הנאום שלא ננאם

בשעה שכוחות צה"ל פועלים בעזה על-מנת להגן על אזרחי ישראל ובמטרה להשיב את השקט לכל רחבי המדינה, העולם העויין (מה חדש?...) תוקף את ישראל בהאשמות של טבח, פגיעה באזרחים חפים מפשע, התנהגות בלתי הומאנית, וכיוצא באלו.

משום-מה, מנהיגי המדינה ואלו האמורים לענות לאומות העולם וליחצ"ן את ישראל, מדשדשים ומגמגמים ולא מוצאים את המילים או אוזרים את האומץ לקום, לעמוד בגאווה זקופה, ולומר לעולם את מה שהוא לא באמת היה רוצה לשמוע. לכן, כשירות פטור מתשלום, הנה הנאום שצריך היה כבר מזמן להישמע בכל מקום.


קצת יושר אישי


Ladies and Gentlemen, Good day.

בשעה זו מדינת ישראל נלחמת על חייה. אנו נלחמים נגד כוח אכזרי, ברברי, ששם לו למטרה להשמיד את מדינת ישראל. אנו נלחמים כדי שנוכל לחיות בביטחון על פיסת האדמה הקטנטנה שלנו. אנחנו לא עם קולוניאלי, איננו מעוניינים בכיבושים ואיננו מנסים להפוך למעצמה. אבל אנחנו כן נחושים בהחלטתנו שחלקת אלוהים הקטנה הזאת, איש לא יגרש אותנו.

כולכם תוקפים אותנו. כולכים מגנים אותנו. כולכם מרגישים וחושבים שמותר לכם לומר לנו מה לעשות, איך לנהוג, מה מותר ומה אסור, וכיצד שומה עלינו לטפל באיום הרקטות הנורות על מדינתנו ללא הפסקה מזה שנים רבות וארוכות. חכמי ישראל לימדו אותנו כלל: "ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו". מי שאינו נמצא במצב נתון וחי את המציאות של הזולת, אינו מסוגל לשפוט את הצד השני באוביקטיביות. לכן, עם ישראל ומדינת ישראל אינם מצפים מכם, אומות העולם, להבין אותנו, להצדיק אותנו, לתמוך בנו.

מה שכן אנו מצפים מכם, זה מידה קטנה של יושר אישי. אחרי הכל, הרי אתם כולכם עמים נאורים, ישרי דרך, אנשי אמת. צדק, שוויון ואחוות עמים הם נר לרגליכם. לכן, אנו מציעים שנבדוק יחדיו כמה עובדות פשוטות.

אתם מאשימים אותנו בטבח וברצח עם בעקבות הפגיעה באזרחים פלשתינים. אתם מתעלמים כמובן מן העובדה שהחמאס הוא-הוא זה שמעמיד את האזרחים בקו האש ובכך גורם במכוון למותם של חפים מפשע. אבל בלי קשר לכך, הבה ונביט אל ההיסטוריה, ונראה איך אתם התנהגתם כלפי אוכלוסיות אזרחיות, כאלו שלא ממש עמדו בקו העימות הקדמי ביותר.


אינדיאנים, המבורג, אטום


ארצות הברית, אשר בראשה עומד נשיא המעז לדרוש מאיתנו לנצור אש ללא תנאי, היא מדינה שקמה על חורבותיו של עם אחר, העם האינדיאני. האינדיאנים חיו אלפי שנים על אדמות אמריקה עד שהגיעו הכובשים מאירופה ודחקו את רגליהם. בנובמבר 1864 הקיפה יחידה צבאית של צבא ארה"ב את תחום התיישבותם של אינדיאנים שלווים ב-Sand Creek וטבחה ורצחה מאות מהם. החיילים הרגו גברים, נשים, ילדים, חתכו את בטניהן של נשים הרות ורצחו את העוברים שטרם נולדו. אחרי הטבח קישטו החיילים את סוסיהם בחלקי גופות ורכבו מן המקום באין מפריע. וזה לא היה המקרה היחיד בו נערך טבח מעין זה.

שמא תאמרו שאנו מביאים דוגמה מימים פרועים שחלפו מן העולם? בסדר. הבה ונבדוק את העבר הקרוב.

ביולי 1943 תקפו בעלות הברית את המבורג מן האוויר. ההפצצה חסרת הרחמים העלתה את המבורג כולה בלהבות. למעלה מ-42,000 אזרחים נהרגו באותו לילה. 37,000 נפצעו. העיר נחרבה כליל.
בפברואר 1945, כשכבר היה ברור שמלחמת העולם הוכרעה וגרמניה מובסת, הפציצו אנגליה וארה"ב את העיר דרזדן והרגו 25,000-22,000 אזרחים.

באוגוסט 1945 הטלתם, אתם האמריקנים, שתי פצצות אטום על הירושימה ונגסאקי, והרגתם בין 119,000 ל-246,000 (המספר המדויק אינו ידוע) בני אדם, רובם המוחלט אזרחים.

חיילי הצבא הסובייטי, בדרכם לכיבוש ברלין, אנסו ורצחו אלפי נשים, נערות וילדות גרמניות, אזרחיות חפות מפשע.

אנחנו עדיין בעבר הרחוק מדי? בסדר. נתקרב לימינו אנו.
מלחמת ויטנאם גבתה את חייהם של למעלה מ-880,000 אלף אזרחים, מתוכם 84,000 ילדים. המלחמה האמריקנית נגד הטרור ואל-קאעידה גבתה אף היא את חייהם של עשרות אלפי אזרחים.


מי מטפל בפצועים הפלשתינים?


לאור כל העובדות הנ"ל, עולה השאלה הפשוטה הבאה: איך אתם מעיזים להאשים את ישראל בפשעי מלחמה ובהרג אזרחים? מה, לכם מותר להילחם זה בזה, ולנו אסור להגן על עצמנו?

העובדות הן, שאין עוד מדינה הומניטרית כמדינת ישראל, ואין עוד צבא בעולם העושה מאמצים נואשים להגן על אזרחים כפי שעושה צבאה של מדינת ישראל. מחבלים שנפצעים בקרב מוטסים לבתי חולים בישראל ומקבלים את הטיפול הרפואי המשובח ביותר. צה"ל מזהיר תושבים להתפנות מבתיהם לפני שהוא פועל. ליד גבול עזה הוקם בית חולים שדה ישראלי, והוא נותן סיוע וטיפול לפלשתינים. למרות הלוחמה, ועל אף שירי הרקטות על ישראל נמשך שנים, ישראל ממשיכה לספק לעזה חשמל (בפועל, ללא תשלום...) וסיוע הומאניטרי של מזון ותרופות. ישראל וצבאה נוהגים באויב שרוצה להשמיד אותנו עשרת מונים טוב יותר מהאופן בו אתן, אומות העולם הנאורות, נהגתם באויבים שלכם.

ואחרי כל זאת, לאור ההתנהגות שלכם-עצמכם, יש לכם חוצפה להאשים את ישראל בפשעי מלחמה?


בחירה מודעת בטרור


ההיסטוריה לימדה אותנו שאין לנו לסמוך אלא על עצמנו. בשעה ששישה מיליוני יהודים נרצחו באכזריות שלא הייתה כדוגמתה, ידע העולם - ידעתם כולכם! - אך איש לא קם לעשות משהו רציני כדי לעזור לנו או להציל אותנו משיני החיות הנאציות. אפילו בקשות להפציץ את משרפות אוושויץ לא נענו, בתירוצים עלובים שונים ומשונים.

גם אחרי המלחמה, כשנחשפו הזוועות שעשו בנו הגרמנים, היה עלינו להילחם באימפריה הבריטית, אשר סירבה בתוקף לקיים את הבטחתה להקים בארץ ישראל בית לאומי ליהודים. על כל צעל ושעל, היה עלינו להילחם באויבינו כדי לשרוד של אדמתנו, ולהצטדק באוזניכם על עזות הפנים שגילינו בכך שהתעקשנו לחיות, לבנות ולהיבנות. לא עוד!

תושבי רצועת עזה הם-הם שהעלו לשלטון את החמאס, מתוך ידיעה שזוהי תנועה של טרור הדוגלת בהשמדת מדינת ישראל. הם ידעו שאם החמאס יעלה לשלטון הוא יתקוף את ישראל ביתר שאת, אבל הידיעה הזאת לא מנעה מתושבי עזה מלהצביע עבור החמאס. וכידוע, מי שמשחק באש - נכווה בה בסופו של דבר. על ההרס בעזה, אין לפלשתינים להלין אלא על עצמם.

עם זאת, ישראל איננה רוצה במותו של אך ילד ואף אישה ואף אזרח בעזה או בכל מקום אחר. צר לנו ועצוב לנו לצפות בתמונות הקשות המגיעות מעזה. לא בזאת רצינו. כל מה שאנחנו מנסים לעשות זה להשיב את השקט ואת הביטחון לאזרחי ישראל, שקט וביטחון המגיעים להם על-פי המוסר ועל-פי הדין הבינלאומי, בדיוק כמו לכם. ועד שהמטרה תושג - לא תניח ישראל את נשקה. עם כל הצער, עם כל הכאב, ישראל תמשיך לעשות את מה שהיא חייבת. ואתם, יפי הנפש המתיימרים ללמד אותנו פרק באהבת אדם ובהומניטריות, הגיע הזמן שתבינו שאין לכם שום זכות מוסרית או חוקית להטיף לנו מוסר.

במחילת כבודכם, הואילו בבקשה לסתום את הפה.