לאדם שחושב במוחו ולא רק ברגשותיו, נראה שהפתרון החכם יותר הוא פשוט סגירת המעברים: להפסיק לחלוטין את משלוחי המזון, החומרים, החשמל והמים לעזה.
הם טוענים בעולם שהם תחת כיבוש? שימשיכו לשקר. אנחנו לא מצויים ככובשים בתוככי עזה.
הם טוענים שהם במצור? וכל עיתוני העולם יוצאים בכותרות אלו - נראה להם מה זה מצור.
עד עתה המלחמה הזו הייתה מלחמה מגוחכת, ממש קריקטורה "כירורגית", דואגת לחיי אזרחי מדינת עזה (שהם שבחרו בחמאס כמייצג אותם), ולא בחיי חיילינו ואזרחינו.
הרסנו להם? את מה? את הרצועה הדקיקה של משכנות העוני, המעטפת שסביב בנייני הפאר והווילות של עזה, שעומדות על תילן עד היום שלמות ובריאות? בעוד מחירי הדיור שם נוסקים עוד ועוד?
אנחנו ממשיכים לספק להם חשמל על חשבון אזרחי ישראל, מים - גם כן על חשבוננו, והם עוד מתלוננים. צילומי השווקים שופעי הפירות והירקות בעזה לא מעידים על רעב ששורר שם.
הצילומים המפוברקים שהם ממחזרים ממלחמות בארצות אחרות כמו סוריה, וכמה צילומים חוזרים ונשנים של ילדים שחלקם גם הם התרחשו בסוריה ועוד מהווים עבורם נשק תעמולתי מוצלח ביותר נגדנו. כך הם ממשיכים לאחד נגדנו את כל האנטישמים בעולם.
ככה זה בחיים - מי שיודע כמו במשחק פוקר לשקר יותר טוב - הוא המנצח. וכאן מדובר במלחמה ההסברתית, בה ידם על העליונה.
להעלות על אוטובוסים
די לנו עם החלומות והאשליות חסרות הבסיס על מנהיג הפתח אבו מאזן החלשלוש, שיושיע אותנו, כאילו יש בכוחו לחזור ולשלוט במדינת עזה. הרי במהלך השתלטותם על הרצועה השליכו אנשי החמאס מגגות הבתים אל מותם את כל אנשי שלטון הפתח שהיו בעזה. כך שעזה והחמאס זה היינו הך.
ואם לרחם על ה"עזתים הטובים", נעשה מה שעשה
יצחק רבין במלחמת העצמאות לתושבי לוד ורמלה הערבים: העלה אותם על אוטובוסים ומשאיות שעברו את הירדן לממלכת ירדן, מדינת פתח של היום. בתוך הבטן הרכה של ישראל, אל תוך המותנים הצרים שלה - אין סיכוי שתקום עוד מדינה ערבית. יש להם כבר את ממלכת ירדן. אזרחי ישראל הם לא יהיו לעולם. הם יכולים לגור היכן שיחפצו - אך חברי כנסת כמו
חנין זועבי וחבריה, לא יהיו, ולהצביע יוכלו לפרלמנט הירדני.
אז הברירה בידינו - או לעשות כדברי
ציפי לבני וכמעט כל צמרת המדינה - לחסל את החמאס, דהיינו - לחסל את מדינת עזה - מה שאפשר לעשות רק בכתישה מוחלטת מהאוויר, ומכונה "לשטח את עזה", או - לסגור את המעברים לגמרי. לתת להם לדעת מה זה באמת מצור. טקטיקה שנהוגה במהלך ההיסטוריה פעמים רבות. כמו בתקופת נפוליאון ובמלחמות העולם.
מה שהיה במלחמה בין אנגליה לצרפת עת וננקטה ה"בלוקדה הקונטיננטלית", חייב להיעשות גם הפעם וגם כאן. ברירה זו היא הזולה ביותר בחיי אדם. ולנו - כיהודים, הנפש חשובה יותר מהממון.
אז שעון העצר מורה על רגע ההחלטה החשובה, שתקבע את עתידנו כאן: האם מדינת היהודים של הרצל תמשיך להתקיים, או שהמזרח התיכון החדש יהפוך לחלק מהחליפות האיסלאמית הנוגסת באיזורנו. גורלנו כעת בידינו.
