בשבועות האחרונים מאז החל מבצע "צוק איתן", התוודעו צופי התוכנית "לונדון את קירשנבאום" בערוץ 10, לאורחת חדשה, שחרף הזמן הקצר כבר הספיקה להופיע בתוכנית שלוש פעמים, לפחות. אם אינני טועה מדובר באיימן ג'אבור, שמנחי התוכנית הציגו אותה כמנהלת מחלקת המידע של ארגון "גישה".
מי זה ארגון "גישה"? במה בדיוק הוא עוסק? לונדון וקירשנבאום לא טרחו לנדב לנו מידע כלשהו בנדון, ומאחר שמדובר באולפן מרצ, עורר האיפול התקשורתי הזה את חשדי ופניתי לעזרת האינטרנט היודע-כל.
ואמנם החשדות שלי היו מוצדקים.
ה"וויקיפדיה" מגלה לנו כי "גישה" הוקם בשנת 2005 ורשימת התורמות שלו לא תפתיע איש. היא כוללת את השמות הקבועים: נורווגיה, הולנד, בריטניה, האיחוד האירופי, הקרן של המיליארדר היהודי- שמאלני ג'ורג' סורוס, וכמובן מיודעתנו: הקרן לישראל חדשה.
"גישה" מגדיר עצמו כארגון זכויות אדם ישראלי שמטרתו
"שמירה על חופש התנועה של אנשים וסחורות בעיקר לרצועת עזה וממנה, על-מנת לאפשר לתושבי השטחים לממש זכויות נוספות שמימושן תלוי באפשרות לנוע". אז עכשיו נחשפה סוף-סוף המטרה האמיתית של החמאס מאחורי פרויקט המנהרות של חייו. מדוע במקום לבזבז כסף על שיפור חייהם של תושבי עזה, על הקמת בתי חולים, מוסדות חינוך ותשתיות, הוא השקיע את מאות מיליוני הדולרים שהזרימה אליו קטר, בבניית קילומטרים של מערכת מנהרות תקיפה לתוך גבול ישראל.
פשוט, ארגון הצדקה הידוע ביקש בסך-הכל לממש את חופש התנועה של תושבי עזה, שהיא כדברי הארגון "זכות אנושית אלמנטארית" ומטרה הומאנית טהורה, שכל בני התרבות חייבים לתמוך בה. עכשיו גם ניתן להבין מדוע נלחם החמאס בעקשנות כזו נגד צה"ל שהורס בברוטאליות את מפעל חייו, ומדוע שותפות לו במאבקו גם דמוקרטיות-מופת דוגמת טורקיה, קטר וסודן.
עכשיו גם אפשר להבין עד כמה צדק הפוליטרוק הראשי של ערוץ 10,
רביב דרוקר, כאשר טען לאחרונה ברב-שיח עתונאי, שעל התקשורת הישראלית לדאוג להביא מידע מעזה, גם אם ההמון המוסת מתנגד לכך. ואמנם עמיתיו לונדון וקירשנבאום נענו בשמחה לאתגר.
באתר הארגון מתפרסם פוסט שכותרתו: "הסגר לא עצר את המנהרות מעזה". דוגמה אופיינית להיתממות של ארגון המתכסה בנוצות הומאניות, אך מוכר לנו סיפורים מצידו האפל של הירח. לאורך כל הפוסט, מקפיד המחבר שלא להשתמש אפילו פעם אחת בהגדרה "מנהרת תקיפה", שלא לדבר על "מנהרת טרור" (הרי החמאס הוא בכלל לא ארגון טרור).
כדי למצוא את המילים "רקטה" או "טיל", לא יעזור לכם גם אם תסתייעו במיקרוסקופ אלקטרוני. כל הזמן מדובר סתם על "מנהרות", בדיוק כמו "מנהרות הכרמל", למשל. ומטרת הפוסט - תוך הסתייעות (איך לא) במאמריהם של שני כתבי הארץ,
עמוס הראל ו
אמיר אורן - היא להסביר לנו איך כשל הסגר שהטילה ישראל על הכנסת חומרי בנייה לרצועה.
התיזה ההזויה של "גישה": הסגר פגע רק...בשוק האזרחי. חומרי הבנייה למנהרות הגיעו רק דרך המנהרות בגבול מצרים... ("גישה" לא חש שהוא מסתבך בכשל לוגי: למה צריך להבריח חומרי בנייה לשוק האזרחי דרך מנהרות?).
בדומה לדיווחים המוזרים של הכתבים הזרים מעזה, שבהם לא נראה אפילו קצה קצהו של איש חמאס, גם בפוסט של "גישה" אין זכר לחמאס. מה שמחזק את הטענה כי מדובר בדיסאינפורמציה ישראלית בתוכניתם של לונדון וקירשנבאום, סיפרה נציגת "גישה", כצפוי, על המצב ההומניטרי הקשה בעזה. לזכותה ייאמר כי ברשימה הארוכה של חומרים חסרים בעזה אותם מנתה, היא לא כללה גם מחסור חמור במלט. זה יש לשער יגיע בקרוב במסגרת קמפיין "השיקום ההומניטרי של עזה", שיובילו ארגוני "זכויות האדם" בחו"ל וכמובן גם בישראל.
מותר לשער כי בנוסף לאספקת מלט יפעלו ידידי החמאס גם להיענות לקריאתה של נשיאת המועצה לזכויות אדם שליד האו"ם, נאבי פילאי (דרום אפריקה), שהכריזה כי החמאס קופח - וזו אינה מתיחה - כאשר איש לא טרח לספק גם לו את מערכת "כיפת ברזל". כאשר סיפרה על בתי החולים בעזה הכורעים תחת עומס הנפגעים, נשאלה נציגת "גישה" אם הפצועים הרבים אינם יכולים להיעזר בבית חולים שדה שהקים צה"ל בגבול הרצועה עם 20 מיטות. תשובתה של הגברת הבהירה מדוע מומלץ להתייחס לדיווחיה בערבון מוגבל.
"הפצועים בעזה אינם פונים לבית החולים הזה", אמרה איימן ג'אבור. מדוע? נשאלה. "אין אמון"... הסבר פאתטי.
לאשתו של ראש הרשות הפלשתינית אבו-מאזן היה אמון די הצורך במערכת הבריאות הישראלית, כאשר ביקשה להתאשפז בחשאי לניתוח במרכז הרפואי "רמת החייל" בת"א. שלא לדבר על עשרות רבות של תושבי עזה - גברים, נשים וטף - שהגיעו ומגיעים ל"שיבא" ולבתי חולים אחרים בישראל, כדי לקבל טיפולים מורכבים מצילי חיים. גם ליותר מ-600 פצועי מלחמת האזרחים האכזרית בסוריה (שאיננה מעניינת איש, גם לא את אחיהם בישראל), היה אמון בישראל והם אושפזו בבתי חולים שונים ברחבי הארץ.
אבל עכשיו - לגירסת נציגת "גישה" - פתאום אין יותר אמון. במקום לטפטף מילה טובה על המחווה האנושית של ישראל, מדקלמים את תעמולת חמאס. אז מה הפלא שגם לנו אין אמון בדיווחים של "גישה".
את ההסבר האמיתי סיפקה רק יומיים קודם לכן שרת הבריאות,
יעל גרמן. השרה שכיום היא נציגת "יש עתיד" בממשלה אבל לפני כן כיהנה כראשת העיר הרצליה מטעם מרצ (כלומר, אין לחשוד בה שהיא שלוחת הימין הלאומני). שרת הבריאות סיפרה בראיון טלוויזיוני על בית חולים ארעי שהקים צה"ל בגבול הרצועה, ואשר נותר שומם כי "החמאס מאיים על התושבים שלא לפנות אליו", מסרה הגב' גרמן.
לסיום, כמעט שכחנו מתרומה חשובה נוספת לאמת של ארגון "גישה". הארגון מציין כי העיד לפני ועדת גולדסטון". אפשר לשער שהוא נערך עתה במרץ לקראת עדותו לפני ועדת גולדסטון 2.
