חולמים ולוחמים

איפה קדושת החיים?

כאילו לא די בעשרות חללי צה"ל במלחמה בעזה, שאנו עדים גם למרבה הצער למקרי רצח בגלל קטטה.

לא סוד הוא שחיילי צה"ל מחרפים נפשם כדי להגן על אזרחי ישראל, בעיקר בדרום, מפני מטחי הקסאמים. בכלל זה גם אותו נער מאשקלון, אשר בשעה שהחיילים נלחמים למען הגנתו, נדקר למוות על-ידי אחיו בעקבות מריבה. לאן הגענו?

יתרה מכך, מהיחס לחיי כל חייל, כאל עולם מלא, והמאמצים הרבים שנעשים להצלת הפצועים - כמו גם מהדאגה הציבורית שהייתה לגורל שלושת הנערים החטופים - אנו למֵדים על קדושת החיים, שנמצאת בראש סולם הערכים היהודי.

מדוע אפוא רבים כל כך מקרי הרצח, שהפכו לחלק כמעט בלתי נפרד מהכרוניקה הפלילית היומית, בחברה הישראלית, המשקפים את זילות החיים?

מדוע הערך לחיי אדם, כמו בתפיסה הצבאית, לא מחלחל אל החֶברה? האומנם, כפי שהצביע אברהם אבינו, הסיבה לכך נעוצה בהעדר יראת אלוקים?

די לפופוליזם

שר הפנים, גדעון סער, מתהדר ב'בייבי' שלו, הצעת החוק שאושרה לאחרונה ביוזמתו בוועדת הכנסת, במושב הקיץ, לקבוע יום שבתון גם בבחירות המוניציפליות. דומני כי לא רק שאין לאשר הצעה זו, אלא שיש לבטל את יום השבתון גם בבחירות לכנסת.

לא סוד הוא כי יום החופשה הפך כמיטב המסורת לחג הקניונים והמנגל הלאומי. וכי אובדן יום עבודה, לטובת רגע ההצבעה, כרוך בהפסדי עתק למשק. כדי למנוע לחץ בקלפיות, אפשר לאשר שעה אחת חופשית בעבודה לפי בחירה, על-מנת לאפשר את מימוש הזכות הדמוקרטית להצביע.

עם כל הכבוד להצעה הפופוליסטית, האמן לי השר סער, אם הבחירות יהיו מספיק מאתגרות, אחוז ההצבעה יעלה, ועוד איך, ולא השבתון, כפי שמוכיחה ההיסטוריה, יעשה את העבודה. די לפופוליזם!

מיצים ונפלאות

מיצים ונפלאות: אחרי המהפכה הכחלונית במחירי הטלפונים הניידים, קיבלנו את מהפכת הקפה בדמות 5 שקלים לספל. כזכור, החלוצה בתחום הייתה רשת 'קופיקס' התל אביבית, שהדביקה גם רשתות אחרות, ובזכות התחרות המבורכת הביאה לצניחת מחירים בענף.

אך מתברר שתל אביב לא לבד. מהפכת הקפה התרחבה, איך לא, גם אל העיר בהפסקה, ירושלים, כש-8 רשתות פתחו בה סניפים נוספים של הקפֶה הזול. אך התופעה המדהימה היא שהן השפיעו גם על הוזלה בחנויות הסמוכות, במיוחד בענף המיצים והאלכוהול (לפיד, מאחוריך), שמחיריהם צנחו אף מתחת לסף החמישה, אל הארבעה שקלים (אתם קוראים נכון!).

ועדיין הרשתות מרוויחות יפה. זאת בזכות אימוץ המודל העסקי (עיין ערך רמי לוי) הגורס למכור הרבה במתח רווחים נמוך, כמו גם חיסכון במקום ובמלצרים כמיטב מסורת השירות העצמי. ובא למכוּרי הקפה בציון גואל.

דב הקוטב היהודי


דומה שעִם כל הצער על נישואי התערובת באלסקה ראוי לראות את נקודות האור באזור. עם ישראל חי גם במקומות הנידחים (החשוכים והקפואים) ביותר בעולם, וכעם הרפתקן אינו פוסח גם על אזור דב הקרח הצפוני המרהיב, בעל נופים עוצרי נשימה שבאמריקה הצפונית.

אך המדהים ביותר הוא, שהיהדות אינה פוסחת על שום מקום בעולם. גם אלסקה הצפונית יכולה להתהדר בסממני יהדות בסיסיים: מקווה, בתי כנסת וכשרות. זאת לא מעט בזכות חב"ד, אך לא פחות בזכות הביקוש הקיים לכך מצד התושבים היהודים והיוזמה המקומית שלהם.

ואחרון אחרון, גם בערבות אלסקה הרחוקה יהודים נוטשים חיי פסטורליה שלֵווה לטובת עלייה לארץ הקודש מוכת המלחמות. כל הכבוד ליוזמה ברוכה זו של ארגון 'נפש בנפש' המבין כי בנפשנו הדבר.

פסוקו:

פצצה בקצה המנהרה.

עזה כמוות. אהבה לחיילים.

העם עִם הדרום.

הטלפון בעזה לא מצלצל: יש פרטנר?

ניקיון בחזית: לוחם מִגָּב.

ייסוף מטבע חוץ: מַטָּ"ח של מִבצעים.