פירוז רצועת עזה - כורח בל יגונה <br>

רבים הפרשנים מקרבנו המתאמצים לספק נימוקים ותימוכין לתובנה כי לא ניתן להכריע את החמאס. קללת המלחמות הא-סימטריות, הם קובעים, ונאחזים בהקשר זה בשורת תקדימים מן ההיסטוריה הלא רחוקה.

אכן, אין דין מלחמה א-סימטרית כדינה של מלחמה קונבנצינאלית בין צבאות סדירים, אולם, יש ככל הנראה משום כשל חשיבתי בטענה כי לעולם יוכלו ארגוני טרור לטעון לניצחון גם כאשר הם כורעים על ברכיהם.

מה שנחשף אצל הקברניטים המדיניים והביטחוניים בהקשר למבצע "צוק איתן" הוא מידה מדאיגה של קריאה כושלת את מפת האיום הניצב למולנו והערכת חסר של יכולותיו והיערכותו של החמאס לקדם את פני כוחותינו. לכך גם ניתן להוסיף את הארגומנטציה ואופן החשיבה הרציונאליים של מעצבי המבצע בכל שלביו, בשעה שהאויב פעל במאפיינים של ארגון גרילה, ובכך כמו קעקע את ההישג שנחזה על-ידי כוחותינו.

הגם שבהתמודדות הצבאית בשדה המערכה לא הוטל ספק ולו לרגע בעליונות הישראלית, בפגיעה המהותית בתשתיות חמאס וסדר הכוחות שלו, הרי שבמאזן הכולל נחלנו כשלון צורב, בראש וראשונה בדיכוי כוח האש של חמאס, ובעקיפין חיזקנו את דימויו של הארגון כגורם היכול לטעון לניצחון בסביבה הפלשתינית והערבית. לכן מנקודת המבט הישראלית יש כאן יותר מחמיצות או החמצה גרידא.

תנאים נחותים

מתוך לשמה יצא לא לשמה; חמאס שהיה בנקודת השפל שלו ערב מבצע "צוק איתן" יוצא מהמערכה במעמד משודרג ועוד עלול לממש הישגים מדיניים ואסטרטגיים שלא חלם עליהם. מוטב שלא ננחם עצמנו בנתונים סטטיסטיים של מספרי הגיחות, הבתים שנהרסו והקורבנות בצד השני. מה שברור הוא כי אנו מוצאים עצמנו נגררים למו"מ מדיני בתנאים נחותים ומצטיירים כמי שמוכנים להרחיק לכת בוויתורים בתמורה לייצוב הפסקת אש.

במקום שהצבא יעניק לדרג המדיני מרחב תמרון בלתי מוגבל במו"מ שלאחר המבצע, ברי כי ההישגים הצבאיים הצנועים עד כה הם בבחינת "אבן ריחיים" על צווארה של ישראל, באופן המשדר סוג של חולשה אסטרטגית שיש לה הקרנה על מיצובה במזה"ת ואף מעבר למרחב זה.

יהא זה נבון להדרש למחקרו של פרופ' יהושפט הרכבי (בספרו המונומטאלי "מלחמה ואסטרטגיה"), אשר בהתייחסותו לממד לוחמת הגרילה קבע בין השאר כי "מי שלוחם בגרילה צריך לחתור ליטול ממנה את היוזמה ולהקדימה ואל לו לפעול רק בתגובה ליוזמות הגרילה. חשיבות רבה בלוחמה נגד הגרילה נודעת לפיתוח מודיעין טקטי על-מנת לדעת לסכל את מאמציה ולפגוע בה. הפעלת עוצמה גדולה אך עיוורת נגד יריב חמקני הנוקט גרילה, לא רק שתהיה לשווא, אלא אף לרועץ".

אפשר שדברי פרופ' הרכבי מייצגים את תמצית הכשלים בתורת הלחימה שאומצה אל מול איום החמאס ברצועת עזה, ומאירים בזרקור רב עוצמה את התובנה כי ההתבססות על תקיפות אוויר וארטילריה, גם אם באמצעות חימוש מדויק, מובילה לנסיבות של "יצא שכרנו בהפסדנו".

מהלך יבשתי

יתר על כן, הסכמתה של ישראל ליוזמה המצרית להפסקת אש טרם המהלך היבשתי של צה"ל נגד מנהרות החמאס, זכתה לשפע מחמאות מפי פרשנים בכירים, ברובם אלופים במיל', תוך הדגשת המסר כי התקיפות מן האוויר עד לאותו רגע נתון, רשמו הישג משמעותי ועיגנו הרתעה חד-משמעית מול חמאס. במקביל צוטטו בכירים בחיל האוויר שלנו, באנונימיות, כי לא יהיה צורך במהלך יבשתי, שכן ניתן להשלים את יעדי המבצע באמצעים אוויריים בלבד.

בין כה וכה, אל לנו לשאוב עידוד ונחמה מן הרושם של כינון מעין ציר אסטרטגי של מדינות ערביות מתונות יחד עם ישראל שתכליתו להכשיר את הקרקע להתמודדות אל מול איום האיסלאם הרדיקאלי, בדמותו של ארגון דאעש ("המדינה האיסלאמית") המאיים על השלמות הטריטוריאלית של מדינות באזורנו ורומס כל חלקה טובה של תרבות ושפיות. יש להודות כי על-אף זהות האינטרסים במקרה דנן זהו חזיון תעתועים, שכן מאפייניו של ציר כזה בנתונים המזרח תיכוניים לעולם יהיו בעלי צביון חשאי, והסבירות כי יניבו גם פירות מדיניים ארוכי טווח היא קלושה.

גם אם למצרים עניין מובהק לדחוק את רגליו של חמאס ברצועת עזה, אין משמעות הדבר שקהיר משרתת את האינטרסים של ישראל. אדרבה, הנשיא המצרי עבד אל-פתח סיסי צובר נקודות זכות מרשימות מעצם שיקום מעמדה האזורי של ארצו, לאחר השפל שבו הייתה נתונה מאז החלו ארועי ה"אביב הערבי". העובדה שישראל נתפסת כמי שתולה מלוא יהבה בתיווך המצרי אומרת דרשני, ועלולה לסכן את יחסי שתי המדינות בנסיבות של דחיית תוכנית ההסדרה המצרית.

מבחינתה של קהיר, הנסיבות שנוצרו כתולדה של מבצע "צוק איתן", הן שעת כושר למנף את הרשות הפלשתינית בקונטקסט הישראלי-פלשתיני, לא רק כמעטפת להסדרה ברצועת עזה, אלא אף לייצר מומנטום אל עבר הסכם נרחב לפתרון הסכסוך. ממשק זה טומן בחובו פוטנציאל נפיץ הן במערכת הפנים-ישראלית והן בממד האזורי בכללותו. במילים אחרות, ישראל עלולה למצוא עצמה נדחקת לפינה, עד כדי עמידה בפני ברירה בין "הליכה לקאנוסה" והתכנסות למסגרת הסכם עם מרחב תמרון מצומצם, לבין סיכון מרקם הקשרים עם מצרים ואפילו עם ירדן. תרחיש מעין זה עלול למצב את ישראל בנקודת חולשה אסטרטגית שלא ידענו כמותה.

הכרעה צבאית

בהקשר זה מסתמן כי ישראל נתונה בסוג של מלכוד, מאחר שאקורד הסיום (לפי שעה) של מבצע "צוק איתן" מעגן מסר של תיקו במערכה, ומכאן ההתכנות כי חאמס ישאף להפיק דיבידנדים מהותיים מהישגיו ויניח כי תביעותיו במתווה הסדרה יזכו לאוזן קשבת. הסבירות למימוש מאווייו יהיו ביחס ישיר לכושר העמידה של ישראל ובכלל זה הנחישות לחדש את הלחימה במגמה להשיג הכרעה צבאית. כאמור, לצה"ל עליונות צבאית אדירה, בין אם נוצלה ובין אם לאו, אולם מעשית בהנתן הלחימה הא-סימטרית, לא הייתה משמעות דרמטית ליחסי כוחות אלה.

בנסיבות הנוכחיות, אסור לישראל לאמץ מדיניות המשדרת מורך לב; אדרבה, שומה שתפגין נחישות ליטול סיכונים ולנצל הזדמנויות לממש הישגים, אם בשדה הקרב או סביב שולחן הדיונים. לפיכך, הסדרה שאינה מכילה מימוש של פירוז אפקטיבי של רצועת עזה כשלב ראשון, דינה להדחות על הסף. אחר הכל, בידי ישראל מנופים אמינים ששימוש מושכל בהם יוכל להנחיל מסר משכנע בתודעת החמאס, ובמשתמע, יסכן את הישגיו הפוטנציאליים הנובעים מתוצאות הלחימה עד כה, במבצע "צוק איתן".

מאחר שטרם נאמרה המילה האחרונה בהקשר למבצע הצבאי, חשוב לוודא שמה שיעמוד לנגד עיני מקבלי ההחלטות בישראל יהיה השגת היעד הראשון במעלה והוא הסרת האיום הצבאי הנשקף לישראל מרצועת עזה. לא עוד מתכונת של "שקט ייענה בשקט". הפסקת האש ותחושת החזרה לשגרה בעורף משרות אשלייה של סיום פרק הלחימה ומכתיבות סוג של חוסר מוטיבציה לשוב אל מעגל ההתכתשות. אסור שדינאמיקה זו תאפיל על האינטרסים המובהקים של מדינת ישראל, שהיו ביסוד היציאה למבצע. אין ספק כי הציבור יקבל בהבנה התעקשות ישראלית על השגת היעד של פירוז הרצועה.

על כן מצופה כי הדרג הצבאי לא יתבטל בפני הקברניטים המדיניים וייטע בהם מסר של עוצמה וחיוניות באופן שיבהיר כי כאשר קובעים כי "כל האופציות מונחות על השולחן" אכן יש לכך כיסוי של ממש. ממד זה הוא קריטי כאשר נראה כי המתווה המצרי המסתמן להסדרה, רחוק מלספק מענה ריאלי לצרכי הביטחון של ישראל.