במוקדם ובמאוחר, גם המלחמה הזו תסתיים. מה תהיינה התוצאות הסופיות, קשה לצפות עתה. לבטח אנו יודעים שישראל תצטרך להתכונן למלחמה הבאה. כן, באותה עזה שבה נלחמים כיום, נצטרך להילחם שוב. השאלה הגדולה היא, כמה זמן יעבור בין המלחמה הנוכחית לזו שעוד תבוא. מדכא, מרגיז, מייאש? סביר להניח שכן.
מנהיגי ישראל חייבים לתת את הדעת על מה יקרה מיד לאחר המלחמה הנוכחית, ללמוד לקחים ולחשוב אל מחוץ לקופסה. המלחמה הבאה לא תדמה לזו שעתה, כפי שהמלחמה הקודמת בעזה לא דומה לזו שעכשיו. צריך לעשות בדק בית רציני הן בצבא והן במסדרונות הפוליטיים. אל ישכחו הקברניטים את הביטוי הכל כך פשוט וכל כך בנאלי, אך מדויק לחלוטין: "אם רצונך בשלום-הכן מלחמה".
ומה, לעניות דעתי, יש לעשות כדי להתכונן למלחמה הבאה. ראשית, יש לשנן ולזכור שהאויב איננו מטומטם, אינו פרימיטיבי, והוא חדור אמונה חזקה מאוד בצדקת דרכו המלחמתית. מה שמניע בני אדם, בכלל, איננו כלי זה או אחר, אלא מוטיבציה אישית ואמונה חזקה שהדרך תצליח. מי שמנסה להילחם רק בכלי נשק זה או אחר מבלי לעקר מן האויב את המוטיבציה להמשיך להילחם, עתה או בכל מועד אחר, הרי שהוא טועה ומטעה.
ישראל הייתה צריכה לחשוב על הפן הזה מזמן. סאדאת הסכים לכרות הסכם שלום עם ישראל רק לאחר שהמוטיבציה שלו להכניע את ישראל גרמה לו הרהורים מעמיקים לגבי היכולת להשיג את מטרותיו באמצעות מלחמה. עובדה היא שסאדאת השיג את מלוא מבוקשו בעקבות זניחת המוטיבציה להילחם ותובנתו שבדך בדיפלומטית ניתן להשיג הרבה יותר. כך גם חוסיין,
מלך ירדן, זנח את דרך המלחמה והתיישב סביב שולחן המו"מ והישגיו היו מרשימים לכל הדעות.
לכן, על ישראל לחשוב היטב איך פורקים את חמאס מן המוטיבציה להילחם בישראל, בראש ובראשונה, ולאחר מכן איך מיישמים את פירוקו נשקו, ממנהרותיו, וכד'. נכון, מלחמה היא כורח בל יגונה, משהו זוועתי שיש לעבור אותו כדי להגיע לפתרון שניתן היה להגיע אליו גם ללא מלחמה.
מדוע טענתי היא שיש לעקר מוטיבציה תחילה? המאמץ המלחמתי שישראל מנהלת עתה כדי לפוצץ את המנהרות הוא מאמץ מתבקש אלא שבסוף הדרך, כאשר המלאכה תסתיים ותושבי הדרום שנחשפו לזוועה הזו, יירגעו, לדאבון הלב, בעיית המנהרות לא תמצא את פתרונה.
לא קל לומר דברים אלה, אך מי שאיננו מביט אל המציאות נכוחה, עלול שוב להתאכזב. כל אימת שהידע קיים, היכולת הטכנולוגית בנמצא, וכל עוד המוטיבציה קיימת, אין דרך לעצור חפירת מנהרות חדשות. אם רק בעוד שלוש שנים, לפי הערכות המומחים הישראלים, יוכל חמאס להשלים חריפת מנהרות מחדש, זה אמור להרגיע את תושבי עוטף עזה?
הרי מתחת לאפה של ישראל, ולמרות המצור המוצדק על הרצועה, עובדה היא שחמאס הצליח לבנות תשתית מלחמתית פרימיטיבית ביותר, אך יעילה מאוד. הטילים הנורים מעזה אינם מן המשוכללים ביותר, בלשון המעטה, ובכל זאת הם מסוגלים להכניס 5 מיליון אזרחים לחדרים ממוגנים, להפחיד ולהחריד ולשבר את החיים. ראו מה צינור אחד שנורה מעזה עשה לתעופה הישראלית. לא עזרו כל ההסברים של המומחים הישראלים לתעופה. ארה"ב ומדינות אירופה הורו על הפסקת הטיסות לישראל.
נתרחק מעט מן המלחמה בעזה ונעסוק מעט בסוגיית אירן. ישראל ניהלה מאבק בינלאומי מוצדק כדי לעצור את פרויקט הגרעין האירני תוך השיא מאיימת לפעול צבאית נגד הכורים הפועלים במלוא התפוקה. נכון שהרס המתקנים היה עוצר לזמן מה את כל הפרויקט, אך החשש הגדול של ישראל היה למנוע מן האירנים הגעה ליכולת להכין בעצמם את החומר הדרוש לפצצת גרעין. עד עתה, האירנים לא הגיעו, ככל הנראה, ליכולת זו.
שוו בנפשכם שהם כן היו מצליחים לייצר בעצמם את החומר הנוראי הזה, כי אז הכל היה נראה אחרת. מה שכרגע מעט את הקצב הוא שינוי משמעותי, לפחות כלפי חוץ, של אירן ביחס למוטיבציה להגיע לאורניום מועשר ברמה מספקת למטרות צבאיות. הם לא הגיעו ליכולת זו וטוב שכך. עיקור המוטיבציה נבע מן הסנקציות הקשות שהוטלו על אירן ובחירתו של המנהיג החדש ששינה באחת את מדיניות ארצו.
לישראל שעת כושר בינלאומית מצוינת כדי להגיע להישגים משמעותיים ביותר. לעניות דעתי, אם לא ינוצלו ההזדמנויות החדשות ורק הדרך הצבאית היא תגבר, אין ודאות כלל שבעוד פרק זמן קצר יחסית, שוב נימצא במלחמה עם חמאס שלא תהיה דומה לזו הנוכחית. הרתעה חשובה ביותר כדי להרוויח עוד זמן. שינוי דרמטי לא יבוא רק על-ידי פגיעה במנהרות או טילים או ראשי חמאס. עיקור המוטיבציה מבטיח יתר ביטחון.
