ביעור חמאס

ישראל מפורסמת בעולם כמעצמת ידע. יצא לי לדבר עם איש היי-טק שמסתובב הרבה בעולם והוא סיפר לי איך המוח היהודי כבש את העולם בסערה. העולם משתאה אל מול הפיתוחים הישראלים, פירות החוכמה שבה התברך עמנו. בסינגפור למשל קיימת כמעט סגידה לתבונה שלנו. ובמעבר חד לתחום אחר (אם כי וודאי נושק לו): גם אם העולם די צבוע ומתנכר למה שעובר עלינו כאן בארצנו, בינו לבין עצמו, כשהוא עומד מול הראי, הוא יכול להודות שישראל מפגינה עכשיו נחישות מוסרית של לחימה עיקשת מול הרשעה. זהו גם שדר חשוב שהעם הזה יכול לשדר לעולם. (מבצע אנטבה למשל נרשם כתופעה מפעימה ברחבי העולם. שנים אחר-כך כשהגיעו כוחות צה"ל לסייע באיזשהו אסון המוני, קראו לעברם המקומיים: "אנטבה, אנטבה" ביראת כבוד). זו המשמעות העמוקה של מלחמותינו, כולל המערכה שמתנהלת זה עתה.

גם אם המילים נשמעות גדולת מדי - לא רק שקט אנחנו תובעים, אלא מלחמה נגד הרישעה. במיוחד כשמדובר באנשי טרור שעל הכוונות שלהם נמצאת דווקא האוכלוסייה האזרחית. דוגמה מוחשית לאכזריות ולרישעה שמולנו היא העובדה, שאנחנו משתמשים בנשק בשביל להגן על חיי אדם והם משתמשים בחיי אדם בשביל להגן על נשק.

"להכות את הרשע", אולי זה יכול להישמע כמו חיסול חשבונות, אבל זה ממש לא. זה אך ורק בשביל לטהר את העולם. ואנחנו בתור עם ישראל, יש לנו את האחריות, להביא לעולם את הטוב. זה קורה בכל ההיסטוריה שלנו, מנקודת ההתחלה. הינה למשל, תפתחו את פרשת השבוע, "מסעי", הפרשה האחרונה של ספר במדבר, שממוקם בתקופת ההליכה של אבותינו במדבר סיני בדרך לארץ. הפרשה מתחילה בסיכום המסעות של בני ישראל במדבר, כשהמסע הראשון הוא היציאה ממצרים. והפסוקים לא שוכחים ולא מדלגים על העובדה הבאה: "ומצרים מקברים את אשר הכה ה' בהם". כלומר: יש כאן הדגשה ברורה של המכה הקשה שהוכתה ממלכת הרשע דאז: מצרים. זהו נ.צ. חשוב מאוד בראשית ההיסטוריה שלנו. יש כאן קריאת כיוון למטרות המוסריות שהוטלו עלינו: הכאה בנציגי הרשע בעולם.

לפעמים מתגנבת לה התמיהה: "מה אנחנו עושים פה?!" אלוקים 'תקע' אותנו כאן במזרח התיכון הזה, כשמסביב עדת זאבים. הוא לא חשב משום מה למקם אותנו בסביבה יותר ידידותית. כנראה שיש כאן אמירה מלמעלה: ההישרדות והקיום שלכם הולכים יד ביד עם המלחמה ברישעות. בשבילכם ההתמודדות המוסרית הזאת היא שאלת חיים ולא רק איזשהו דיון של אנשי רוח. זה מגלה לנו שאחד מעמודי התווך בחיים שלנו, הוא המאבק המוסרי הזה נגד כוחות הרשע. זה מחויב המציאות כדי לנקות את העולם.

ממדיה המפלצתיים של הרישעות ששוכנת בעזה נחשפים בפנינו שוב ושוב מדי יום ביומו. למרות שלא מדובר בגילויים שמפילים אותנו מהכיסא, בכל זאת עם כל סרטון נוסף של דובר צה"ל, אנחנו מזדעזעים מחדש אל מול התופעה של חיים אזרחיים בתוככי אמל"חים ומנהרות תופת, שמיועדים לפגוע באזרחים. צורת החיים הזאת שכל כך הפוכה לנו, מגלה לנו נגד מי יצאנו להילחם ואת מי אנחנו חייבים להכות מטעמים הומניטריים. חייבים למוטט את הרשע.

זה חוב מוסרי. וכמובן שזו גם פעולה ברוכה בשביל האזרח הקטן העזתי, ששקוע עמוק בבוץ החמאסי ושחייו אינם חיים. לולא המורא והפחד משלטון הזדון של החמאס, יכול היה האיש הפשוט ברחוב שם לומר לנו בפה מלא: תודה.

ומילה לחיילינו, שליחנו הנאמנים והמסורים. רבים מלווים אותם בימים אלו באמירת תהילים בכל מיני פורומים. במזמור קכ"ז כתוב: "אם לא ה' ישמור עיר שווא שקד שומר". זאת אומרת שאם ה' שומר את העיר, ולצורך הענין ראינו שה' שומר ערים רבות בישראל ולא ינום ולא יישן שומר ישראל. וזה אומר שהשומר לא שקד לשווא על משמרתו. דווקא בגלל השמירה האלוקית שקיימת, ישנה משמעות גדולה לשמירה האנושית שמבוצעת על-ידי חיילי צה"ל וכל כוחות הביטחון. שוב ושוב מברכים את חיילי צה"ל בכל בתי הכנסת שיחד עם שומר ישראל שמלמעלה, עומדים על משמר ארצנו: "יתן ה' את אויבינו הקמים עלינו ניגפים לפניהם... ויעטרם בכתר ישועה ובעטרת ניצחון".