|   15:07:40
דלג
  צבי גיל  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
כיצד להכין בבית שייקים מיין
קבוצת ירדן
למה לעשות תואר שני במנהל עסקים?

טמפלרים תמורת ניצולים

ב-10 ביולי השנה, לפני שבועיים, מלאו שבעים שנה לאחת הפרשיות המרתקות של מלחמת העולם השנייה, אשר קשורה בהצלת יהודים רבים מאוד לא מכירים את הסיפור המרתק הזה
25/07/2014  |   צבי גיל   |   מאמרים   |   תגובות

אחת האטרקציות החדשות של תל אביב היא מה שמוכר כיום בשם "הקריה". מתחם קטן אך בימים רגילים הומה מקומות בילוי, מסעדות, בוטיקים, שטחי שעשועים, גנים- חג לעין, וחג קולינרי. פנינה תיירותית מובהקת מיוחדת במינה. מקורה בקבוצת מאמינים נוצרים - "טמפלרים" מגרמניה, שבאו לארץ ישראל במחצית השנייה של המאה ה-19, בנו כאן את sarona, מושבה ירוקה, עוד לפני העיר החולית, והכינו את עצמם לקראת שובו לתחייה של ישו. המתחמים שהם הקימו היו בדמות הכפרים והעיירות שמהם באו. בתים קטנים מכוסי רעפים אדומים, שדרות עצים, מטעים, חלקות ירק, ארוגות פרחים. הם עסקו בחקלאות ובייצור מזון, כמו ב-heimat - גרמניה המכוֹרָה.

הם הקימו מושבות כאלה בירושלים, בחיפה וגם בעמק יזרעאל. במקום שבו נמצא היום הישוב "אלוני אבא", המתיישבים במקום היו בני הדור השני של הטמפלרים שהקימו את Waldheim, בעברית "נווה-יער". רובם גורשו על-ידי הבריטים אך חלקם חזרו לאחר המלחמה. בראשית מלחמת העצמאות הוטל עלינו, בגדוד 23 בחטיבת כרמלי, לכבוש את וואלדהיים היא נכבשה ללא ירי. בעת המלחמה השלטון הבריטי ראה בטמפלרים נתיני אויב והעביר את רובם למחנה מעצר בעתלית. חלקם הוחלפו בשלבים האחרונים של המלחמה בעקורים יהודיים באירופה.וזה סיפור החלפת הטמפלרים.

מלחמת העולם השנייה בכלל והשואה בפרט מהווים מכרה של סיפורים, רובם סיפורי זוועה אך גם סיפורים אנושיים מרתקים,מהם סיפורי הצלה.חלקם אבדו יחד עם הנספים בשואה. חלקם הלכו לקבר יחד עם השרידים שלא סיפרו אותם, בעיקר מכיוון שלא היו רבים שמוכנים היו לשמוע אותם או לתעד אותם. מיעוטם תועדו. בין היתר סיפור החלפת יהודים בטמפלרים.

ב-10 ביולי השנה, לפני שבועיים, מלאו שבעים שנה לאחת הפרשיות המרתקות של מלחמת העולם השנייה, אשר קשורה בהצלת יהודים. רבים מאוד לא מכירים את הסיפור. באירוע הוקרן סרט אשר הבכורה שלה הייתה בשנת 1986- "טרנספורט 222" - סרט תעודה של אשת הקולנוע נעמי שחורי אשר משחזר את הסיפור המיוחד במינו זה. החלפת הטמפלרים העצורים בא"י לבין שבויים גרמניים בידי הכוחות הבריטיים לבין יהודיים שהיו בעלי אישורים כנתינים פלשתינים, או שמשפחותיהן היהודיות גרו בארץ ישראל וביקשו מהשלטון הבריטי אישורי הגירה לארץ. רוב הדרכונים שהונפקו היו מזויפים מעשה ידיהם של היהודים או של המוסדות הלאומיים. לקראת סיום המלחמה רצו הנאצים לשחרר את בני עמם העצורים אצל בעלות הברית.עמם נמנו הטמפלרים הגרמניים בארץ ישראל. באפריל 1944 הועלו על רכבת 222 יהודים כלואים מברגן בלזן, הוסעו לווינה דרך שטח גרמניה וערים גרמניות. לווינה הובאו עוד 66 יהודים שהיו עצורים במחנה בוויטל בצרפת, יחד עם עצורים אחרים שמיועדים להחלפה. מווינה, נסעה הרכבת דרך בודפשט, בלגרד, סופיה ומשם לאיסטנבול. החילופין בוצעו בבוספורוס. הניצולים עלו על רכבת באיסטנבול וזאת המשיכה בדרכה לבירות ומשם לתחנה האחרונה בחיפה. בתמורה, קיבלו הנאצים כמאה וחמישים אזרחים ממוצא גרמני כמחציתם אזרחים גרמניים מבין הטמפלרים בארץ ישראל וגרמניים שנעצרו בדרום אפריקה. רבים מקרב בעלי הדרכונים הבריטיים היו יהודים הולנדיים.ובאירוע בסינמטק השתתפו רבים מקרב דורות המשך של יהודים אלה. כאמור הסיפור התפרסם בשעתו. ומי שמתעניין ימצא שפע של חומר, על המבצע הזה, שהיה מורכב מאוד, מרתק מאוד.

באותו אירוע בסינמטק לפני שבועיים הייתה בין הקהל מרתה רביב, עורכת דין במקצועה. היא התבקשה לשאת דברים מכיוון שגם היא כילדה קטנה ואימה היו מועמדות להחלפה באותה עת, אך לא בטמפלרים אלא בשבויים גרמניים אצל הסובייטים. גם היא ואימה, גֶנָה, היו בברגן בלזן כמו העקורים מ"טרנספורט 222" אלא הוסעו בכוון הפוך לעיר וויטֶל בצרפת. ברדתה מן הבמה ניגשה אליה אישה ושאלה אותה: "האם את ידעת שיצחק כצנלסון היה בוויטל?" מרתה השיבה בחיוב. האישה הציגה את עצמה כמאיה ביירק-בן ציון וסיפרה לה שאימה דאגה להעביר את הכתובים של יצחק קצנלסון, המשורר הגדול של השואה, לארץ. בבית לוחמי הגטאות רשום שמה של רות אדלר כמי שהעבירה את היצירות, ואפשר שהייתה כאן העברת ביניים.

במחנה בוויטל הייתה גם בתו של אברהם שפירא, זקן השומרים, שקבלה חבילה מגֶנה פולקנפליק, ובה נעלים אדומות וצעיף משי לבתה ניצה שאותה שלחה לארץ ערב המלחמה כילדה. לימים היא התגוררה ברחוב שפירא בפתח תקוה, במרחק מאה מטרים מביתה של בתו של אברהם שפירא, שהייתה בעלת דרכון בריטי והוחלפה בעסקת השבויים עם הטמפלרים. וככה אנו מקבלים אשכול של סיפורים, כולל הסיפור של וויטל, משפחת פולקנפליק ומשוררה הגדול של השואה, יצחק קצנלסון.

סיפור ברגן בלזן - וויטל
כיום

מרתה רביב-פולקֶנפליק הייתה פחות משלוש כאשר פרצה המלחמה. הוריה ליאו וגנה פולקֶנפליק נולדו במה שהייתה פולין בראשית המאה ה-20, הגרו לווינה חזרו לפולין ושבו לווינה עוד לפני סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית. זמן קצר לאחר הסיפוח בשנת 1938 נעצר ליאו ונשלח למחנה דכאו. הוא שוחרר לפרק זמן, חזר לווינה, והושם בבית הכלא באצטדיון של ה"פרָטֶר"' בווינה. בין השאר ערכו הנאצים בכלא זה מחקר אנתרופולוגי שהיה כרוך בעינויים נפשיים ופיזיים. משם נשלח ליאו למחנה הריכוז בוכֶנווָלד. בשנת 1939, חודשיים אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה, החליטה גנה פולקנפליק לשלוח את בתה הבכורה בת ה-12 לארץ ישראל אל אחותה שהתגוררה בארץ. היא עצמה העדיפה לחכות עם בתה הקטנה, מרתה, בתקווה שבעלה ליאו ישתחרר ממחנה בוכנוולד וכשישוב הביתה אפשר ותימָצא הדרך שהמשפחה כולה תיסע לפלשתינה. אולם ליאו לא חזר ולפי מה שנמסר למשפחה, בקיץ 1942 הוא נרצח בתא גזים סמוך לבוכנוולד. אולם עוד לפני שנודע למשפחה על הירצחו של ליאו, ברור היה לאם כי במציאות הזאת שבה גורשו כול יהודי אוסטריה ונשלחו למחנות, היא חייבת למצוא מחסה לה ובעיקר לבתה הקטנה. יצוין כי העיירה שבה נולד ליאו ושהייתה חלק מפולין הועברה לברה"מ על-ידי הנאצים, בעקבות הסכם מולוטוב-ריבנטרופ, שכללה בין השאר, העברת חלק מפולין כולל המדינות הבלטיות לרוסים.לגנה ולבתה לא היו דרכונים, לא רוסיים ולא אחרים.

רבים הסיפורים כיצד אימהות הגנו על ידיהם כלביאות בתקופת השואה. לעתים תוך הקרבת חייהן שלהן. בסרט התיעודי "כמו מלכת אנגליה" (בהפקת עמותת "עופות החול") אימו של דוד ברגמן, במאי ידוע ופסל, יליד פריז, בראותה שבאים לעצור אותה, כדי לשלוח אותם למחנות המוות, היא החליטה להישאר במקום כדי שייקחו אותה והאיצה בנער הקטן וגערה בו שיעלה מהר לגג. הילד הנדהם שמע בקולה ובכך הוא ניצל. אבל הוא היה נער, בעל תושייה שהצליח לשרוד. מרתה פולקנפליק הייתה פעוטה ולכן אשת חיל כמו גנה הייתה חייבת להילחם על חיי האם והבת כצמד בתקווה שהן תשרודנה ככול שניתן, בעת הזאת. זה מצא ביטוי בנדודים מבית לבית, מרובע לרובע כדי שלא להיתפס. מדובר בתקופה שאוסטריה הייתה JUDEN REIN - כלומר לא היו בה יהודים, אלא אולי קומץ שמצאו מסתור כמו גנה ובתה. מרתה זוכרת שאימה התרוצצה כול הזמן, מבלי שהיה לה מושג לאן. היא ידעה שכול מקום הוא מקום זמני, לפרק זמן קצר או ארוך יותר. כול אותו זמן הילדה הקטנה חשה שאין לה איש בעולם זולת אימה שמגינה עליה.אולם החרדות שחשה אותן אז, ליוו אותה לנצח.

בספטמבר 1943 גנה ובתה הקטנה הועברו לבית סוהר.הגרמנים עסקו באותה עת במבצע של החלפת שבויים.הם בחרו בקבוצה של 25 נתינים זרים, וצרפו אליהם את גנה ואת מרתה. כאמור לגנה ולבתה לא היו דרכונים בכלל. עוד קודם לכן החליטה גנה ללכת לקונסוליה השוודית בווינה בבקשת עזרה. שוודיה הייתה ניטראלית וייצגה מדינות שונות, ביניהם את האינטרסים של ברה"מ שהייתה כבר במלחמה נגד הגרמנים . גנה הסבירה לקונסול השוודי כי העיירה "טלוּסטֶה" בעבר בגליציה, שבה נולד ליאו בעלה, היא שטח סובייטי, אבל באין לה דרכון רוסי היא מבקשת אישור שהיא ובתה הם אזרחים רוסיים. בין אם הקונסול השתכנע ובין אם לאו, הוא נעתר לבקשתה. הקונסוליה הוציאה מכתב חתום על ידה ובה נאמר כי גנה פולקנפליק ובתה מרתה הם אזרחים סובייטיים ושהן נתונות לחסות הקונסוליה השוודית. כשמצוידים בנייר הזה גנה ובתה צורפו כאמור לקבוצה, וזאת הועלתה לרכבת בלא לדעת את היעד. בדרך, הם הועברו לבתי כלא של פושעים גרמניים עד שהגיעו למחנה בברגן בלזן בצפון גרמניה, מזרחית להמבורג. הם הושמו בביתן שבו היו פולנים. הם היו בברגן בלזן מדצמבר 43' עד מרס 44'. בבוקר אחד בשעה מקודמת הם הוזעקו ל"מפקָד" APPEL כפי שהוכר על-ידי הקצטניקים הוותיקים שהיו רגילים לכך כול בוקר בטרם שהשחר הפציע. נאמר להם שעליהם לגשת לחיטוי. הם הוכנסו למתקנים שבהם היו מקלחות, ורובם, המבוגרים שבהם, ובכלל זה גנה, ידעו כי מקלחות הן בעצם גז. מה גם שמרתה זוכרת כי ברגעים הראשונים יצאו רק אדים. אפשר וזה אמור היה להיות מעשה קונדס של האחראים. אולם לאחר זמן קצר זרמו מים. הם הצטוו להתלבש, חזרו לבלוקים, ותוך זמן קצר הקבוצה הובאה לרכבת. בדרך הם עברו לרכבות נוספות שעשו את דרכן מצפון גרמניה עד לוויטל בצרפת, למרגלות הרי ווז', שנמצאת בקודקוד המשולש שבין קארלסרוהֶה בגרמניה לבין באזל בשווייץ. זאת עיירה ציורית מאוד שידועה במים המינראליים שלה. אז היא הייתה קודרת.

הפגישה עם יצחק קצנלסון
יצחק קצנלסון

מרתה זוכרת את יצחק קצנלסון אשר קיבל את פני הקבוצה והרגיע אותם. "הגעתם לחוף מבטחים"- הוא אמר להם, וכמי שהיו מזי רעב הוא הוסיף "יש אוכל בשפע". מרתה לא ידעה בתחילה מי הגבר שהשרה בהם ביטחון. זה היה איש שמאחוריו היסטוריה ארוכה לפני השואה כמחנך וכמשורר, סופר, מחזאי. הוא שחיבר את "הפואמה על העם היהודי שנהרג". והוא אסף מידע על מה שאירוע בגטאות ובמחנו ריכוז. בספר "גשר של נייר" מוזכרת תלייתו של ידיד המשפחה שלנו שלמה ז'ליכובסקי, בעירי זדונסקה וולה בקיץ 1942, כשהוא שר "שמע ישראל" לפני התלייה. יצחק קצנלסון חיבר פואמה לזכרו: " שירו שמים וארץ-שירו כול ש"י העולמות, הריעו, הרנינו השם ז'ליכובסקי שלמה, כי שם האדם הוא הגדיל עלי ארץ, כבוד האדם הוא הגביה. ראו דמותו, היא זורחת..."

עד כדי כך הוא הווה מאגר לאיסוף חומר מכול מקום כמעט, ולתעדו בפרוזה ובשירה. הוא נהג לכתוב יומן ולפני בואו לוויטל הוא הפסיק לכתוב בנימוק, כפי שצוין, "שחדלתי מלרשום רשימות משום שיראתי מפני השיגעון, ומתוך שלא לאבד עצמי לדעת". במאי 1943 הגיע קצנלסון והוא בן 56 עם בנו צבי לויטל ואז הוא חזר לכתיבה והתחיל לחבר את "פנקס וויטל".

קצנלסון הגיע לוויטל עם בנו צבי, לאחר שעם תחילת ההשמדה ההמונית של יהודי וארשה באוגוסט 1942 נלקחו לטרבלינקה רעייתו חנה ובניו הצעירים בן-ציון ובנימין ונרצחו. אז הוא הצטרף למורדי הגטו עם בנו הבכור, צבי, ולווה את חבריו במרד הראשון בינואר 1943. משחוסל הגטו באפריל-מאי 1943 חולץ ממנו אל הצד הארי, ובסיוע ידידים קיבלו השניים דרכונים של הונדורס שאתם הגיעו לוויטל. אז הוא החל בכתיבת הפואמה הגדולה "השיר על העם היהודי שנהרג" ו"פנקס וויטל".

לקצנלסון נודע על הקורות את גנה פולקנפליק ובתה בשנים הראשונות למלחמה בווינה ומסע התלאות עד לוויטל בתנאי הגיהינום הנאצי. קצנלסון התעניין במיוחד מה קרה בווינה, עד להפיכתה ל"יודענריין" ואחרי שהייתה כבר ריקה מיהודים ובכול זאת גנה ובתה שרדו. בוויטל שוכנו אנשי הקבוצה באיזה מלון. מרתה זוכרת שאימה התרגשה לקראת קבלת הפנים למשורר הגדול. היא הכינה את החדר הקטן והפשוט במלון וקשטה אותו בקופסות שימורים צבעוניות ושמה בהם עלים כדי לשוות לחדר מראה נעים לקראת הביקור של קצנלסון לשיחה עם אימה. "אני זוכרת שאימי עמלה קשה כדי להכין קצפת מאבקת חלב רגיל ושמה בו שזיפים לכבד את האורח. אני זוכרת שהוא הופיע במלון שבו התאכסנו בלווית, בחור צעיר, אשר לימים התברר שזה היה צבי, בנו של קצנלסון שרגיל היה להתלוות לאביו ולרשום את השיחות. הסיפור של אמי עניין אותו.הוא ביקש ממנה לספר לה בפרוטרוט כול מה שהיא זוכרת מה קרה בווינה ועל המסע מווינה דרך ברגן בלזן לוויטל."

מרתה זוכרת שזאת הייתה פגישה מאוד ארוכה. הוא חזר אליהם עוד פעמיים כדי לדובב את גנה. מרתה לא הבינה את השפה. אבל היא מניחה שזאת הייתה השפה הפולנית, ששניהם דיברו בה ברהיטות. מרתה הייתה כבר ילדה בת שבע בקרוב והיא הייתה סקרנית לדעת על מה השניים שוחחו, ואימה סירבה לספר לה.עד היום היא אינה יודעת אם מה שרשם קצנלסון הועבר בסוף לארץ.

החדר במלון שבו שוכנו מרתה ואימה השקיף על תחנת הרכבת. מרתה שהתבקשה על-ידי אימה להישאר במלון בשעה שאימה התרוצצה במשימות שונות של אחרים ושל עצמה, נהגה לשבת שעות ליד החלון ולראות את הבאים לתחנה והיוצאים ממנה. בוקר אחד באפריל 1944 היא שמה לב, שקבוצת קצינים וחיילים נאציים מוליכים קבוצה של יותר ממאה אנשים, קרוב לוודאי יהודים וביניהם יצחק קצנלסון ובנו. הם הועלו לקרונות היא לא ידעה את פשר הדבר. הסתבר כי באפריל 1944 ביטלו הגרמנים את הכרתם בדרכונים ממדינות מרכז-דרום אמריקה וקצנלסון ובנו נשלחו דרך דראנסי, מחנה אחר בצרפת, לאושוויץ בסוף אותו חודש ושם נרצחו. לפי ליאור ענבר מארכיון "בית לוחמי הגטאות" ביולי 1944 הגיע למחנה עתלית רות אדלר, במסגרת עסקת חילופי השבויים ובמזוודה היו כתבים של קצנלסון וביניהם "השיר על העם היהודי שנהרג". כנראה שאת השיחה עם גנה פולקנפליק, בוויטל, קצנלסון לא הספיק לחבר ולשלוח.

השוהים בוויטל שוחררו פעם אחת על-ידי "מאקי" המחתרת הצרפתית, אך לזמן קצר, שכן הגרמנים חזרו וכבשו את העיירה. אחר כך שוחררו על-ידי בעלות הברית.מיד עם שחרור העיירה, הכשירו האמריקנים מסלול נחיתה במישור הירוק, אשר שימש למטוסים קלים להמשך המערכה נגד הגרמנים. כיום וויטל היא עיירת נופש. ובפרסום כתוב: "מבט לשמיים"

מרתה ואימה שהו בצרפת במחנות עקורים עד דצמבר 1947. בינואר 48' עלו לארץ. כאן הם אוחדו עם הבת והאחות בפתח תקוה. מרתה אומרת כי עד ליום מותה של אימה, היא לא סיפרה דבר על השיחה עם יצחק קצנלסון ואינה יודעת אם קצנלסון הספיק לערוך אותה, והיא חוששת שהסיפור לא עבר בכלל לארץ. הנה יש סיפורים שלא סופרו, וכנראה שלא יסופרו לעולם.

תאריך:  25/07/2014   |   עודכן:  25/07/2014
צבי גיל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
טמפלרים תמורת ניצולים
תגובות  [ 3 ] מוצגות   [ 3 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
עובר אורח
25/07/14 20:01
 
איזה איזה
26/07/14 18:39
2
!
26/07/14 21:52
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
היה פעם רמטכ"ל, קראו לו אהוד ברק. הוא הבטיח "לקצץ את כל מה שלא יורה" ודיבר במפורש על סגירת גלי צה"ל. ב-1 בינואר הקרוב ימלאו 20 שנה לסיום תפקידו של ברק. גלי צה"ל עדיין כאן ולא עושה רושם שהתחנה הולכת לאיזשהו מקום.
25/07/2014  |  איתמר לוין  |   מאמרים
בעוד כמה ימים, כאשר תסתיים תקופת מעצר הבית של עורך הדין רונאל פישר אחרי "שהשיג" הקלה בדרך של מעצר בית, עקב מצבו הנפשי והרפואי, עשוי להיווצר מצב אבסורדי. הפרקליט שנחשד בשורה של עבירות פליליות חמורות, בהן תיווך לקבלת שוחד, שיבוש הליכי חקירה, הפרת אמונים, העלמת מס והונאת כמה מלקוחותיו, עלול לחזור למשרדו לעסקים כרגיל.
25/07/2014  |  אריה אבנרי  |   מאמרים
ביום שני הבא ימלאו 100 שנה לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. כמה מן ההיבטים שלה והלקחים שיש ללמוד ממנה רלוונטיים גם כיום, כי "מי שאינו לומד מן ההיסטוריה - נדון לחזור ולחיות אותה"
25/07/2014  |  איתמר לוין  |   מאמרים
במקורות המשפט העברי יש מוּדעות ודיונים מקיפים בענייני איכות הסביבה. הדיונים הללו נעשים הן מנקודת הראות של הדין האזרחי הן מנקודת המבט של הדין הדתי ודיני איסור והיתר. המקור העיקרי בהלכה היהודית לדיון בענייני איכות הסביבה הוא המצווה שנאמרה בתורה בהקשר למצור על עיר של גויים, מצות "בל תשחית"1. בשני פסקי דין שניתנו בעת האחרונה בבית המשפט העליון, נידון בין השאר טעם האיסור וגבולות תחולתו2.
25/07/2014  |  ניל הנדל  |   מאמרים
איש אינו יכול לשלול ממר עמוס שוקן את היותו בדרכו איש נבון ובעל זכות מוחלטת לחופש ביטוי בארץ דמוקרטית. כל איש שעיניו בראשו צריך לזכור את הכלל שבמדינה חופשית זכותו של כל אדם להביע את עמדותיו.
24/07/2014  |  עמוס אריכא  |   מאמרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
רבקה שפק-ליסק
רבקה שפק-ליסק
יש מחלוקת בקרב החוקרים בנוגע לגודל האוכלוסייה במאה ה-19 ולגבי המספר המדויק של כל קבוצה דתית, אבל, הריבוי הטבעי המוסלמי היה אטי בהשוואה לגידול האוכלוסייה היהודית והנוצרית
מנחם רהט
מנחם רהט
כבר יש חרדים מתפכחים אשר מודים בפה מלא שטענות כמו ערך לימוד התורה, תורה מגנא ומצלא, החשש מחילון בצבא וכדומה, אינן מוסריות ומנוגדות לדעת גדולי הדור הקודם, שחייבו גיוסו של כל מי שאינ...
דן מרגלית
דן מרגלית
ביבי הוא הסוכן המדיני היעיל ביותר של אירן אף שאינו עושה זאת במודע ובמתכוון חלילה    הוא הסוכן הפוליטי של טראמפ נגד המפלגה הדמוקרטית במודע
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il