ד"ר מאיה פורמן-רזניק היא רופאה משפטית, מה שאנו קוראים לו גם רופאה פתולוגית. במסגרת הליך חוזר של שמיעת עדויות והשלמת ראיות שנעשה במצוות בית המשפט העליון במסגרת משפט זדורוב, אותו רצף רוסי שהורשע על רצח התלמידה תאיר זאדה, העידה ד"ר פורמן כעדות מומחה מטעם הסנגוריה, כי הרצח בוצע בסכין משוננת, ולא בסכין יפנית כפי שטענה הפרקליטות וכפי שקבע בית המשפט בהרשיעו את זדורוב.
בית המשפט המחוזי בנצרת לא קיבל את עדותה של ד"ר פורמן, ואף מתח עליה ביקורת קשה. קורה. שופטים לא חייבים להסכים עם כל חוות דעת, בין אם הם צודקים או טועים. רק שבקשת הסנגוריה לזמן לעדות את ד"ר חן קוגל, ראש המכון לרפואה משפטית של מדינת ישראל (המכון הפתולוגי), נתקלה בהתנגדות הפרקליטות שטענה שד"ר קוגל, שעבד קודם לכן בשוק הפרטי, חתום עם המדינה על הסכם
ניגוד עניינים שאוסר עליו להעיד בבתי המשפט לטובת גורמי חוץ או נגד עמדת המדינה. הפרקליטות הודיעה לביהמ"ש כי ד"ר קוגל, שהוא הפתולוג הראשי שלה, ממילא תומך בעמדת הפרקליטות שהרצח בוצע בסכין היפנית, ולכן עדותו לא תעזור לסנגוריה.
יוסבר שהרשעת זדורוב מתבססת על הודאתו בזמנו במשטרה שהוא רצח את תאיר זאדה בסכין יפנית. הוא חזר בו מהודאתו וטען שהיא הוצאה ממנו בסחיטה ומרמה, אך בית המשפט לא קיבל זאת וקבע שכל הודאתו במשטרה אמת. לכן, אם יתברר שתאיר זאדה נרצחה בסכין משוננת ולא בסכין יפנית, יצא שלא ניתן היה להרשיעו על יסוד הודאתו והעובדות שהוצגו.
ביהמ"ש דחה כאמור את חוות הדעת של ד"ר פורמן, מתח עליה ביקורת, והרשיע את זדורוב בהסתמך על הודאתו במשטרה שהרצח בוצע בסכין יפנית ובהסתמך על טביעת נעל (נעל שלא נמצאה מעולם, בדיוק כמו הסכין היפנית שאיש עדין לא מצא). איש מאיתנו אינו יודע מה אירע, אבל ההרשעה הזו של זדורוב עוררה מלכתחילה ומעוררת עדין ספקות קשים.
בין לבין ובלי קשר, זכתה אותה ד"ר מאיה פורמן-רזניק במכרז של נציבות שירות המדינה לתפקיד בכיר ביותר במכון לרפואה משפטית (מנהלת היחידה לרפואה משפטיתן). כאן זנקה הפרקליטות ודרשה למנוע את קבלתה לתפקיד, בטיעון שביהמ"ש מתח על עדותה ביקורת קשה ולכן היא לא תוכל לעבוד במכון הפתולוגי. הפרקליטות טוענת שהיא נוהגת להשען על עדות מומחי המכון לצרכיה במשפטים שונים, ואי-אפשר שמי שבית המשפט מתח עליו ועל עדותו ביקורת יועסק בתפקיד. הפרקליטות לא טרחה להסביר, מדוע היא כן ממשיכה להעסיק אצלה את כל אותם פרקליטים שעליהם כתבו שופטים שונים ויותר מפעם אחת שהם שיקרו לבית המשפט, הסתירו מסמכים ועדויות, שיבשו משפטים ועוד, דברים מחורים יותר ממה שנטען נגד ד"ר פורמן. ד"ר פורמן מצידה טענה שעם כל הכבוד לבית המשפט ושופטיו, עדותה הייתה מתן חוות דעת לפי מיטב הכרתה המקצועית, זו דעתה המקצועית כמומחה רפואית, ובין אם השופטים מקבלים אותה ובין אם לא, לא נפל כל פגם במעשיה, היא לא נאשמה ואינה נאשמת בדבר, ואין לפרקליטות כל זכות להלך עליה אימים.
נוכח התנגדות הפרקליטות למינויה פנתה ד"ר מאיה פורמן לבית הדין לעבודה בתביעה לאפשר לה להכנס למשרתה בה זכתה כדין ובמכרז. בתביעתה היא טוענת שלפרקליטות אין שום זכות להתערב בעבודתה הרפואית ובהחלטת נציבות שירות המדינה לבחור בה לתפקיד המקצועי שהיא ראויה לו, ושמהלך הפרקליטות נגדה נועד בעצם לאיים על כל עובדי מדינה ולאותת לכולם שלא יעזו יותר להעיד אמת בבית המשפט, אלא שיסכימו למסור עדויות רק בהתאם לרצון הפרקליטות והאינטרסים שלה. לצידה של פורמן התייצבו בבית הדין במפתיע גם ההסתדרות הרפואית, שטענה שלא ייתכן שהפרקליטות תורה לרופאים מה להעיד ומה לומר, גם כאשר זה בניגוד לאמת הרפואית ולדעתם המקצועית. הופיעה גם לשכת עורכי הדין, שנכנסה להלם נוכח הניסיון הגס של הפרקליטות לאיים על עדים מומחים כדי למנוע מנאשמים אפשרות הגנה, והופיע גם משרד הבריאות עצמו, שהבהיר שהוא רואה בנסיונות הפרקליטות לכפות על רופאים להעיד בבתי המשפט רק לפי הוראות הפרקליטות, פגיעה חמורה בעקרונות הרפואה ויושרה בכלל.
על רמת טירוף המערכות אליו הובילה הפרקליטות, שגורסת שהיא יכולה להורות לעובדי מדינה מה לומר ומה להעיד, הצביע האבסורד שנחשף בבית הדין, שם נתברר שמשרד הבריאות, כולל השרה המנכ"ל והדרג המקצועי כולו, תומכים כולם בעמדת ד"ר פורמן, אבל מי שמופיע ומייצג אותם בהליכים בבית המשפט הוא נציג הפרקליטות - זו שמציגה בבית המשפט עמדה אחרת לחלוטין מעמדת המשרד עצמו. אינני יודע מה תגיד ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, על פרקליט שמייצג לקוח בהפוך ממה שהלקוח עצמו רוצה, אבל נראה שהגיע הזמן שאנו נגיד מה אנו חושבים על פרקליטות כזו, ורצוי שנעשה זאת מהר, לפני שהיא תסתום גם לנו את הפיות.
וכאן אירע הבלתי נמנע והתפוצץ המוקש החבוי: ד"ר פורמן זימנה לעדות בבית הדין לעבודה את מנהל המכון לרפואה משפטית, את ד"ר חן קוגל, אותו עובד מדינה שהפרקליטות מנעה את עדותו במשפט זדורוב ואף הודיעה לשופטים בשמו שגם הוא טוען שתאיר זאדה נרצה בסכין יפנית. כאן, בבית הדין לעבודה, סיפר ראש המכון הפתולוגי של מדינת ישראל שלא רק הוא עצמו, אלא גם כל רופאי המכון ואפילו מנכ"ל משרד הבריאות פרופ' ארנון אפק, תומכים כולם בחוות הדעת המקצועית והרפואית של ד"ר מאיה פורמן שתאיר זאדה נרצה בסכין משוננת ולא בסכין יפנית.
בתשובה לשאלות סיפר ד"ר קוגל שהוא עובד מדינה, ולכן הוא חויב להעביר מראש את טיוטת תצהירו לעיון הפרקליטות. כאן סיפר לפתע כיצד ניסתה הפרליטות לשנות במירמה את תצהירו, כיצד מחקו מתצהירו משפטים שהוא כתב, הוסיפו דברים שהוא לא אמר, כתבו דברים שלא היו אמת ועוד. בעדותו סיפר כי סירב לחתום על התצהיר "המשופץ" שהכינה בשמו הפרקליטות, ואף הגיש לבית המשפט את הנוסח "המתורן" לצד תצהירו המקורי, כדי שניתן יהיה לראות את ההבדלים ומשמעותם.
ד"ר קוגל היה זהיר. הוא עובד מדינה. אסור לו לדבר. רק שבפועל הוא אישר על דוכן העדים שלדעתו ולדעת כל מומחי המכון הפתולוגי תאיר זאדה לא נרצחה בסכין יפנית, בניגוד למצגי הפרקליטות בבית המשפט ובניגוד לאחד מהיסודות שהביאו להרשעת זדורוב. לאור הדברים ולאחר עדות ד"ר קוגל, אי-אפשר יותר שלא להגיע למסקנה הבלתי נמנעת על משמעות מעשי הפרקליטות, שלמעשה הוא עצמו כבר אמר אותה בבית הדין לעבודה: "אני חושב שמאשימים את אולמרט בזה עכשיו".
נכון. בימים שהפרקליטות מאשימה, או מכינה כבר כתבי אישום נגד
אהוד אולמרט בטענה לשיבוש הליכי משפט, הושמעו בבית הדין לעבודה עדויות וראיות לכך שפרקליטות המדינה שיבשה ומשבשת הליכי משפט, תוך שאינה מהססת לסחוט עדים שהם עובדי מדינה, מאיימת על אנשים, משנה ומעוותת תצהירים, ומוסרת הודעות כזב לשופטים. זו לא איזו פרשה בשולים. זו פרשה במרכז. המעט שנחשף מול עינינו מצביע על כך שמשפט זדורוב לא היה משפט נקי, ושבלי קשר לשאלה מיהו באמת הרוצח ואם זדורוב אשם או לא, המשפט שלו כבר לא יכול להחשב למשפט הגון, ולו רק בשל מעשי הפרקליטות.
זדורוב הוא לא הענין. ייתכן שהוא ימק בכלא את כל יתרת ימיו. המערכת המשפטית הישראלית עדין אינה הגונה מספיק כדי לחזור בה בפומבי מטעויות, ואין כל יסוד עובדתי להנחה ששופטים בנצרת שכתבו משהו בצורה כה נחרצת יסכימו לחזור בהם מפסיקתם ולהכיר בכך שהם היו רשלנים ואטומים. אבל לא זדורוב הוא הענין, אלא אנו כולנו.
מרגע זה, כל רגע שבו נאמין לפרקליטות, לא חשוב באיזה ענין, היכן ומתי, יהיה רגע של חטא טיפשות ופשע לעצמנו ולחברה שאנו חיים בה. מרגע שעל דוכן עדים בבית הדין לעבודה הונחו 2 תצהירים, האחד הינו התצהיר האמיתי והמקורי של העד והשני הינו הגרסה השיקרית שהפרקליטות ניסתה להגישו דרך עובד מדינה הנתון למרותה, אין יותר שום תירוצים. מרגע שנשמעה בבית משפט עדותו בשבועה של עובד מדינה בכיר ביותר (והוא מנהל המכון לרפואה משפטית, זה שעל בסיס עדותו וחוות דעתו הפרקליטות מגישה כל שנה עשרות ומאות כתבי אישום בגין תקיפה, חבלה, רצח ותאונות דרכים), שהפרקליטות שיבשה ומשבשת עדויות ותצהירים המוגשים לבית המשפט, ואף ניסתה לחייבו לקחת חלק בכך, אין למערכת המשפט בישראל שום זכות קיום או הצדקה. כל רגע שזה מתקיים, משמעותו הינה שבאחד מבתי המשפט בארץ מישהו מורשע כרגע לשווא, שבאולם אחר של שופט אחר נמנע כרגע משפט צדק, שאין לנו שום סיבה להאמין יותר, לא להליכים, לא לעדויות ולא לתוצאות, בשום הליך משפטי בישראל.
זדורוב כבר לא מעניין יותר. הוא היה סתם איזה עולה חדש רוסי, דל שפה ויכולת ביטוי, שכן או לא רצח איזו ילדה, והורשע, ולכן ישב עכשיו בכלא. אשם, לא אשם, למי בכלל איכפת? מה שנותר לשאול הוא האם יש או יהיה מעכשיו כתב אישום כלשהו שנוכל להאמין בו לפרקליטות?
שולה זקן תעיד אמת - או שמישהו בפרקליטות כתב לה את התצהיר? אותה בדיקה חשאית וזהירה המתנהלת בסמוי (בימים אלה) נגד שופט שהועלה נגדו רמז וחשד לקבלת טובת הנאה מתנהלת כעת כסידרה - או שמישהו כבר מוציא משם מסמך ומעלים מימצא? שוטר שמעיד בבית משפט על מה שראה, מעיד עכשיו אמת, או את מה שאמרה לו הפרקליטה להעיד? עובד מדינה שמגיש לשופט מסמך עם תעודת עובד ציבור, זה באמת המסמך האמיתי שהיה או שזה "עיבוד מחדש" בהוראת הפרקליטה המלווה?
היום זה נגמר. מעכשיו אינכם יכולים להרשות לעצמכם שום רגע של אמון בפרקליטות. לא בפרקליטות המדינה, לא בפרקליטות המחוז ולא בשום פרקליט של רשויות המדינה. אם אחרי עדותו של ד"ר חן פוגל על השתקת האמת ועל הנסיונות לשנות ולשבש את תצהירו, ואם אחרי ניסיונות הפרקליטות המדינה לפגוע בד"ר מאיה פורמן בפרנסתה, רק כיוון שהגישה לבית המשפט חוות דעת מקצועית בהתאם למה שהיא למדה ויודעת ברפואה, אם אחרי כל אלה עדין לא התעורר היועץ המשפטי לממשלה להשעות את כל המעורבים במעשים תוך פתיחת חקירה, ולא הורה על פתיחה מחדש של משפט זדורוב ומתן אפשרות להביא מחדש ולבחון את כל העדויות והחומרים, אז יש לנו כנראה יועץ משפט שראוי לאותה פרקליטות שיש לנו: רדודה, עלובה, חסרת איכות מקצועית ומסוכנת לחברה. כי כל היתר, על נורמות השקר והכזבים שלה, זה נאמר והועד זה עתה רשמית וברור על דוכן העדים. נראה שהמכון הפתולוגי של מדינת הגיש זה עתה את דוח נתיחת המוות המשמעותי ביותר שעשה אי-פעם: הדוח הפתולוגי על מות היושרה המקצועית בפרקליטות המדינה.
