התיאטרון ההזוי והמביש שהוצג במסיבת העיתונאים שקיימו בערב שבת (25.7.2014) בקהיר שר החוץ של מצרים בהשתתפות שני הכוכבים מזכ"ל האו"ם ומזכיר המדינה האמריקני, נראה כמיצג שנחלץ מדמיון מנוכר לאמת ומרושע.
שני האחרונים, המזכ"ל באן קי מון ומזכיר המדינה
ג'ון קרי, יצרו סיטואציה אבסורדית שקשה ליישב אותה עם היגיון צלול והגינות בסיסית ביותר. חובה לומר את האמת כי שני אלה באו
למעשה לגנוב את ניצחון צה"ל על חמאס רצחני ושפל, תוך השפלת ממשלת ישראל והצגתה כשוות ערך ומשקל לארגון טרור חסר-מעצורים המשתולל כרצונו. שני מלאכי שלום אלה מצטיירים כצבועים שיש לגנותם.
שניהם ראויים לתואר "חסידי אויבי ישראל", המשתפים פעולה עם קן הצרעות הארסיות של מועצת הכזב של האו"ם לזכויות האדם בז'נבה.
המעמד המביש הזה שהתקיים במרחק קצר מצפון ישראל בעת שהטבח שמוביל הנשיא אסד מגיע כבר למאתיים אלף הרוגים, בהם לפחות מחציתם הם נשים וילדים, אינו נתפש בשכל ישר. אולי צריך לקחת סמי הזייה בכדי לקלוט כי שני אלה שעמדו על הבמה הקהירית המכובדת הם באמת מלאכי שלום שבאו להציל את ישראל מידי עצמה בכל מחיר.
אכן לפנינו אקסיומה דוחה שהמציאות ההזויה הזאת הולידה. כאשר ידידה גדולה כארצות-הברית נחשפת במפורש כעוינת לישראל ומעדיפה לפתע את האינטרס של ארגון הטרור העזתי החוזר ומצהיר שתכלית קיומו היא להשמיד את מדינת העברים, כי אז ניתן לפרש מצב כזה לא רק כבלבול מושגים ואובדן עשתונות, אלא כמשהו שורשי פגוע ביותר אצל שני הנציגים הנכבדים האלה.
ההתעלמות מהזוועה המתרחשת בסוריה, בעירק, במדינות אפריקניות ובאזורים אחרים בעולמנו והעדפת ארגון טרור רצחני שעושה יד אחת עם ארגונים שיחזרו על ה-11 בספטמבר ואולי אף גרוע מזה, ונחרדים כמזדעזעים ממאות ההרוגים בהתכתשות עם צבא שמסכן במפורש את לוחמיו בכדי להקטין פגיעה בלא מעורבים, היא שמחרידה.
הבושה הזאת אפילו אינה נוגעת בזרת בפרצופיהם של נציגי "המערב" הצבוע והמובס מיום ליום באמצעות מהגריו האיסלאמיים, בבואם לשים סגר על צה"ל. ניסיונם הצדקני נשמע כמערכון גרוטסקי שנכתב בידי בעלי מקלדות עוינות.
אין דרך ומוצא לפני מדינת ישראל למנוע סיבוב נוסף בעתיד הקרוב שעלול לעלות באלפי נפגעים בתוך שדרותינו, אלא להביס כעת היום את החמאס, ולבטל את כוחו כשחקן היכול לשבש לא רק את ההווה אלא גם את העתיד. אם ממשלת ישראל תחמיץ שעה זאת שצה"ל עושה מלאכתו פועלים במסירות-נפש, יווצר מצב בו טרור ארסי להמית יוצא ולשונו הרעילה על העליונה בזכות צביעות המערב.
נוצר כעת מצב חולני עד לשורשו, כשאותם שני אדונים מעדיפים לייצג במובהק אינטרסים של שלוש מדינות שעוינות אותנו כאויבים מושבעים, קטר, טורקיה הארדואנית ואירן. במענה למצב בלתי-נסבל זה מחויבת הממשלה לא להרפות ולהמשיך כתקוות הלוחמים עצמם לאפשר להם להשלים שליחותם. השלב הבא אכן עלול להתברר כבעל משמעות של פרשת דרכים חשובה ביותר. אלה ימי מבחן למידת עצמאותה ורביונותה האמיתית של מדינת ישראל. בלעדי ריבונות שלמה זאת אין לנו פתח תקוה.
אפשרות להגיע למצב שיתפרש כתיקו איננו מתקבל על הדעת. מצב טראגי כזה יעניק פירוש עקום ומעוות לחלוטין לניצחון מובהק של צה"ל על פתן ארסי שנמצא על סף תבוסה, ובעזרת שניים מבין הדוברים הבכירים של העולם הצבוע עלול להפוך מצב על פניו ולהיחשף בצאתו ממחשכיו לעין השמש והוא כמנצח. אין לפנינו דרך אחרת אלא להשיג במערכה הזאת ניצחון ברור וחד.
חשיבותו של הישג זה עשויה גם לשחרר מאות אלפי עזתיים המוגדרים כלא מעורבים מלפיתת הדמים והחנק של אחיהם מאנשי החמאס וגרורותיו. את מה שהעולם הנאור מתחמק מלעשות תעשה ישראל. בעשייה זו יושמדו גם אלפי הטילים שבידי החמאס, ואולי אף נשיג את מנהיגיו המסתתרים בבני מעיה של רצועת עזה, בת הטיפוחים של הציר קטר, טורקיה, אירן וארה"ב.
אין ספק כי קרי הצליח בצד האפל והבוגדני של משימתו, מאינטרסים אמריקנים שקופים, להטיל צל מטריד עד מאוד על העמדה המצרית הברורה והנכונה. ניסיונו המביך והעטוף במלים חלולות של מזכיר המדינה האמריקנית לכופף את מצרים לטובת חמאס תוך מכירה בוטה של ישראל, ידידתה הגדולה ביותר בלב הר הגעש במזרח התיכון, לא ישכח.
ישראל המותקפת והנמצאת במערכה כבדה חייבת להמשיך בדרכה העצמאית כי אין לפניה דרך אחרת להבטיח את יום המחר לדורות הבאים שלה. המדינה קמה למנוע פגיעה ממי שחי בה. מדובר בחובה שאין עליונה ממנה. בלי יכולת זאת מה עוד נותר?
בימי ילדותי נשביתי למראה קסום בים התיכון של מפרשית בודדה ורחוקה ומפרשה הלבן בוהק כמחזיר קרינת שמש. נהגתי תמיד לחפש בים אותה מפרשית שכעבור שנים נדמתה בעיני כמו יונה תמה נושאת סוד עלום. בימים של הווה רותח כשלנו אני חוזר ורואה אותה בדמיוני והיא כמסמלת את מדינת ישראל החותרת לשלום. במחוז התקוות האלה אני מכה שורש עמוק בקרקע שלנו מתוך אמונה מוצקה שאין מדינה שוחרת שלום יותר מהבית שלנו, מול הים הגדול, למרות המשגים האסטרטגיים וחוסר מדיניות בלתי-מובנת של ממשלת ישראל.
בשיר יפני עתיק, נאמר בנוסח קשה זה:
שלום נרכש בדם
את הדם תורם העם.
אשרי העם
שלבניו יש דם.
כמה מפתיע להודות כי בשורות היפניות האלה יש דווקא ניצוץ של תקווה שאינה מרפה מאתנו, בני עם כשלנו שמשמעות שם צבאו ידועה לכל, אך לצערי איננה מובנת לכולם.
הנוסח שלנו לנדרש מאתנו לחיות עוצב דווקא על-ידי אחד מגדולי מפקדינו. עם תום מלחמת יום הכיפור נשא אלוף בני פלד, מפקד חיל האוויר, נאום לאנשי החיל בו טבע לתמיד את המשפט הלירי הבלתי נשכח: "את המנגינה הזאת אי-אפשר להפסיק".
מזכ"ל האו"ם, באן קי מון ומזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי ודומיהם הבוחשים ליצור משוואה מסוכנת בינינו ובין החמאס ממניעים בלתי-טהורים, ייטיבו לעשות אם יקשיבו למנגינה הנדירה הזאת. רק אז אולי יבינו כי לנו אין בית אחר ומשום-כך אנחנו רודפי שלום גם כשאנחנו נכפתים למלחמת אין-ברירה וחובה עלינו להשלימה.
