל חולי הסוכרת).
תהליך היווצרות סוכרת הוא איטי מאוד, משתרע על-פני שנים רבות. העלייה בערכי סוכר הדם מתרחשת בהדרגה, תחילה לאחר ארוחות ולאחר מספר שנים גם בצום. סוכר הדם עולה כאשר הלבלב אינו מייצר מספיק אינסולין על-מנת להכניס את כל הסוכר שאנו אוכלים לתוך תאי השריר והכבד. ככל שהאנשים משמינים, פעילות האינסולין פוחתת (נוצרת תנגודת לאינסולין), לכן נדרשות כמויות גדולות יותר על-מנת לשמור את רמות הסוכר בדם בגבולות התקין.
תהליך דלקתי איטי מאוד, שוחק את יכולת הלבלב להפריש עודפי אינסולין ולבסוף ריכוז הסוכר בדם עולה. התפתחות המחלה איטית מאוד. בממוצע חולפות שלוש עד ארבע שנים מהיווצרותה ועד לאבחנה. דחק נפשי או גופני חד, מעלה, זמנית, את התנגודת לאינסולין, אך זו חוזרת לקדמותה תוך שעות או ימים אחדים. לכן, בחולי סוכרת, ריכוז הסוכר בדם עולה, זמנית, בשעת דחק. לאנשים בריאים יש יכולת להעלות הפרשת אינסולין במידה כזאת שגם בעת דחק ריכוז הסוכר נותר תקין או שהעלייה מתונה וקצרה מאוד.
היחס בין דחק נפשי, תזונה וסוכרת, מודגם היטב בסיפור של ימי הבליץ על לונדון במלחמת העולם השנייה. בשבועות הארוכים בהם העיר הופצצה על-ידי טילי ווי-2 של הגרמנים והתושבים בילו שעות רבות במקלטים, רוב חולי הסוכרת לא נזקקו לתרופות ובחלקם המחלה נעלמה כליל. במשך השנים הראשונות שלאחר המלחמה התברר, כי בין האנשים ששהו בלונדון בימי הבליץ, שיעור היארעות סוכרת היה גבוה מאשר הממוצע בכלל האוכלוסייה. לכאורה, השפעה פרדוקסלית של דחק נפשי על סוכרת. למעשה, השפעה ברורה וצפויה של מצב תזונתי על הופעת המחלה ועל התנהגותה.
בימי המלחמה היה מחסור במזון, אנשים ירדו במשקל וברבים מחולי הסוכרת המחלה נעלמה. לאחר המלחמה, אלה שהיו באזורי הלחימה הקשה וסבלו מתת תזונה, הרבו לאכול ועלו במשקל, לכן שיעור חולי הסוכרת ביניהם עלה על הממוצע.
סוכרת מטיפוס 2 היא מחלה מורכבת. על-מנת שתיווצר נדרש מערך גנטי מסוים שרק חלקו הקטן מוכר לנו. קיימת, במובהק, נטייה תורשתית, אולם בתורשה אין די. שיעור היארעות סוכרת בישראל הוא כ-6% מכלל האוכלוסייה. בין אלה ששני הוריהם היו חולי סוכרת השיעור כפול. אולם, אם ישארו רזים לא יחלו, למרות התורשה. לעומת זאת, לשמנים, גם אם הוריהם בריאים, סיכוי של למעלה מ-35% לחלות בסוכרת. לכן, המחלה היא בעיקר תוצאה של חברת השפע, עודף קלוריות, עודף משקל, הרבה פחמימות מהירות, ספיגה ומיעוט פעילות גופנית. לדחק הנפשי אין חלק בגרימת המחלה.
