שיתקו לפחות עד תום הקרבות

בואו ונודה על האמת. במסגרת גל המשפטיזציה היתרה העובר בשנים האחרונות על מדינת ישראל לא נחקק, עדיין, כל חוק האוסר על הפגנות בזמן המלחמה, קודם שוך הקרבות. אין ספק, כי החברה הישראלית אינה חברה מונוליטית, העשויה, כל כולה, מקו וחוט חשיבה אחד וקבוע - וטוב שכך. עם זאת, רואה אני בהפגנות השמאל נגד המשך קיומה של המלחמה, משום ביזוי זכרם של חללי צה"ל והטלת מורך-לב מיותר, בליבם של חיילי צה"ל. חיילים אלה נלחמים עדיין, בעת כתיבת ופרסום דברים אלה, בעזה, בגבורה רבה ומחרפים נפשם למוות - כך ממש! - למען בטחונה של מדינת ישראל, בכלל והיישובים הרבים בתחום אזור עוטף עזה, בפרט.

מי שלא שמע הבוקר בתוכנית הבוקר של אורלי וגיא בטלוויזיה, דבריו של עופר מנדלוביץ', אביו השכול של לוחם גולני, סמ"ר עוז מנדלוביץ' הי"ד, מוזמן להקשיב להקלטת דברים אלה, שהושמעו מלב פצוע וזועק. למען אלה שלא זכו לשמוע ראיון זה, בטלוויזיה, אביא בפניכם, תמציתם של דברים. בראיון זה, הביע האב השכול תמיהה על כך, כי שעה שהלחימה מתבצעת עדיין, במלוא עוזה, נמתחת ביקורת ציבורית, על עצם המשך קיומה של המלחמה. האב השכול סיפר, כי הוא אינו מבין עוצמת הקיטוב והשנאה בין מתנגדי המשך המלחמה, מחד-גיסא, לבין המצדדים בהמשך קיומה של מלחמה זו, מאידך-גיסא. לשם כך שוחח הוא עם אחד מהמפגינים מהיישוב תמרה (שכנראה נמנה על מתנגדי המשך המלחמה - הדבר לא נבע, בבירור מהראיון) וביקש להבין נימוקיו להתנגדותו להמשך הלוחמה. בה בנשימה סיפר הוא, כי לפני חודשים מספר, השלימה משפחתו עבודות בנייה בביתם, כאשר בני המשפחה נעזרו לצורך כך בבנאים מתמרה.

תוך מתן הדגשה על אווירת אחדות כוללת המשיך וסיפר, אב שכול זה, כי במנחמים שבאו לפקוד משפחתו, לאחר נפילתו בקרב של בנו ז"ל, נכללה גם משפחה דרוזית מירכא, שהמשפחה לא הכירה אותה, כלל וכלל. "הם באו להפגין הזדהות אתנו", סיפר עופר מנדלוביץ'. בשל קצובת הזמן של ראיון טלוויזיוני קצרצר זה, לא יכול היה אב שכול זה להרחיב דברים, אבל מדבריו השתמע, שלא רק בנו היה לוחם גולני, אלא הוא עצמו היה (ואולי גם הינו עדיין) חלק מחטיבת חי"ר מפוארת זו.

"כולנו גאים בכך", המשיך האב השכול בדבריו, "שמפקד החטיבה הינו קצין דרוזי". ריח של ארץ-ישראל הישנה, ריח של דשאים, שזה עתה נקצרו וריח של אנשי אדמה, שנאנסו - על כורחם - כדי להגן על קיומם ועל עתידם במדינת ישראל וללבוש - על כורחם - מדי צבא, עלה וחדר לאפי, באמצעות מקלט הטלוויזיה, מדבריו של אב שכול זה. חף מכל מרירות ומכל רגש של שנאה, בתוך תקופת ימי השבעה על בנו הי"ד - שחירף נפשו למוות, כדי שנוכל אנו להמשיך ולעסוק בשגרת ובשלוות ימינו הלאה - שר עופר מנדלוביץ' זה, יבדל"א, שירת ארץ-ישראל השורשית. השירה לאדמה, למולדת ולאדם, ללא הבדל גזע, מין ודת. פשוט - שירה טהורה, לאדם, באשר הוא אדם. מזמן לא שמעתי באוזניי, דברים נקיים וזכים כאלה, כמים חיים הנובעים מבטן אדמה. אב שכול זה שר שירת האהבה לארץ ולאנשיה, יהיה מוצאם אשר יהיה, תהיינה דעותיהם אשר תהיינה. הוא פשוט שר שירת הלל ליצירה ולחיים הנמשכים. הדברים מקבלים ממד של חוזק ועוצמה יתרה, על-רקע האסון האישי שפקד - זה עתה - אותו ובני משפחתו.

מאחר שחטיבת החי"ר של גולני - העושה לילות כימים בחיסול קיני המחבלים וניקוי המנהרות בעזה - לא זכתה, כמעט מעולם, לתהילה שזכו לה לוחמי הקומנדו הימי, הצנחנים ושאר יחידות חי"ר, אוויר וים, רואה אני - בשולי הדברים - להביא מתולדותיה של חטיבת חי"ר מפוארת זו, שמודה אני שלא נמניתי, מעולם על שורותיה, בתקופת שירותי הצבאי.

כמפורט ב"ויקיפדיה", הרי חטיבת גולני הוקמה ב-28 בפברואר 1948, יחד עם חטיבת כרמלי, בעקבות פיצולה של חטיבת לבנוני של ההגנה, אשר הוקמה בשנת 1947 והייתה מופקדת על הגנת צפון הארץ. חטיבת גולני, בפיקודו של משה מן (מונטג) הופקדה על האזור הצפון-מזרחי, וחטיבת כרמלי הופקדה על האזור הצפון-מערבי. בקיץ 1948 החליף נחום גולן את מן בפיקוד על החטיבה, כאשר למספר שבועות בתווך שימש בתפקיד מישאל שחם.

הנה קטע מדברי הסיכום שכתב מפקדה השני של חטיבת גולני, נחום גולן, בספרו: "אילן ושלח", המגולל תולדות חטיבה זו, כדלהלן:

"צמחנו בנוף הגלילי ובמישורי העמקים, ובמרחבי הנגב הרחבנו אופקים - התבגרנו. ההתיישבות בעמקים ובגליל היא שנתנה לחטיבה את צביונה וחותמה המיוחד, וממנה ספנה את ערכיה, כיעל כן הייתה החטיבה כפרית ונאמנה לערכים שינקה בגושי התיישבות אלו. ציינו אותה תכונותיו של עובד-האדמה ( צבע הכומתה כצבע האדמה ) ויושב-הכפר: עקשנות, צמידות למשימה, שורשיות ושקט...".אליהם נוספו במרוצת חודשי לחימה ארוכים בני עיר רבים ואף עולים חדשים אנשי גח"ל ומח"ל. ראוי לציין, כי בימי תש"ח היו בחטיבת גולני בחורות רבות, אשר שירתו בכל היחידות בתפקידים שונים, ורבות מהן פעלו כקשריות או צבע דגל החטיבה מסמל את הירוק בצפון והצהוב בדרום גזרות הלחימה".

לזכרם של 27 קציני וחיילי צה"ל שנפלו - עדכה - במלחמה בעזה שיתקו והפסיקו ההפגנות, נגד ובעד, בעד ונגד המלחמה. לפחות לזכרם, אם לא למען בריאות ושפיות נפשנו אנו