בעל מנהל רומן מאחורי גבה של אשתו. לימים, מתפרק קשר הנישואין, ייתכן שבעקבות אותה בגידה, ייתכן בשל גורמים נוספים. האישה הפגועה, אשר חשה שהמאהבת גזלה את בעלה והביאה לפירוק המשפחה, מבקשת לתבוע ממנה פיצויים. האם אכן תוכל האישה לתבוע את המאהבת על הנזקים שנגרמו לה בעקבות הרומן? ובדומה, האם תוכל האישה לתבוע את הבעל בגין הנזקים שנגרמו לה בעקבות הבגידה?
לאחרונה, הוגשו לבתי ה
משפט מספר תביעות שעניינן פיצוי כספי מן המאהבת או מהבעל בגין מעשה הבגידה ותוצאותיו. כרקע לעניין יצויין, כי עילת תביעה כנגד מאהב/מאהבת בגין מעשה בגידה ופירוק המשפחה, הייתה מקובלת מאוד בארה"ב עד לפני כמה שנים ומרבית המדינות החזיקו בעילה משפטית שנקראת Alienation of Spousal Affection (ניכור הקשר הרגשי בין בני הזוג).
על-פי העילה הנזיקית של ניכור בין בני זוג כפי שהוכרה בארה"ב, בן זוג רשאי לתבוע פיצויים מצד שלישי (מאהב/מאהבת), אשר גרם לכך שבן זוגו יתנכר אליו. על-מנת לבסס את התביעה, על בן הזוג הנפגע להוכיח קשר סיבתי בין התנהגות הצד השלישי להתנכרות בן הזוג (דהיינו: שאכן הרומן הביא למשבר בזוגיות).
מחוזות שיפוטיים שונים בארה"ב קבעו כללי סיבתיות שונים, החל מכך שדי בתרומה של הצד השלישי לניכור על-מנת להרים את הנטל (עמדה המקשה עם הצד השלישי), וכלה בקביעה שיש להוכיח שהצד השלישי אחראי באופן בלעדי לניכור (עמדה המקשה עם בן הזוג הנפגע). מרבית המחוזות השיפוטיים קבעו כלל סיבתיות המתייחס לסיבה הדומיננטית, קרי: על בן הזוג התובע (הנפגע) להוכיח שהתנהגות הצד השלישי (המאהב/מאהבת) עלתה בהשפעתה על כלל הנסיבות האחרות שתרמו לניכור.
בסופו של דבר, במדינות רבות בארה"ב בוטלה עילת תביעה זו, שכן נמצא שכמעט בלתי אפשרי לגבש ממצא של סיבתיות בנסיבות אלה. גורמים רבים ומגוונים אחרים תורמים לניכור בין בני זוג, לרבות התנהגותו של בן הזוג התובע, ולא ניתן להטיל את האשם על הצד השלישי דווקא, גם אם מעשיו אינם מוסריים.
"בתחומי הלב והמוסר"
ומה באשר למתרחש בישראל? לאחרונה, ולמרות המגמה לזנוח את העילה במשפט האמריקני כמתואר לעיל, ניכר שיש ניסיון להחיות אותה ולהכניס אותה למשפט הישראלי במספר תביעות שהוגשו בנושא.
במקרה אחד, תבעה אישה נבגדת פיצויים מאת המאהבת של בעלה. האישה ייחסה למאהבת את פירוק מערכת היחסים, תוך שהיא טוענת כי המאהבת אחזה בבעלה "בשיניה חזק כמו חיה טורפת". האישה טענה, כי נגרמו לה נזקים כבדים, לא רק לתא המשפחתי, כי אם גם נזקים כלכליים, בגין הכספים שהושקעו על-ידי הבעל במערכת היחסים.
במקרה נוסף, ביקשה אישה נבגדת לצרף לתביעה שהגישה כנגד בעלה בענייני הרכוש את המאהבת, אשר ניהלה רומן עם הבעל במסגרתו אף הביאה עימו לעולם שני ילדים. האישה טענה, כי המאהבת גילתה רשלנות כלפיה, כיוון שגזלה ממנה את בעלה ובכך רמסה כל ערך חברתי ומוסרי. לפיכך טענה האישה, כי מגיע לה פיצוי מאת המאהבת על הנזקים שנגרמו לה.
במקרה אחר, תבע בעל את אשתו לפיצוי בגין בגידותיה בו (שני בני הזוג הם מוסלמים). הבעל טען, כי האישה הפרה את הסכם הנישואין כמו גם את ערכי דת האיסלאם והחברה המוסלמית כאשר בגדה בו, ובכך גרמה נזקים לו ולילדיהם.
במקרה הראשון, דחה בית המשפט השלום את התביעה תוך שהוא מציין, כי עיקרו של ההליך הוא "בתחומי הלב והמוסר ולא בתחומי המשפט". בפסק הדין ניתח בית המשפט את הראיות שהובאו בפניו וקבע, כי הבעל הכיר את המאהבת שנתיים לאחר שכבר נפרד מאשתו. לפיכך, לא ניתן לזקוף את השלכות המשבר בקשר הזוגי לפתחה של המאהבת דווקא. עוד קבע בית המשפט, כי האישה לא הוכיחה שהקשר הזוגי גרם לפגיעה כלשהי בתמיכה הכלכלית שהעניק הבעל לה או לילדיהם המשותפים.
עילות נזיקיות וחוזיות
בשני המקרים הנוספים פתח בית המשפט לענייני משפחה פתח רחב יותר, כאשר ראשית העלה את השאלה הבסיסית, האם קיימת אפשרות בדין הישראלי לתבוע מבן זוג פיצוי בגין נזקים הנגרמים עקב סיום מערכת הנישואין על-רקע בגידה. בהחלטת ביניים ראשונה מסוגה (שניתנה בתביעה ביחס למקרה השני, ולאחר מכן צוטטה במסגרת המקרה הראשון), לא סגר בית המשפט את דלתו בפני הבעל שתבע את אשתו לפיצוי על-רקע בגידתה בו.
בית המשפט קבע, כי בגידה של בן זוג ברעהו עלולה להקים עילת תביעה נזיקית וחוזית, אולם פירט את הקושי להוכיח תביעה מסוג זה, בין היתר בשל הקושי להגדיר את גבולותיה של הבגידה: האם רק קיום יחסי מין ייחשב כבגידה, או שמא גם מגע פיזי אחר? ומה באשר לבגידה "וירטואלית", כגון התכתבות בצ'אטים או בפייסבוק בין גבר לאישה מחוץ לקשר הנישואין? כמו-כן עמד בית המשפט על הקושי להוכיח את הבגידה.
לפיכך, קבע בית המשפט למשפחה מספר מנגנונים שיאפשרו בירור תביעה מסוג זה. בית המשפט התייחס לכך שיש לצמצם את ההתדיינות בסוגיות אלה למקרים בהם לא תהיה השלכה בין הדיון בפיצוי הנוגע לבגידה לדיון הנוגע לחלוקת הרכוש. בנוסף נקבע, כי הדיון בתביעה יתאפשר כל אימת שבן הזוג התובע אינו זכאי לפיצוי במסגרת בית הדין הדתי אליו הוא משתייך, וזאת על-מנת למנוע החלטות שיפוטיות סותרות. כמו-כן נקבע, כי יש להציב גבול עליון של 50,000 שקל לפיצוי, גם אם הוכחה עילת התביעה.
הגם שלאחר החלטת ביניים זו, בשני המקרים שתוארו לעיל נדחתה תביעת בן הזוג התובע את נזקי הבגידה, הרי שמדובר בהחלטה פורצת דרך, שכן החלטה זו לראשונה אינה מסלקת על הסף תביעת פיצויים שכזו, ומאפשרת - לכל הפחות - לשמוע את טענות הצדדים ביחס אליה.
באשר לאפשרות לתבוע את המאהב/ת, לא הוכרה זכות עקרונית כזו, אולם כפי שתואר לעיל, גם לא סולקה התביעה על הסף, שכן ביהמ"ש דחה את התביעה על-רקע ענייני, לאחר שדן בטענות שהובאו בפניו במקרה הספציפי.
נראה, כי טרם נאמרה המילה האחרונה בנושא, וכי סוגיית פתיחת דלתות בית המשפט בפני תביעות נזיקיות בין בני זוג ובסוגיות הנוגעות לתחום המשפחה בכלל, עוד עתידה להתפתח בפסיקה בשנים הקרובות.
