סגן ראש הרשות הארצית לתחבורה ציבורית, דרור גנון, חושף כי בישראל פועלים כ-50 "קווי מהדרין", קווי תחבורה ציבורית בהם מתקיימת הפרדה בין נשים לגברים בציבור החרדי. נתונים אלה עומדים בסתירה לדיווח אותו מסר משרד המשפטים לממשלה, לפני ארבעה חודשים, ולפיו חלה ירידה במספר קווים אלה, והוא עומד על 10 בלבד - כחמישית מאשר מספרם האמיתי של הקווים.

גנון אמר את הדברים במהלך דיון שקיימה (יום ב', 28.7.14) בכנסת הוועדה לקידום מעמד האישה, בנושא יישום המלצות דוח הצוות המשרדי לבחינת תופעת הדרת הנשים. במשרד המשפטים מסרבים להסביר מדוע מסר דיווח שאינו מהימן. על היותו של הדיווח מנותק מהמציאות, הצביע News1 כבר בחודש מרס 2014, ולאחרונה אף חשפנו כי משרד התחבורה לא זו בלבד שאינו עושה כדי לחסל את תופעת ההפרדה באוטובוסים, אלא מוסיף לפחות עשרה קווים בעלי היתכנות להיות קווי הפרדה.

נציג משרד התחבורה סיפר למשרד התחבורה על הרפורמה אותה מקדם המשרד לפתיחת הדלתות האחוריות של האוטובוסים באופן שיאפשר עלייה מהן של נשים וגברים. לדבריו, ייפתחו הדלתות האחוריות לפי קריטריונים, בשלושה שלבים – תחילה בגוש-דן (בכמה קווים עמוסים ובקו המקדים – מס' 1), בקו 125 (ת"א-בת ים) המבצע 800 נסיעות ביום, בקווי ה-70' בירושלים (קווים עורקיים הנעים באוטובוסים ארוכים ומהווים 17% מפעילות התחבורה הציבורית בעיר) ו-3 קווים "כבדים" בחיפה. לדבריו, עד סוף 2016 צפויים שלושת השלבים להסתיים וב'קווי מהדרין' שבהם לא יתקיימו הפרמטרים לא תתאפשר עלייה מדלת אחורית.

יש דילוג ויש דילוג

מה שלא גילה גנון לוועדה הוא שרפורמת הדילוג, בה נפתחות הדלתות האחוריות ולמעשה מתאפשר דילוג על הנהג, כמעט שאינה קשורה לקווי ההפרדה מאחר שהיא נוגעת לקווים עירוניים עמוסים בעוד שכמעט כל קווי ההפרדה הם קווים בין-עירוניים שבהם העלייה נעשית רק בדלת הקדמית, ולמרות זאת מתקיימת בהם הפרדה. הגורם לכך הוא משרד התחבורה ש"תפר" עשרות קווים בעלי אופי חרדי באופן שיעברו רק בריכוזים חרדיים וידלגו על תחנות בהן עלולים לעלות גם נוסעים שאינם חרדיים.

גנון התחייב כי במכרז בקרת אוטובוסי התחבורה הציבורית, הצפויה להתחיל בחודש ספטמבר, יהיו לא רק בקרים אלא גם בקריות (ממין נקבה). בעבר התברר בדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת כי בקרה קודמת בעניין הפרדה בקווי תחבורה ציבורית נעשתה בעיקר בידי בקרים ממין זכר, כך שלא ניתן שיקוף אמיתי למידת ההפרדה בקווי ההפרדה. בניגוד לדרישת ועדת הכלכלה, לדרישת ועדת השרים לקידום מעמד האישה ולדרישת הצוות שהקים היועץ המשפטי לממשלה למניעת הדרת נשים, במכרז הנוכחי אין דרישה לשילוב נאות של בקריות, ואין ציון מפורש של בקרות הפרדה מיוחדות בקווים המשמשים בעיקר חרדים. בהיעדר בקריות לא ניתן יהיה להיערך כנדרש כדי לבצע כראוי את הבקרה בקווים על-מנת לוודא שאין הפרדה בין המינים. תגובת משרד התחבורה: "אין כל הבדל מבחינתנו בין בקר שהוא גבר או אישה".

יושב-ראש הוועדה, חברת הכנסת עליזה לביא, חשדה שהתשובה שנותן לה נציג משרד התחבורה אינה לעניין. היא פנתה לגנון ואמרה לו: "אני מרגישה אי-נוחות וצריכה הבהרה. משהו פה לא מסתדר לי. אני מרגישה מבולבלה – שואלת איקס ומקבלת תשובה וואי". לביא החליטה לקיים דיון מיוחד בנושא קווי ההפרדה, ואולי אף יתקיים סיור של הוועדה בקווי הפרדה.

הוועדה שמעה סקירה מעו"ד דינה זילבר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (ייעוץ). זילבר גילתה כי הצוות למניעת הדרת נשים אינו פועל רק על-פי תלונות אלא גם יוזם דברים. היא אמרה כי למרות שהעניין לא הופיע במנדט המקורי שניתן לצוות, הוא נותן את דעתו גם לעניין הדרת נשים באקדמיה ובצבא לנוכח מגמת שילוב החרדים בתעסוקה, בצבא ובאקדמיה, כדי לשמור על ההישגים שהושגו עד כה בקידום נשים, אך עד כה לא גובשה עמדה סופית בנושאים אלה.

היא הסבירה כי נושא ההשכלה מורכב וצריך לשמור שההפרדה תהיה מידתית, כלשונה. בין היתר מנתה את העניין שלא תהיה הפרדה בלימודים לתארים מתקדמים, ואולי שהעניין יותר רק לאוכלוסייה חרדית אך לא לחרד"לית (חרדית לאומית, ע.י.). בעניין הצבאי, אמרה נציגת ארגון ויצו שבעיית ההדרה אינה ייחודית לטקסים ולארועים, אלא גם קיימת בשיבוץ מדריכות לחיילים. לדבריה, אפילו מפקדים חילוניים לא ראו בעיה בכך שלא תשובץ מדריכת כושר לחיילי הסדר בבסיס חיל-התותחנים 'שבטה'. נציגת ויצו מסכימה עם זאת שלחיילים חרדיים לא תהיה מדריכה.

נושאים נוספים שעלו לדיון:

• רדיו קול ברמה - ההכרזה על שילוב נשים תיאורטית והאפליה נמשכת. יש רק שדרנית אחת בתחנה, שבניגוד ליתר השדרנים תמונתה אינה מופיעה באתר. אפריורית נשים אינן יכולות להשתתף בשידורים, כי כמעט מחצית מהתוכניות סגורות בפניהן. שיעור המרואיינות זניח (עו"ד אורלי ארז-לחובסקי, המרכז הרפורמי לדת ומדינה). הרשות השנייה עוקבת ברמה היומיומית, והצלחנו להגיע לשינוי ברמה הקרדינלית. אנו בעד אסדרה משתפת. ההדרה אינה קיימת יותר וכל תוכניות התחנה, למעט תוכנית יומית בת שעה, פתוחות לנשים. חייבנו להעסיק נשים ככתבות, כשדריות ובתפקידי ניהול (עו"ד הילה שמיר, יועמ"ש הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו). הנתונים אכן אינם מספקים, אך קול ברמה תומכת בעריכת שינויים בצורה שקולה ומדודה. מדי חודש אנו מגישים דוח. באפריל העלינו 24 נשים לשידור, מהן 15 מאזינות, במאי - 60 וביוני – 90. אני לא יודע לומר כמה זה באחוזים, אולי מעט פחות מאשר גברים. בתחנה עובדות נשים בתפקידים בכירים, ולאחר שהרשות השנייה תאשר אותי כמנכ"ל אמנה סמנכ"ל אישה. אני יכול לכפות על מנוחה פוקס שתמונתה תופיע באתר, אבל אם היא אינה מעוניינת בכך – זו זכותה המלאה (אריאל דרעי, המנכ"ל הנכנס של רדיו קול ברמה). על התחנה להציג נתונים באחוזים באשר לשילוב נשים (יו"ר הוועדה).

• שלטי הפרדה – משרד הפנים מגבש חוזר מנכ"ל בנושא מדיניות כלפי שלטים במרחב הציבורי הדורשים מנשים ללכת במדרכות נפרדות או מבקשים מהן להתלבש באופן צנוע. הנוסח נמצא בדיונים מול משרד המשפטים. עיקר הבעיה נוגע למידת הסמכות של הרשות המקומית להורות על הורדת שלט שנתלה בנכס פרטי, ובן היתר נשקלת האפשרות להסדיר את העניין בחוק עזר עירוני או לחייב דרישה לרשיון שלט (עו"ד אורית מלמד, משרד הפנים). בעקבות הדיווח על מיעוט רחובות הנקראים על-שם נשים, הוסיפה עיריית ירושלים יועצת מגדרית לוועדת השמות העירונית (נציגת העירייה). היקף התופעה של שילוט הקורא להפרדה וללבוש צנוע אינו גדול והיה בעיקר בבית שמש ובירושלים. הורנו למנוע כניסות נפרדות לסניפי קופות החולים ולאפשר אזורי ישיבה מעורבת במקומות בהם נהגה הפרדה. הבעיה קיימת במקומות בודדים כמו בשכונת מאה שערים (מתן אונגר, משרד הבריאות).

אין תלונות בעניין הספדים

• בתי עלמין – לא התקבלו תלונות באשר לנשים שמנעו מהן להספיד, אך ישנם שלטי הפרדה בבית העלמין של חברה קדישא קהילת ירושלים ובחברה קדישא רחובות, ובשיתוף הקליניקה המשפטית של אוניברסיטת ת"א הגשנו נגדן תביעות (עו"ד אורלי ארז-לחובסקי, המרכז הרפורמי לדת ומדינה). גם אלינו לא הגיעה אפילו תלונה אחת על מניעת הספדים מנשים. אנו אחראים על כ-600 חברות קדישא בכ-1,200 בתי עלמין, וקיבלנו תלונות על שילוט הפרדה ב-20 מקומות. הורנו להסיר את השילוט ורק בשני המקומות הנ"ל קיימת בעיה. חשוב להדגיש שאמנם יש שלטים אך איש אינו עומד ומורה לנשים היכן ללכת והיכן לא. חוות הדעת שהכינה הרבנות הראשית לישראל עוסקת רק בנושא הספדים של נשים ולא בנושא הפרדה בבתי עלמין. החוזה מול החברות קדישא מחייב אומנם הישמעות לחוזרי מנכ"ל, אך הכלי האכיפתי העומד לרשותנו הוא אי-חידוש רשיון ההפעלה, המחודש כל שנתיים. אי-חידוש רישיון לא יתן מענה למבקשים להיקבר שכן הדבר יצריך פתרון הפעלה לאותו בית עלמין, והדבר כרוך בבעיות משפטיות כגון האם יש כוח לעמותה להיכנס לשטח של עמותה אחרת. הכנו תזכיר חוק בעניין שירותי הקבורה, שעד אוגוסט אמור לקבל את התייחסות משרד המשפטים. הוא כולל בין היתר מפקחים ואפשרות להטלת עיצומים כספיים על מי שלא יעמוד בתנאי הרישיון. בעניינים אחרים נקט המשרד פעולות שונות למניעת הדרת נשים, ובהן: ברירת מחדל של השארת שם הנעורים של אישה שמתחתנת אלא אם כן ביקשה אחרת, היתר לעדות נשים בעת הוכחת מעמד אישי, שילוב משגיחות כשרות ונציגות נשית במועצות הדתיות (עו"ד אילנה מזרחי, המשרד לשירותי דת).