הפן הבלתי מוסרי של השמאל הקיצוני

אתמול בד-בבד עם הפרה מיידית של הסכם הפסקת-האש בידי חמאס וגם/או בידי ארגון מרצחים אחר מסוגו, דוגמת הג'יהאד האיסלאמי - קיים השמאל הקיצוני הפגנה נגד המשך המלחמה בעזה. מן הראוי לציין, כי ההפגנה לא נתמכה בידי מחנה השמאל המרכזי, דוגמת מפלגת העבוה וגם/או מר"צ. ההפגנה אורגנה, כל כולה, בידי מפלגת חד"ש, ארגון "לוחמים לשלום" ופורום הורים שכולים ישראלי-פלשתיני. הדגשה זו חשובה במיוחד, שכן אין מדובר בגופים וארגונים פוליטיים משפיעים מימין, משמאל וגם/או ממרכז הבמה הפוליטית. מדובר בגופים קיקיוניים ושוליים, שאף פעם לא זכו - בעבר - לתמיכת הרוב בישראל, בין אם דעותיו נוטות לכיוון השמאל ובין לכיוון הימין.

עם זאת, עם כל היותה של הפגנה זו שולית שבשוליות - לא ברור לנו, כלל וכלל, מדוע נתאפשרה הפגנה כזו, במרכזה של העיר, תל אביב, בהסכמתן המלאה של עיריית תל אביב ומשטרת מחוז תל אביב. ואל ייקל הדבר בעיניכם. המדובר הוא, בימי לחימה מתמשכים, כאשר הפגנה זו נערכה בעיצומה של המלחמה המתמשכת בעזה. בכל הכבוד הראוי ל"תפנוקי הדמוקרטיה", מהם שואפים ליהנות ארגונים קיקיונים, אלה וגם/או אחרים, הרי אין דמוקרטיה מוחלטת, ככלל ובימי מלחמה, אין היא קיימת - במלוא עוצמתה, בכל מקרה ומקרה - בפרט. בכל הכבוד ראוי ל"חופש הביטוי", ערך נאצל זה - והדברים אינם נכתבים בציניות - חייב לסגת אחור ולא להילקח בחשבון (וגם/או להילקח בחשבון בצורה מצומצמת ומאופקת), בעצם קיומם של ימי מלחמה אלה.

איש לא היה בא חשבון עם משטרת-ישראל, בכלל ועם מחוז תל אביב של משטרה זו, בפרט, אם הייתה היא מונעת - משיקולי ביטחון ובטיחות, גם יחד - קיומה של הפגנת השמאל, בתל אביב, בימי מלחמה אלה. איש לא היה מבקר, כלל וכלל, שיקוליה של משטרת-ישראל, לו הייתה מונעת קיום הפגנה, בעצם ימי לוחמה אלה, בכיכר המרכזית בעיר, שאין בקרבתה של מתחמים מוגנים וגם/או כל מתחמים ממוגנים של ממש.

לפני כחודש ימים דחה בג"ץ, על הסף, עתירתם של שני פעילי שמאל שעתרו נגד משטרת חיפה, שסירבה לתת להם רישיון לקיום הפגנה נגד המלחמה, בחיפה. המשטרה נימקה סירובה למתן הרישיון, בשיקולי ביטחון. בג"ץ - תוך שדחה העתירה על הסף - קיבל עמדת המשטרה על פניה ולא טרח לבחון, כלל וכלל, שיקוליה לגופם, בעצם סירובה למתן הרישיון המבוקש. פשוט כך. מפסיקתו הקצרה של בג"ץ, בדחיית העתירה עולה, כי ישנן תקופות וישנם זמנים, שבהם גם לבג"ץ אין עניין להתייחס למותרות, דוגמת חופש הביטוי ונגזרותיו.

בשעה 20:00, בהתאם ללוח הזמנים המתוכנן, הייתה אמורה להיפתח "עצרת ההמונים, של השמאל הקיצוני, שעיתון הארץ מהבוקר, מכתיר אותה, בכותרת: "אלפים הפגינו בתל אביב נגד המשך המבצע". אלפים? נשמע טוב. כמה אלפים בדיוק, שהרי ככל שהמספר עולה, יש לו - בהחלט - חשיבות? הארץ לא חשב שנתון זה, חשוב במיוחד. הידיעה עצמה נפתחת במשפט: "אלפי בני אדם הפגינו אמש בכיכר רבין בתל אביב...". ובכן, עברתי שם, רגעים מספר, קודם לשעה 20:00 בלילה וראיתי הנוכחות הדלילה בכיכר רבין. אפילו "קרחות" לא נוצרו בקהל המצומצם של המתגודדים בכיכר רבין, מן הסיבה הפשוטה שלא הייתה במקום צפיפות כה רבה שאפשרה יצירת "קרחות", מעין אלה. למה לא לכתוב האמת הפשואה לפיה, בקושי אלפיים אנשים (ובמקרה הטוב שלושת אלפים איש, מרביתם פעילי שמאל מובהקים ו"מקצועיים"), התרכזו להם, לפעילות שמאל שגרתית ומוכרת, אבל הפעם תחת הדגל של הפסקת המלחמה בעזה ותחת הנס המורם והסיסמה המוכרת והשחוקה: "יש דרך אחרת".

בשעה 20:04 הודיעו ברדיו על אזעקה בסופה ובמקומות אחרים. לא ברור לנו, כלל וכלל, מדוע לא עשה מפקד משטרת-ישראל שימוש בסמכותו החוקית ולא ביטל - על אתר - הרישיון להפגנה זו. נניח, לרגע, שהיו נורות רקטות ושאר מיני טילים לכיוונה של תל אביב. היכן היו מוצאים אותם אלפיים-שלושת אלפים מפגינים אלה מקום מחסה? מה היה קורה - מעבר למשמעות האבסורדית - אם היו נופלים שרידי רקטה וגם/או אם היו נופלים שרידי טיל במרכזה של כיכר רבין וגורמים למוות המוני? האירוע של אתמול חייב להדליק נורה דומה אצל נותני הרישיונות להפגנות, בימי מלחמה אלה. העובדה שלא ניתן לסמוך על האויב ועל הבטחותיו לקיים הפסקות אש, הינה שיקול ראשון במעלה, כסירוב לאפשר - באופן גורף ומוחלט - מתן רישיונות להפגנות, כל שהן, בימי מלחמה אלה.

ציינו, קודם לכן, כי בהפגנת השמאל נישאו שלטים לפיהם: "יש דרך אחרת". מהי דרך אחרת זו אנו מכירים, כבר שנים. עם זאת מדוע לשייך אותה למלחמה הנוכחית בעזה? כאן מתחיל ונגמר הפן הבלתי מוסרי של השמאל הקיצוני. אחד ממארגני ההפגנה, עומר קריגר, רואיין אתמול, ברדיו, ב"רשת ב", בידי השדרית, ליאת רגב. על שאלתה החוזרת ונשנית של שדרית זו, כיצד ניתן לטהר המנהרות בעזה, לא ידע הוא להשיב. הוא הודיע שישנם פתרונות, אבל לא ידע להצביע עליהם. בד-בבד דיבר הוא על קדושת החיים ועל כך, כי נשים, ילדים ואזרחים חפים מפשע נהרגים בעזה. משציינה בפניו ליאת רגב, כי צה"ל נוהג באופן מוסרי ביותר ומזהיר התושבים לפני פעולות צבאיות על כוונתו לנקוט בהם באזור מגוריהם - ובכך מסכן חיי החיילים, שכן החמאס יכול למלכד בתי מגורים ואזורים אלה - חזר הדובר על המנטרה, כי קיימת דרך אחרת. קיימת - אבל מהי דרך זו לא פירט, תוך שהניח שחזקה על צה"ל שידע מהי.

דעותיו של השמאל הקיצוני מוכרות וידועות לנו - עד לעייפה - מזה עשרות שנים. אין בדעות אלה כל חידוש והשמאל הקיצוני מקובע בהם, קבעון מחשבתי ופוליטי, כאחת. השאלה הנשאלת היא מדוע עושה השמאל הקיצוני שימוש בלתי מוסרי - בעליל - במלחמה, כמנוף למנף דעות ושחוקות אלה. יאמר השמאל הקיצוני דברו, באופן נחרץ וברור. לא נגד המלחמה בעזה והפסקתה מפגין הוא, אלא בעד החזרת כל השטחים ששוחררו/נכבשו (תבחרו אתם המינוח הראוי בעיניכם) בידי צה"ל, מאז מלחמת ששת-הימים. זוהי ההפגנה האמיתית של השמאל ובל יכסה ערוותו הפוליטית במלחמה, כדי לשוב ולמחזר דעותיו הפוליטית המוכרות, עד לזרא, בעצם ימי מלחמה אלה. דם חיילינו אינו מים והפגנות, מסוג זה, אין להן כל מקום, בעצם ימי מלחמה קשים אלה.