לצאת משיחות קהיר - לתקן את הטעות!

ביסודה של התוכנית בת 11 הנקודות שהמצרים הגישו לחמאס ולנו מונחת הכוונה לנצל את המלחמה ואת קורבנותיה להפקת רווחי מלחמה בצורת מדינה פלשתינית. לכל אורך התוכנית המצרית רשות שלטון הרש"פ הוא תנאי להקמת המדינה הזו. כמה דוגמאות.

סעיף 3 - תנועת האנשים והסחורות לשיקום הרצועה - על-פי המוסכם עם הרש"פ.
סעיף 4 - תנועת הכספים עם הרצועה - בתיאום עם הרש"פ.
סעיף 5 - אזורי החיץ בצפון ובמזרח של הרצועה יבוטלו ובמקומם יתפרסו - כוחות הרש"פ .
סעיף 6 - תנועה ימית חופשית (בהדרגה) עד 12 מייל - בתיאום עם הרש"פ.
סעיף 7 - שיקום, עזרה רפואית ועזרה הומניטרית - ישראל תעזור לרש"פ.
סעיף 8 - את המצרכים הבסיסיים לשיקום הרצועה יספק - הרש"פ בתיאום עם ישראל.

עינינו הרואות, כיצד לפי הנייר הזה רמאללה חוזרת לנהל את החיים ברצועה ובעקבות הניהול אמור לבוא כמובן הממשל. ומי אמור לאפשר את זה? ישראל, מכוח ניצחונה על החמאס ב'צוק איתן'. רק לא כל כך שאלו את החיילים, אם לזה התכוונו בצאתם לקרב.
ההסדר י י א כ ף על חמאס, בהנחה הבלתי ריאלית שהוא מודה שנוצח.

לחלופין, ההסדר יוגשם בהסכמה עם החמאס, וכיצד? דרך הרש"פ, שנשלט היום ע"י 'ממשלת מומחים' שהינה בעצמה - 50% חמאס! הרי בגלל זה נתניהו ניתק כל מגע עם מחמוד עבאס, בטרם איבד את דרכו ושלח משלחת לקהיר לשאת ולתת עם משלחת מעורבת פתח-חמאס, ובכך נתן הסכמה בשתיקה להיות שניהם יחד בעלי הבית גם ברמאללה וגם בעזה. המסמך המצרי, אם יתקבל, ייתן למציאות הזאת, שהיא ממאירה לישראל, גושפנקה מדינית ומשפטית.

למזלנו, נתניהו טרם אמר הן לפיגוע הזה מקהיר, ואומרים שהחמאס כבר דחה אותו, ובכך המשיך את המסורת הערבית המפוארת, להציל את היהודים מידי עצמם.

קריאתו של נפתלי בנט לנתניהו לנטוש מיד את השיחות באה ברגע האחרון. הוא היה צריך לתבוע זאת הרבה קודם, כי המשגה נעשה בעצם השתתפותנו בשיחות, שבהן העלינו טרוריסטים נאלחים לדרגת 'פרטנרים' וגם כמעט סללנו את הדרך לאסון המדינה הפלשתינית.

בנט צודק בדרישתו הנוספת, שגם מה שניתן לעזתים מתוך השיקולים שלנו, אסור שניתן במסגרת מו"מ עם המחבלים, שלא לספק להם בית אחיזה להצגה שקרית של מפלתם כניצחון.

דווקא מצד שמאל עלו קולות רדיקליים, 'מתלהמים', אבל התלהמות, כידוע, מיוחסת רק לימין. ובכן, צאו וראו: נחום ברנע (ידיעות, 15.8.14) מדמיין, מה צפוי שיאמרו על נתניהו בגלל המו"מ שהוא מנהל בקהיר עם החמאס: "בושה, קלון, תבוסה, מפולת מוסרית, איך נישיר מבט אל פניהם של הנופלים?" ומוסיף ברנע: "אנחנו בידיים של החמאס. ברצותו יירה עלינו, ברצותו יפסיק. החמאס יצא בתיקו מעזה וניצח בקהיר."

באותו העיתון כותבת הפובליציסטית השמאלנית הקיצונית, סימה קדמון: "החמאס מכתיב את התנאים וישראל משלמת את כל המחירים" וגב' לבני מצוטטת אצלה כמתנגדת למו"מ עם החמאס, שלא לתת לו לגיטימציה ומפני שמו"מ עימו יהיה תמיד לצרכי תשלום וסחיטה בלבד. גם ראש האופוזיציה, ח"כ יצחק הרצוג, באותו העיתון, מנפח שרירים: " ביבי הוא לא חזק מול המאס, הוא חיזק את החמאס". "ישראל הייתה צריכה ליזום הכרעה מדינית מול החמאס ולא רק הכרעה צבאית."

מה קרה לו, שנעשה לוחמני כל כך? את התשובה הוא נותן בעצמו: "אני הייתי נותן מכה כואבת לחמאס, ומיד אחר כך נוסע למחמוד עבאס, לרמאללה, דופק לו על הדלת ומתחיל לדבר איתו... המטרה הריאלית צריכה להיות הסדרה מדינית", והוא מצטט בהסכמה אישה אחת: "צריך לנקות את עזה, אבל בסוף לתת אותה לאבו-מאזן" ומוסיף: "כאן נמצא הסידור."

וכאן קבור הכלב. השמאל מודע לכך, שכל עוד הפלשתינים מפולגים - פוליטית וגאוגרפית - מדינת פלשתין לא תוכל לקום, והנה נזדמן להם 'צוק איתן' כמציאה כשרה לאחד את שתי הפלשתינות תחת שלטון אחד, של רמאללה, לאחר שצה"ל ישמיד או יכניע את החמאס. צה"ל בשירות פלשתין.

האמת היא, שהשמאל ממעיט בזדון בהישגי 'צוק איתן'. לאמתו של דבר, צה"ל יצא מן המערכה בכבוד גדול, והחמאס ואוכלוסיית האויב הוכו קשות. אין להאשים את נתניהו על אי-השגת "מטרות המלחמה", כי מלכתחילה הוא לא הציג מטרות כאלה ולא השלה את העם. הותקפנו והתגוננו, ותוך כדי - גבינו מחיר יקר וכואב מן התוקפן. בקהיר אסור לישראל לשבת, שלא לתת יד לכל "הסדרה" שהיא. לא צריך להיכנס גם להסכמי הפסקת אש. שב ואל תעשה, ורק החזק בפטיש הכבד ותן להם להבין, שזה מה שיירד על ראשם על כל דגדוג חצוף שלהם, שהרי ליותר מזה אינם מסוגלים. ישראל צריכה להפסיק להשתתף בקומדיה הערבית המסורתית של העכבר השואג, של החלש המאיים על החזק, והחזק מצידו - מנדב לננס 'תמונת ניצחון'.

הניחוש שלי: גם ללא כל הסכם או 'הסדרה' הם לא יחדשו את האש - וגם אם ינסו שוב, בסופו של דבר יקפלו את הזנב. מפני שמי שמדבר בשפת הכוח מבין את שפת הכוח.

מן הצד השני, אין להשאיר אצלם ספק, שלנתניהו אין כל כוונה לחסל או למחוק את החמאס כדי לשרת את האינטרסים של רמאללה. להפך. חמאס מוכה, חמאס מוחלש, אך חמאס הממשיך להחזיק את הדלת נעולה בפני הפתח - זו מטרת המלחמה שלנו ב'צוק איתן'.

כל המוסיף - גורע.