בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מוזיאון תל אביב - אמנות בכחול לבן מדלפט צילום: ד"ר מרגלית מולנר גויטיין]
|
|
|
גם כשהתותחים רועמים המוזות מזמינות
|
כשהתותחים רועמים, המוזות לא בהכרח שותקות, כך לפחות זה נראה השבוע במוזאוני ת"א. אומנם שפר מזלם של ילדי ת"א מילדי הדרום, ונשלח מכאן קריאת אתגר לשרי אריסון בעלת "התוכנית הרוחנית להאצלת נפשות" ולגב' אידלסון (בעלת 'ישראל היום') שיזמינו את ילדי הדרום והוריהם לביקור רענון והעשרה במוזאוני ת"א
|
|
פסנתר, מוזיאון אילנה גור [צילום: ד"ר מרגלית מולנר גויטיין]
|
|
|
|
|
מוזאון ארץ ישראל הוא מקום נפלא לילדים להתרוצץ ולחוות חוויות אמנותיות. כרגע מוצגת בו תערוכת עפיפונים צבעונית שמעניינת יותר את הבוגרים מבחינה אנתרופולוגית (התפתחות, סגנונות בארצות שונות) ואת הילדים יותר מבחינת סדנת היצירה. לכן, אולי היה כדאי להעביר אותה למקום רחב יותר שיקלוט יותר מחמישה זוגות. גם הילדים משלמים 25 שקלים כניסה ומגיע להם מקום ראוי לסדנא. במתחם מוזאון ארץ ישראל מתקיימת עדיין תערוכת צילומי טבע מרהיבים המושכת קהל רב, אך כדאי גם להפנות את המבקרים לתערוכת איור וגרפיקה של מופעים ואירועי תרבות בארץ. כך נוכל לראות כרזות להצגות כמו גברתי הנאווה, מופע המחול טורסו, עטיפות ספרים ועוד. במוזאון תל אביב נמשכת בהצלחה הסדנא לילדים על-פי הדפסים של אנדי וורהול. לאחרונה נפתחה כאן תערוכה מאלפת של אריחים ועבודות קרמיקה של אמני דלפט (הולנד) המצטיינים בצבעם הכחול לבן. לצד האגרטלים והקערות המוכרים, מעניין לראות אריחים המתארים ציורי תנ"ך כמו אדם וחווה, שמשון ודלילה וכדומה. ניתנה כאן גם הזדמנות גם לאמנים ישראלים להתייחס לאמנות של דלפט. חלקם מתכתבים עם אמנות זו בהתאם לקו עבודתם האופייני (רפי לביא, יאיר גרבוז, סיגל צברי). לצידם אמנים צעירים ובלתי ידועים ששפר חלקם ונקלעו לאירוע במקרה, והוכנסו לתערוכה בגחמתו של האוצר דורון לוריא. 'בין לבין' - תערוכה מפתיעה של עתי חן (זוכה פרס אנדי לאומנויות עכשוויות לשנת 2014) היא מעין אסמבלז' של פיסול עדין שאפשר גם לענוד כתכשיטים, עשויים מחומרי גלם, ענפים וזרדים טבעיים וצבועים, חלקים של צעצועי ילדים, חלקי פלסטיק ומתכות. עתי חן (נולד בירושלים, 1979) בוגר המחלקה לצורפוּת בבצלאל, ירושלים, והאקדמיה לאמנויות יפות במינכן, זוכה להצלחה בעולם. התערוכה של ויק מוניס ממשיכה לעורר התפעלות וכדאי לנצל את ההזדמנות לראותה לפני סגירתה (2.8.14). השיטוט בנמל יפו נראה לאחרונה קצת סוריאליסטי באזור נטוש זה שתמיד הומה ממבקרים, אבל אמיצי רוח הגיעו למוזאון אילנה גור להתפעל מהאוסף הפרטי של אוביקטים וחפצים שאספה מכל העולם וריכזה כאן, יחד עם יצירותיה - פסלי ברונזה, תכשיטים ואביזרים שונים - לעולם פלאי, בין המתורבת והפראי, אמנות שימושית "נייטיב" אפריקנית, עם מגע ידה של האמנית: פסנתר צבעוני, נברשת מצרית ענקית, כיסא מלכות אפריקני רקום מאלפי חרוזים, לצד גוף תאורה מודרני מאיקאה. הכל הולך כשמדובר באמנות ויצירה. ישנם גם סיורים מודרכים, אך הנוף המרהיב מבפנים ומבחוץ (מול חוף נמל יפו) מספק את הסחורה בהחלט. גם מוזאון יפו העתיקה בשולי הגבעה מציע תערוכות מאלפות, לאחרונה - תערוכת בובות מוצלחת. אולם כמוזאון עירוני, מחיר הכניסה - גם לילדים - גבוה, כך שהוצאה למשפחה יכולה להכביד על הכיס.
|
תאריך:
|
22/07/2014
|
|
|
עודכן:
|
24/07/2014
|
|
ד"ר מרגלית מולנר גויטיין
|
גם כשהתותחים רועמים המוזות מזמינות
|
|
אנו חווים עכשיו תקופה קשה שנכפתה עלינו בצורת מלחמת אין ברירה על-ידי ארגון טרור מוסלמי המקדש את המוות ולא את החיים. הארגון הזה בנה כלי משחית שכל תכליתם לגרום להרג, רצח, ומוות. ככל שירבו כן ייטב לו.
|
|
|
אתמול (21.7.14) התייחס הנשיא אובמה למלחמה בעזה. בדבריו היו חמישה מרכיבים:
|
|
|
לאורנה בנאי מותר להשמיע את דעתה. אבל כנראה שהיא לא מבינה שמלים "זה לא צחוק" ויש להן משמעות, בעיקר כאשר אורנה בנאי השחקנית הנודעת משמיעה אותן בזמן הלא נכון.
|
|
|
בואו ונודה על האמת. במסגרת גל המשפטיזציה היתרה העובר בשנים האחרונות על מדינת ישראל לא נחקק, עדיין, כל חוק האוסר על הפגנות בזמן המלחמה, קודם שוך הקרבות. אין ספק, כי החברה הישראלית אינה חברה מונוליטית, העשויה, כל כולה, מקו וחוט חשיבה אחד וקבוע - וטוב שכך. עם זאת, רואה אני בהפגנות השמאל נגד המשך קיומה של המלחמה, משום ביזוי זכרם של חללי צה"ל והטלת מורך-לב מיותר, בליבם של חיילי צה"ל. חיילים אלה נלחמים עדיין, בעת כתיבת ופרסום דברים אלה, בעזה, בגבורה רבה ומחרפים נפשם למוות - כך ממש! - למען בטחונה של מדינת ישראל, בכלל והיישובים הרבים בתחום אזור עוטף עזה, בפרט.
|
|
|
בימים האחרונים גילה הציבור הישראלי, לתדהמתו, את "סיפור המנהרות" המפתיע, והסיכונים הגדולים שהוא עלול היה להביא ליישובי עוטף עזה. זהו סיפור שגדל במהלך השנים האחרונות בהסתר ומתחת לפני הקרקע, וכמו בסיפור הנוסע השמיני, הגיע לממדים מפלצתיים. החל מ - 2001, הוא הגיע, בצורה זו או אחרת, אל כל מקבלי ההחלטות בישראל. על-פי גרסתו האחרונה, הנגלית לעינינו במסגרת מבצע "צוק איתן", מתברר שמדובר במפלצת מרובת זרועות שבוניה תכננו להפכה לבסיסים של פיגוע המוני באותם ישובים. תוך כדי כך נחשף גם הסיפור של המנהרות הישראלית הטיפוסית. ה"סמוך" הידוע. כמעט כל שדרת הפיקוד הישראלית זכתה להיות מטרה לפגישות ולשיחות שכנוע. קבוצה קטנה של אנשים יודעי עניין בתחומי ידע שונים: פיזיקה, ארכיאולוגיה, מחשבים, אלקטרוניקה וכו', טרחה איש איש בתורו, לקיים אותן פגישות עם קובעי ההחלטות במדינת ישראל. אלא שהם נתקלו בקיר אטום, בלתי נראה, שבלם ביעילות את המובילים של רעיון הסיכול המינהרתי.
|
|
|
|