התקרית המתוארת בספר שמואל א' פרק יא התרחשה כמו אתמול בפאתי עזה. תחליפו את השמות ותזיזו קצת את הבמה והכל מסתדר שוב ושוב, כולל הרקע וההיגיון ההיסטורי. גם בשמואל מדובר בנחש סוג אלף – העמוני. המלך נחש עולה על הכפר יביש גלעד ומנסה לייבש את תושביו היהודים. כלומר, מטפטף מעט כהרגלו על האומללים של עוטף גלעד שנדונו לחיים סוג גימל כדוגמת יישובי עוטף עזה.
מיד אסביר מדוע היהודים האלה מעוכים עד כדי כך הרבה לפני שהחל מסע הגלות הדוויה. ראשית אנסה להסביר מדוע היהודים החיים בעוטף עזה שפופים עד כדי כך, כלומר סבורים שהם חיים בתוך פוגרום משתולל באחת הגלויות כעתירות המדע וההיסטוריה.
מזה 15 שנה עם ישראל משדר להם בכל התדרים כולל
קול ישראל הלאומי שהם נטל מחורבן שאף אחד לא באמת צריך בימים של שפע. ויש שפע. מזה 15 שנה החמס מטפטף עליהם פצמ"רים ורקטות עם מרווח נשימה של 15 שניות והממשלה, כולל תושבי תל אביב ו
שלום עכשיו, אומרים 'קאסם-שמאסם' ומחייכים למצלמה. זה ציטוט מדויק מדברי נשיא המדינה עונד עניבת החנק האלגנטית ממש לפני שהוא נבחר להחליף את נשיא המדינה שהלך לכלא. הסיסמה המבריקה הפכה אותו לנשיא, מובן?
כשמדובר ביישובים המחורבנים סביב עזה ברור שמדינת ישראל מוכנה, מסוגלת ושואפת להתעלם מכל מי שמשתין על הריבונות שלה. כי הריבונות נמשלת ל
כבוד והכבוד היהודי כבד מדי. כולנו מעדיפים כבד על האש ומעורב ירושלמי. אז תגידו, איזה סיכוי יש ל
מתנחלים האומללים שלנו בפאתי עזה מול מצבור של רוצחים עזי מצח ונצח שמתחנכים מילדותם לרצוח יהודים שננטשו?
אותו סיפור מתרחש כבר שלושת אלפים שנה מול יביש גלעד. אנשי יביש גלעד יוצאים אל האויב המר, נחש העמוני ומבקשים ממנו, לאורך כל פרק יא, כרת לנו ברית ונעבדך. המילה כרת לנו מצלצלת נכון. המלך ואנשיו מוכנים לכרות בחרב כל איבר לשם מימוש ברית.
יש בתוכנו הטוענים ללא הרף שאנחנו היהודים נותנים לאויבים שלנו את רעיונות ההבל והסרק ואף שמים אותם בפי האויב עם מרינדה וציטטות מספרי חוק ומוסר. למה בעצם לכרות לנו? טוב, עכשיו כבר מאוחר והחלב כבר נשפך מתוך הקרביים על כל המזבחות. מיד רואים שנחש הוא מלך נבון רודף היגיון בקנאות המבקש בסך הכול לטפטף קצת על אנשי יביש גלעד כדי שיהיה שמח. הוא מציע לנקר עין אחת, דווקא ימין (בגלל ליברמן?) כדי לשמור ולטפח שכנות טובה לאריכות ימים. את העין הוא רוצה לשים חרפה על כל ישראל.
מבינים את הרעיון? הכוונה שלו להראות לעולם כי במשך 14 או 15 שנה של טפטוף על גבולה ישראל בעצם מחרבנת במכנסים, טומנת ראשה בחול המנהרות ומסכינה למצב. מסכנה. העם היהודי, רומז נחש העמוני מאבד בעצם שתי עיניים ואתם, אנשי יביש גלעד – רק אחת.
קחו את העסקה הזאת!
מי הם אנשי יביש גלעד החיים כמו אנשי עוטף עזה, מחוץ, או על גבול הערבות ההדדית (כתבתי על כך ברשימה קודמת – מה עושה אותי יהודי?) הידועה לשמצה בעולם? הסיפור המבהיל שלהם מתחיל בספר שופטים י"ט בעקבות מעשה פילגש בגבעה. זהו סיפור זהה כמעט לחלוטין לסיפור המלחמה בעי ועכן, כולל האורב. פילגש יש בכל גבעה, בכל הר וגיא אבל ה'פילגש בגבעה' שייכת לאיש לוי עצלן ונהנתן שהגיע עמה לגבעה (מושב שבט בנימין) ושם נתקע בסיפור סדום ועמורה המוכר לנו מתוך הביוגרפיה של גיסנו לוט.
בקיצור, אנשי בליעל משבט בנימין בגבעה מתעללים בפילגש והיא מתמוטטת ומתה על סף הבית. איש לוי לוקח את המאכלת ומנתח את גופתה ל-12 נתחים, שולח אותם לכל גבול ישראל כי באמת זה עובר כל גבול. השבטים מתקהלים ואוספים צבא של 400 אלף רגלי שולף חרב. הם עולים על גבעה, ונאמר (כ' י"א) 'ויאסף כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד חברים'. מחוברים. כל ישראל חברים. הערבות עובדת גם פה. שבטי ישראל פונים אל שבט בנימין '...תנו את האנשים בני בליעל אשר בגבעה ונמיתם ונבערה רעה מישראל ולא אבו בני בנימין לשמוע בקול אחיהם בני ישראל...'. אתם מבינים?
רעיון הערבות עובד גם אצל היהודים משבט בנימין הזוקפים לזכותם את פעילותם המוסרית והאחראית בארגוני חופש הפרט, זכויות האדם,
חופש הביטוי והמאבק בגזענות הנוראה... אנשי בנימין במקרה שלנו לוקחים את הצדק, זכויות האדם והאמת שלהם אל הכיכר האדומה מדם שבה שורץ, אז ועדין, שמש העמים, האל המפואר ברוממותו. פורצת מלחמה ובה נקטלים כ-40 אלף לוחמים, 10% מהכוח הצבאי של ישראל.
שוב נשאלת שאלה עתיקת-יומין – למה דווקא אנחנו, ישראל, שלא חטאנו? נו, כבר צוין פעמים רבות בתנ"ך: בשל הערבות ההדדית. איפה הייתם כשאנשי הגבעה הפכו למנוולים? איך קורה ששבט שלם מגן על כמה חוטאים בתוכו ומתריס מול עמו? ראוי לציין כי צבא בנימין מנה כ-27 אלף לוחמים ובתוכם 700 לוחמי הגבעה. כמה זה באחוזים? את שארית הפליטה של הסיפור תצטרכו לקרוא בכוחות עצמכם. הרבה דם, אני מבטיח. עשרות אלפי יהודים נספו בקרבות שהתחוללו בין בנימין לישראל ושבט אחד נותר עם שש מאות איש בלבד.
בעקבות המלחמה מתפקד העם והנה מתברר כי הערבות ההדדית הקדושה הופרה ואנשי יביש גלעד לא שלחו צבא למלחמה בבנימין. עתה שולח ישראל צבא להכות את יביש גליד (כא' י). יביש גלעד הושמדה ורק 400 נערות בתולות נותרו בחיים. הן ניתנות לשארית הפליטה של שבט בנימין. את הסיפור הזה מכיר גם נחש העמוני השכן הערמומי והשפל. הוא שואל את עצמו, כל העולם ואשתו, נראה מי יבוא להציל את אנשי עוטף עזה? חמש שנים נרקב ויבש
גלעד שליט, איש לא בא לשחררו. בינתיים ביצע צה"ל כמה פעולות בגזרת עזה אבל שליט נותר בשליטת העזתים. מי יבוא להציל את אנשי יביש גליד הנחותים? שואל נחש העמוני ומצלצל בזנבו.
בינתיים נכנסים לתמונה גם אנשי הארגונים המרוממים (זכויות האדם, בצלם, שלום עכשיו, זהבה, זוכרות, נעם חומסקי וכדומה) וזועקים לשמים. בשמים, כידוע, שמש העמים המקודש. יהודים טובים כאלה, נושאים על לוח ליבנו את כתב הערבות הנצחית.
באותו בינתיים שבו נכנסים כל האנשים המכובדים והיפים האלה לתמונה נמשח שאול למלך – ועכשיו הסיפור נמשך. שאול הוא משבט בנימין שכמעט נמוג והוא המום למכביר כששמואל מבשר לו את בשורת המלכות. איך ייתכן שהשבט המושתן הזה שהתנפץ בעזות מצח מחרידה מול עמו יזכה במלוכה? האם זה תהליך תיקון לברית הערבות?
כששאול שומע על התגרותו של נחש העמוני ועל הפגיעה בריבונות ישראל הוא נדלק כמו לפיד והסוף הטוב ידוע.
הגדרות
שפע: מספרים כי בעת פגישה של הרמטכ"ל עם ראשי התקשורת, העיתונות, רשתות השידור והחדשות בישראל הוא אמר להם: תראו, יש לי עוד המון תחמושת להוריד על עזה ככל שנרצה... יש לכם מספיק פרשנים, מומחים ויועצים לשלוח לאולפנים?
טורקיה: בסוף זה יגמר בבכי...
דניאל בן סימניה: זה אותו ספר ואתה תמיד פותח אותו באותו מקום. כתוב שם: ביבי והממשלה אשמים...
הסדרה: החמס מעולם לא השליך אנשי פתח מהקומה החמישית. זו הקומה שבה הועד הפועל משליך.
מוחמד: זה אדם שמת כבר כמה פעמים ובכל פעם מנסה לפתוח דף חדש.
אלטרנטיבה: אנחנו לא ניכנס לעזה כי לא רוצים לנהל את החיים שלהם. אז אולי ניכנס כדי לנהל את החיים שלנו?
הכרה: בחדרי חדרים ובעומק המנהרות החמס כן מכיר בגבולות 67. הוא יורה רק לשם...
הינתקות: שלמה ניצן המופלא מספר על חולה שמפתח כיב קיבה מציק. הרופא אומר לו, אתה לא יכול לקום כל בוקר ולריב שעה עם האישה לפני שאתה הולך לעבודה. זה יחורר אותך. מה עושים? שואל החולה. במקום לריב איתה צא מיד מהבית וצעד כל בוקר 10 ק"מ. זה רעיון, מסכים החולה. מצוין, מעודד אותו הרופא, תתקשר אלי בעוד חודש. כעבור חודש מתקשר החולה ואומר, תשמע, דוק, אני מרגיש ממש נפלא, תודה עבור העצה. והאישה? שואל הרופא בדאגה. אני לא יודע, אומר האיש, אני נמצא 300 ק"מ מהבית...
גובה מיסים: כנראה שלפיד ויתר על מס ערך מוסף אפס אבל הטיל מס גולגולת על
מוחמד דף.
רובין ויליאמס: האיש נמצא מת בביתו. במשך שנים הוא נמצא יום-יום חי בביתו ואיש לא עשה מזה עניין.
קן צרעות: קן הצרעות בעזה הינו סימן טוב לבאות. בתורה (שמות כ"ג-כח') נכתב: ושלחתי את הצרעה לפניך... ובכן מה הסימן? בעתיד יש למלא את המנהרות בצרעות, דבורים, יתושים וזבובים. לאו-דווקא חיים. המלחמה הבאה תתחולל פה כשאוטומטים אלקטרוניים של ננו-טכנולוגיה פוסעים, מעופפים ומזמזמים בראש המחנה. אנחנו מסוגלים להכניס מצלמה לתוך וריד בגוף ולהשיט אותה במורד הזרמים עד למוח ולא מסוגלים להעיף כמה בתוך מנהרות חמס? תנו להם להמשיך לחפור.
הפנים של המדינה (או למשל): עד היום גיבורי האומה היו בני נעורים מסוכסכים המתגודדים בפתחי ברים ותוקעים סכינים לתוך מגינת הלב שלנו בלי היסוס. כמה מהנועזים יותר גם במסדרונות בתי הספר. או למשל, בצד השני של הרחוב נראים צעירים מבטיחים בעלי מטען מגשרים בתבונתם בין העולם הזה לעולם התחתון, מפוצצים מכוניות על יושביהם לשם חיסול או סתם פרוטקשן. הנועזים שבהם מחסלים על שפת הים ובבתי קפה. או למשל, אבות מזון המשליכים את ילדיהם מהגג וקופצים אחריהם.
כמה מהם מחסלים בדרך את נשותיהם-גרושותיהם ואימהותיהם במשיכת אותו קולמוס. או למשל, אימהות פרמדיקאיות המטביעות עוללים בים סוער מרגשות או באמבטיה צלולה - וגם מרעילות. או למשל, גבירי צמרת ומושחתים לתפארת שכל תכליתם פיתוח הארץ ועוצמתה הקלקלית בצירוף תספורת וכספת סודית. או למשל, פדופילים יפי תואר ורכי מבט ומעוררי אימון המתפזרים לאיטם ברשת ומטילים קורי עכביש...
לפתע, במטה קסם, התחלפו הפנים במראה והופיעו הלוחמים. פניהם שופעים אור גדול ומעוררים תחושה מרגשת של רצינות, אחריות, כבוד לאומי, אומץ לב, טוהר מידות, חברות ושותפות גורל. פניהם מעוררים מחדש את האמונה בנצח ישראל. הפנים האלה, גבירותי ורבותי, לא ישקרו.
