פעם שאלתי אתכם מה אתם יודעים על תרבות השלטון? לא המתנתי לתשובתכם ועניתי: כלום. אומנם אני מחשיב את עצמי כ"זה שיודע לשאול", אבל אני מוכן להתמודד גם עם האתגר לענות.
ובכן, תשובתי היא שתרבות השלטון בישראל נמצאת במצב של ריקבון מתקדם והיא מורקבת מן המאפיינים הבאים: סטטוס קוו שיטתי של מחדלים, שערוריות, כשלים, חלמאויות. מנהל לא תקין, חוסר רגישות לכספי ציבור. רעות חולות, נורמות פסולות, ניהול כושל, פגמים בטוהר מידות. נפוטיזם, ג'וביזם, אגואיזם, חזיריזם, פרוטקציוניזם. זלזול, בזבוז נהנתונות, הוללות, הפקרות, אטימות, היבריס, סיאוב, שחיתות. חוץ מזה הכל בסדר.
חשבתם שאני טיפוס גס, בוטה, מריר ומתלהם? אז חשבתם. האמת היא, שאני פשוט אומר את האמת. האמת מכוערת, לא אני (נו טוב, אולי גם אני קצת). זה שאתם לא יודעים היכן אתם חיים, ומתעקשים על זכותכם הלגיטימית להמשיך לא לדעת, זה בהחלט פלא מדהים, הפלא העשירי. אבל אני יודע היכן אני חי, ולכן אינני מתפלא כל כך לגלות שהכל כאן רקוב מן היסוד.
אדלג על השאלות שיעסקו בהן בלאו הכי כמו מחדל המנהרות (שידעו עליהן כבר ב
2008, בעצם כבר ב
2004), ה"מוכנות" של הצבא למלחמות העבר, הזחיחות והשאננות וכו', ונקפוץ ישר לשאלה הכי כואבת: הזלזול בחיי בנינו.
מחיר חיי חייל
בפרשת שליט לימד אותנו ביבי שערך חיי חייל ישראלי עצום, כמעט אינסופי. זה הישראבלוף, האמת היא שאצל אופורטוניסט המחיר קשור לטובות ההנאה שהוא יכול לגרוף. כאשר החל מבצע צוק איתן הזהרתי אותו ואמרתי: תתייחס לחיי כל חייל כפי שהתייחסת לחיי
גלעד שליט!
אבל חיי גלעד שליט היו חשובים כי הם הקפיצו אותו ברייטינג. לכן הוא היה מוכן להוריד את המדינה על ברכיה, לירוק בפרצופי המשפחות השכולות, לסכן קורבנות טרור חדשים, לבזות את המדינה, לרמוס את כבודה ולהכריז: דם יהודי הוא הפקר! תרצחו אלפים מאיתנו? שטויות, לא נעשה מזה סיפור.
לעומת זאת, מחיר חיי חיילים אחרים הרבה יותר זול. ראשית צריך לחסוך. אין מספיק כסף לנגמ"שים משוריינים, אז שולחים חלק מהחיילים בנגמ"שים ישנים הידועים כמלכודת מוות. כך נשלחו לבית הקברות 7 חיילים כבר בפתיחה. גדולי האומה חוסכים עלינו. איך אומר הגשש: חיסכו ואימצו.
הצבא נולד אתמול בבוקר, הוא לא העלה על דעתו שיכולים לשגר פצמ"רים לשטחי כינוס, שמחבלים יכולים לצאת ממנהרות ולהופיע מהכיוון ההפוך, להפר הבטחות וכו'. כלומר העליבות, הטיפשות והריקבון המחשבתי פשו וחלחלו הרבה יותר עמוק מן הדרג המדיני.
אבל עיקר האבדות היו עקב ההצלחה הגדולה של הגולדסטונים ושוברי השתיקה. אלו הצליחו לשתק את ביבי ולגרום לו לשקשק מהם. התוצאה: צה"ל פעל הפעם פי כמה וכמה הרבה יותר "טוב" בכל הנוגע לשמירה על חיי... אזרחי האויב.
התוצאה: מהצד שלנו החמאס הבטיח בית קברות וקיים. מהצד השני גם כשלון חרוץ: סדר גודל של אלפי הרוגים, פלוס ביקורת בינלאומית, פלוס בונוס: בקרוב ביבי יקבל זימון לעלות על א' ולהגיע להאג. בקיצור כהרגלו ביבי בחר בחרפה וקיבל גם מלחמה וגם תבוסה. סתם הפקיר את חיי בנינו.
יש מישהו שבודק גם את זה, הנה התנועה למשילות ולדמוקרטיה בודקת האם אכן הטענה שלי שביבי סיכן את ילדינו נכונה.
לקינוח עוד שאלה קטנה: למה הבן של ביבי "נהרג" באוהלו של דובר צה"ל ולא נשלח לחזית? ומה עם בניהם של שר הביטחון, הרמטכ"ל, ושטייניץ שהיה גיבור לחסוך על שריון להגנתם? כדאי לפתוח את כל העניין של שירות בגלי צה"ל ובכלל היכן משרתים ילדי גדולי האומה?
סליחה ששאלתי
סליחה ששאלתי, אבל סבל המשפחות כואב גם לי. סבל אזרחי האויב לא כואב לי כי הם הגורם התוקפן. הם רצו את המלחמה הזו, הם קיבלו בדיוק מה שרצו. זה במישור הכללי. כמובן אם אכיר נערה ערביה שכותבת בבלוג שלה שהיא רוצה להיות רופאה כשתגדל והיא תפגע, זה יכאב. אדם הוא אדם, ילד הוא ילד.
אבל במישור הכללי, הטיפוסים שדורשים "מידתיות", כלומר אם יהודיה שכולה על כל אם ערביה שכולה, הם חולי נפש ושמם בישראל: שמאלנים.
משהו רע מאוד קורה בממלכת ישראל, וה"משהו" הזה היא תרבות החזירות. התרבות הזו הפכה אותנו מעם חלוצי אידאולוגי לעדר רקוב של חזירים אגואיסטים. עד שלא נעלה את ההיבט התרבותי לתודעה הציבורית לא נדע היכן אנו חיים. נמשיך להתבוסס בביצה ולא נבין מניין מגיע הריח...
