איש אינו יכול לשלול ממר
עמוס שוקן את היותו בדרכו איש נבון ובעל זכות מוחלטת לחופש ביטוי בארץ דמוקרטית. כל איש שעיניו בראשו צריך לזכור את הכלל שבמדינה חופשית זכותו של כל אדם להביע את עמדותיו.
העיקרון הזה הוא עמוד תווך בדמוקרטיה אמיתית. אך מנגד מתקיים עיקרון אחר שחשיבותו וערכו אינם פחותי אפילו כנימה, והכוונה הזכות לבקר את המבקר. בעיקר כשהראשון מעוות עובדות ומסלף מציאות כרצונו, עד שחיקתנו לקרן זווית כעם של פושעי מלחמה!.
מרגע שכלל זה נשכח אין כל ערך למתיחת החזה הגא באמירה ש"אהרג על זכותו של יריבי להביע את דעתו", ברוח הקודש המנחה את מדיניות
עיתון הארץ, המפונק באהדת רבים על-סמך שנות עברו המפואר. ההווה שלו הוא עונתו הקודרת והמקצצת בפארו.
מסתבר כי לטעמו של מר שוקן מו"ל ועורך ראשי של הארץ אין עניין בכלל הזה. לגביו קיים רק הכלל המאפשר לגונבי-דעת סלפנים מקצוענים, כוכבי עיתונו כ
גדעון לוי ו
עמירה הס להשמיץ בכזבים את מדינת ישראל, ולפרנס במרמה את השנאה היוקדת כלפינו בעולם האקדמי הבינלאומי, תוך שלילת כל ניסיון חריף להגיב בכתובים או בעל-פה - ולא על-מנת למנוע "הבעת דעה".
קיים מרחק עצום בין "הבעת דעה" לבין מאמרי פלסתר ברוח של עלילות-דם נוראיות, המזהמות את צה"ל ואת מדינת ישראל. העיתון עוסק בעלילות.
בארץ נפל דבר כאשר לפני ימים אחדים פרסם מר לוי מהארץ" מאמר שכולו עלילה-דם על טייסי חיל האוויר הישראלי במהלך המלחמה הנוכחית. כבר הכותרת "הרעים לטיס", פרפרזה עלובה על סיסמה שטבע לפני כמעט ששים שנה
עזר ויצמן בהיותו מפקד החיל, אומרת את תוכנו. לא קראתי דבר מעוות מזה.
על התנהלותו החולנית של כוכב הארץ ועל מדיניותו התוקפנית של בוסו מר שוקן הגבתי למחרתו ברשימה "גדעון לוי צולב את הטייסים". כעבור יומיים פרסם המשמיצן רשימה נוספת ברוחו ובסגנונו בשם " "אף מלה על
פשעי מלחמה". בכך קבע כי כולנו שאינם תמימי-דעים אתו, אין אנו אלה שייכים למחנה של "פושעי מלחמה".
אכן זוהי תמצית רוחם הנבזית של מר שוקן ומר לוי שמדינת ישראל היא היא שמבצעת פשעי מלחמה!
על כך חזרתי והגבתי בפעם נוספת ברשימתי "פושעי מלחמה".
כעת מסתבר כי
עיתון הארץ פתח במערכה על כבודו האבוד, תוך התקפה מחושבת וקרה על כל אלה שביקרו אותם "בכדי לסתום את פיותיהם". הופעתו של העורך מר שוקן אמש בערוץ אחד בנושא זה, הוכיחה מה מסתתר מעבר לחזות התרבותית והאדיבה של בעל העיתון שמזה שנים רבות משמש במה לאויבי ישראל המוצהרים. האיש העמיד פנים ברוח מתפרשת של מי שסובל "ממסע רדיפה".
זהו מיצוב מסוכן לדמוקרטיה בהתאם לאג'נדה של מר שוקן ומלחכי פינכתו בהארץ. אני חוזר ואומר כי זכותו להוביל את עיתונו לערוץ בו יבחר בנוסח "בעל המאה הוא בעל הדעה". אבל שלא ישכח כי כל אזרח בדרכו בעל זכות לא פחותה משלו להגיב בדרך דמוקרטית על מסע ההשמצה של מדינת ישראל המתנהל שנים רבות וארוכות מדי במערכת העיתון הנמצאת ברחוב שוקן בתל אביב.
ובינתיים, אף לא אמירת גינוי אחת מצד כוכביו על החמאס המבצע רצח-עם של בני עמו. אף לא הטחת ביקורת על אותם מרצחים מסתתרים במעי מנהרותיהם ותובעים בכוח מבני עמם לא להציל את נפשותיהם במערכת הדמים הנוכחית בה הוא עצמו פתח.
אנחנו חיים בימים של חשבון-נפש, ואל ניסחף לערוצים של התייפפות ומכובדות מזויפים של מר שוקן, מהדהדי קולו, וחבר עיתונאיו שאין בהם אף לא עז-נפש אחד לבטא דעה אחרת במלואה. כי הארץ משחק בנו את שש-בש החיים והמוות בפקחות של פושט עורות בעיבורה של עיר.
ידיד יקר העביר על רשימותי ביקורת בהזכירו לי כי במדינתנו עלינו להילחם על זכות החופש להתבטא. הסכמתי אתו כי מדובר בעיקרון-יסוד במהותנו, אבל ציינתי כי מנגד קיימת זכות שאינה פחות חשובה והיא הזכות לבקר את המבקר. ייתכן שאבד לי ידיד מוערך, אבל לא אעשה שקר בנפשי מכיוון שאאבק על שני העקרונות, כל עוד האמת היא נר המרחיק אפלה זדונית של חיסול חשבונות.
