מרציאנו, נעצר בבית-מלון הממוקם על שפת-הים; מול רצועת-החוף המכונה 'חוף פרישמן'. כמה מאות מטרים מן הדירה שבה מתגורר השופט רבינוביץ ברחוב פרישמן. השוטרים, בלבוש אזרחי, מהמחלקה לתפקידים מיוחדים, המכונה בזל"ת, שפרצו לחדרו, ללא צו חיפש, מיהרו לשלוף מתחת למיטה בחדרו את המזוודה שהייתה מונחת שם. הם אפילו לא טרחו להציג מראית-עין של חיפוש.
הם נגשו מיד למקום שבו הוחבאה, על-פי מידע שנמסר להם, המזוודה. אחד מהם הוציא מכיס אחורי במכנסי הג'ינס שלו סכין קפיצית קטנה ובעזרתה הוא פתח את המזוודה. שלושה מיליון מארקים גרמניים, מסודרים בחבילות של מאה אלף כל אחת, עטופים בנייר צלופן, התגלו לכל הנוכחים.
השוטרים לא ספרו את הכסף. מי שמסר להם על הימצאות המזוודה מתחת למיטה, גם אמר להם כמה כסף יהיה במזוודה - ומאיזה סוג. מרציאנו, שהגיע לחדר במלון רק כרבע שעה לפני כן, הביט בעיניים פעורות בתוכנה של המזוודה. הכסף נועד, כך נטען כלפיו בעת החקירות במשרדי בזל"ת, להעברה לחשבון בנק בחו"ל. מרציאנו לא ידע במה מדובר. הוא לא היה קשור במאומה לכסף שהיה במזוודה או להעברה של הכסף הזה לחו"ל.
היו אלה כספים שנגנבו יומיים לפני כן, כך נמסר למרציאנו, משני שותפיו-כביכול להברחת סמים גדולה למזרח אירופה.
הסמים הגיעו מדרום לבנון - ותמורתם הייתה צריכה להיות מועברת לספקי-הסם, אנשים המזוהים עם החיזבאללה, בהעברה בנקאית משווייץ לבנק בירדן. מרציאנו טען בתוקף, בניגוד למנהגו שלא לשתף פעולה בחקירות-משטרה, בפני השוטרים שפרצו לחדר שהוא לא יודע דבר על קיומה של המזוודה בחדר - ושאין לו שום שותפים להברחת הסמים שבה מדובר.
לדבריו, מישהו טמן לו מלכודת; ואותו מישהו גם טרח לזמזם באוזני השוטרים, שמרציאנו עומד להגיע לאותו החדר ושהמזוודה העמוסה במזומנים נמצאת מחת למיטה.
הטענות של מרציאנו בפני השוטרים, שאין לו שותפים להברחת סמים ושהוא לא עוסק בהברחת סמים למזרח-אירופה, או לכל יעד אחר, כפי שהוטח בפניו, נפלו על אוזניים אטומות . חוקרי-בזל"ת, המחלקה לתפקידים מיוחדים, לא התכוונו להעמיק-חקר בעניין הזה. הראיות היו בפניהם. מישהו הניח אותן לרגליהם. אף הדרישה של מרציאנו, שתיעשה בדיקה פורנזית, כדי שיתברר שהוא לא נגע במזוודה, נתקלה בגיחוך מזלזל. השוטרים פשוט התעלמו מכל דרישותיו או הכחשותיו של מי שנתפס על-ידם כחשוד שאין עוררין על מידת מעורבותו בעבירה שיוחסה לו. הם פטרו בביטול כל טיעון שלו. פניו הנסערות של מרציאנו רק הגבירו אצלם את חדוות הניצחון-כביכול.
הגישה הזאת של השוטרים גרמה למרציאנו להבין, ללא קושי, שמישהו בצמרת המשטרה ביים הצגה גדולה כדי לחסל איתו חשבון. מצוקה נפשית אדירה התפתחה אצלו. צרבת שעלתה בגרונו גרמה לו לרצות להקיא. השוטרים התבוננו בו באפס מעשה.
זכרונו של אביו עלה מיד בראשו - והוא נשבע לעצמו שלו זה לא יקרה.
החוקרים בבזל"ת, שלא היו, כמובן, בסודה של קונספירציה כלשהי, כמעט ולא האמינו שזה קורה להם. כזאת תפיסה, בלי שום מאמץ מצידם, זה נראה כמו חלום שקמים איתו בבוקר ומוצאים שהכול אמת; כלומר, שהכול באמת קרה. מרציאנו, היעד המודיעיני הכי מבוקש, נפל בכפם. לאושרם של אנשי בזל"ת לא היה קץ.
הם התכנסו בחדרו של מפקדם והרימו כוסות של קולה. המפקד, מי שכבר ראה דבר או שניים בחייו המקצועיים, היה אף הוא באופוריה מסוימת. משום-מה הוא לא ראה את הפרובלמאטיות שבכל המעצר דה-לוקס הזה.
שום פעמוני-אזהרה לא צלצלו אצלו.
הוא מיהר לדווח למפכ"ל שבירך אותו על התפיסה המוצלחת. אלי עזרא לא ראה לנכון לספר למפקד בזל"ת דבר ממה שהתרחש מאחורי הקלעים. הוא נהג כך מטעמים מבצעיים - אבל בדיעבד הוא מאוד הצטער על מה שהוא עשה.
אלי עזרא הודיע על ההתפתחות ליואל בן-שטרית - ועתה השניים המתינו לבאות.
התוכנית של המפכ"ל הגיעה לשלביה הקריטיים.
