מבצע "צוק איתן" אינו רק סבב נוסף בהתכתשות בין צה"ל לבין החמאס והוא עשוי להתחוור כארוע מכונן שיניב התפכחות רבת משמעות. מסתמן כי הנסיבות שהניעו את צה"ל "לשבור את הכלים", הפתיעו את חמאס וייתכן כי מבחינתו המבצע נחת עליו בטרם עת .
על אף הממדים המפלצתיים של מערכי החמאס שנחשפו במהלך המבצע, סביר להניח כי מלאכת בניית המערכים המבוצרים והכשרת עשרות מנהרות התקיפה היו עדיין בעיצומן, מתוך כוונה להעצים את רמת האיום באופן שייצר הפתעה אופרטיבית משתקת שתקדם את פני כוחות צה"ל בשלב מאוחר יותר.
שילוב של הסבת אבידות חסרות תקדים לצה"ל, עד כדי התמוססות המהלך הקרקעי, וחדירה סימולטאנית של עשרות מחבלים ג'האדיסטים במספר יישובים ישראלים, היו עלולים לחולל אסון קולוסאלי בישראל עד כדי איבוד שיווי המשקל.
הדעת נותנת כי הייתה יד מכוונת שניווטה את המפעל המונומנטאלי שהקים חמאס במאמץ ממוקד ובלתי פוסק ברצועת עזה, הן בהיבט המימון והן בממד הדוקטרינרי .
מבלי להידרש לעצם ההפתעה המודיעינית והמערכתית בהקשר זה, שעוד תתוחקר לעומקה בתום שלב הלחימה, חיוני להידרש לפן האסטרטגי הנוגע לתפקיד שייעד לעצמו חמאס בזירה.
בהקשר זה, ייתכן שמבצע "צוק איתן" פתח צוהר אל תוכנית אב ספקטקולרית של גורמי האיסלאם הקיצוני לייצר טבעת חנק סביב ישראל במטרה להכניעה בעיתוי מתאים. במסגרת זו שובץ חמאס כחוליה מרכזית בתהליך ההתפשטות של ה-ח'ליפות האיסלאמית במזרח התיכון, על-פי תוכנית סדורה ורב שלבית, אשר הייתה אמורה לכלול את השתלטות חמאס על הגדה המערבית תחת מטריית "ממשלת הפיוס הפלשתינית", ובמקביל, פשיטת בזק של ארגון "דאעש" אל שטח ירדן במטרה למוטט את המלכה ההאשמית.
למתווה אפשרי זה משמעויות רבות משקל שיש בהן כדי לזעזע את "אמות הסיפין" של כלל מערכת השיקולים המנחים את קברניטי מדינת ישראל, גורמי המודיעין וההערכה, מן המסד ועד הטפחות . לכך גם השלכות בלתי מבוטלות על גישתן המסורתית והסטרילית של מעצמות המערב וגורמים בינלאומי אחרים כלפי הסכסוך הישראלי-פלשתיני. במלים אחרות, הלחימה ברצועת עזה אינה בזיקה ישירה לסכסוך אלא רוויה עמוקות בניחוח ג'האדיסטי, על כל המשתמע מכך .
הפטרונות של "האחים המוסלמים" באמצעות חמאס כ-פרוקסי ברצועת עזה, יש בה כדי להצביע על ניצניה של טרנספורמציה דרמטית באזורנו, שתכליתה הטמעות של העניין הפלשתיני בסערה הג'האדיסטית במזרח התיכון, בהובלת ארגון "דאעש", כחלק מהלהט של כינון ח'ליפות איסלאמית שתכלול כמטרה אולטימטיבית נעלה, את השמדת ישראל.
נסיבות מבצע "צוק איתן" הציבו אפוא את צה"ל ב-חוד החנית של ההתמודדות עם התנועה הג'האדיסטית, הסוחפת, שלא בטובתו, את העולם הערבי, כאשר חמאס הוא הסימפטום המקומי שלה. לפיכך, הבסת חמאס ברצועת עזה, היא משימה בעלת חשיבות אסטרטגית מן המעלה העליונה, שכן בידינו לשבש באורח מהותי את מימוש תוכנית האב של הח'ליפות האיסלאמית המתעוררת.
אין להקל ראש בעניין הזה ובוודאי שאסור לטמון את הראש בחול, נוכח האיום המפלצתי שנבנה בחצר האחורית שלנו, שלא לאמר - מתחת לאפנו. חידוד הזיקה והשיוך של חמאס למעטפת של "דאעש", והצגת האיום שזרם ג'האדיסטי זה מציב לכלל האנטרסים של העולם החופשי במזה"ת בפרט ובעולם בכלל, הם צו השעה.
על פני הדברים נראה כי קיימת תשתית רעיונית שיש בה כדי לגבש סממנים של קואליציה של מדינות ערביות מתונות וחלק מהמעצמות עם ישראל להרתמות למערכה מול האיסלאם הרדיקאלי המאיים על שלום העולם . הפנמה של ממד האיום האיסלאמי הפנאטי שומה שתדחק הצידה סוגיות אחרות על סדר היום הבינלאומי.
יצויין בהקשר זה, כי מי שהיטיב לצפות תרחיש מאיים בהקשר זה היה
טוני בלייר, שבנאומו ב-23 אפריל 2014 בוועידת "בלומברג" בלונדון קרא לקהילה הבינלאומי להקנות עדיפות עליונה להתמודדות על האיסלאם הרדיקאלי על פני סוגיות אחרות. לדבריו "איום האיסלאם הרדיקאלי אינו גווע אלא מתעצם. הוא מתפשט בכל רחבי העולם. הוא גורם המייצר אי-יציבות בקרב חברות ואומות . הוא מטרפד כל אפשרות של דו-קיום בשלום בעידן של גלובליזציה . ונוכח איום זה אנו עדיין מסויגים מהפנמת סיכון זה וחסרי אונים כדי להתמודד עמו באופן אפקטיבי".
מי שמדבר על "היום שאחרי" ומתכוון לחזרה אל שולחן המו"מ עם אבו מאזן, מרמז לסוג של אחריות ישראלית להדרדרות אל עבר המבצע הנוכחי ומזהה לכן סיכוי לנצל את "צוק איתן" כמנוף לחידוש הדיאלוג עם הרש"פ על הסכם שלום. הוא הדין בהתייחס לאלה מבינינו המטיפים לסוג של דיאלוג עם חמאס כביטוי של הכרה דה-פקטו בקיומו ברצועת עזה כיישות מדינתית. גישות נאיביות אלו אינן עומדות במבחן ההגיון בהנתן הנסיבות הנוכחיות ובפרט חשיפת הפנים האמיתיות של חמאס (שותפו של אבו מאזן לממשלת הפיוס הלאומית), ולכן חזקה שינחו התמקדות במהלך בינלאומי לנטרול האיום הג'האדיסטי של חמאס ותוכנית לפירוז רצועת עזה, ללא קשר לסוגיית המו"מ המדיני.
מן הדין שמישראל תצא הקריאה והיוזמה לגיוס הכוחות השפויים במזה"ת לצד המעצמות למאמץ ממוקד לבלימת הגל הדוהר של האיסלאם הקיצוני מאחר שנוכחנו לדעת כי האיום במלוא עוצמתו כבר מקיש באגרסיביות בדלתנו. ישראל היא אפוא המדינה היחידה עד כה, שההינה "להרים את הכפפה" ולהתייצב חזיתית מול הביטוי הקנאי ביותר של נציגו של האיסלאם הרדיקאלי החמוש במזה"ת.
