גניבה לצורכי ביטוח

בחודש אוקטובר 2010 נהג רועי ברכב הוריו וברשותם, כשאיתו במכונית שלוש ידידות. בשלב מסוים הוא עצר ויצא מהרכב כדי לדבר בטלפון, והשאיר אותו מונע. אחת הידידות התיישבה במושב הנהג, החלה לנהוג ברכב בפראות, ולבסוף התנגשה בעמוד חשמל בתאונה שגרמה לרכב אובדן מוחלט. הוריו של רועי פנו להראל, שביטחה את הרכב בביטוח, מקיף בדרישה לקבלת תגמולי הביטוח לפי הפוליסה. חברת הביטוח דחתה את הדרישה והם פנו בתביעה לבית המשפט.

בבית המשפט טענו רועי והוריו, כי הרכב למעשה נגנב על-ידי הידידה, ולכן האירוע מכוסה בפוליסת הביטוח. לשיטתם, יש לפרש את הפוליסה באופן כזה שלפיו נטילת הרכב ללא רשות, בנסיבות המקרה, עונה על הגדרה של "גניבה", שהיא סיכון המכוסה בה. עוד טענו, כי ככל שקיימת מחלוקת בין הצדדים לגבי משמעותה של גניבה לפי פוליסת הביטוח, יש לאמץ את הפרשנות המיטיבה עם המבוטח.

הראל טענה שהאירוע אינו בגדר גניבה, והפנתה להגדרתה של עבירת הגניבה בדין הפלילי. בהתאם להגדרה זו, גניבה מתרחשת כאשר אדם הנוטל דבר ללא הסכמת הבעלים, מתכוון בשעת הנטילה "לשלול את הדבר מבעליו שלילת קבע". ואילו בענייננו, טענה הראל, ברור שלא הייתה כל כוונה לשלול את הרכב מבעליו לצמיתות. לכן, במקרה זה לא מדובר באירוע של גניבה המכוסה בפוליסה.

בית המשפט קיבל את עמדת התובעים. לגישת בית המשפט, כאשר נדרשים לפרשנות חוזה ביטוח, אין לעשות זאת בזיקה לדין הפלילי, אלא צריך להחיל את כללי הפרשנות הרגילים שחלים על חוזי ביטוח.

משהפוליסה נעדרה הגדרה של המונח "גניבה", הסבירה השופטת כאמלה ג'דעון, צריך לבחון את משמעותו בעיני צדדים סבירים לחוזה ביטוח. לגישת בית המשפט, נטילת רכב ללא רשות הוא בגדר מעשה העלול להיתפס בעיני המבוטח הסביר כגניבה, ואין חשיבות אם מי שלקח את הרכב התכוון לשלול אותו לצמיתות או לא. לכן בעיני המבוטח הסביר נטילת רכב ללא רשות כמוה כמעשה גניבה לצורך כיסוי ביטוחי. אילו הראל רצתה להקנות למונח "גניבה" משמעות לפי הדין הפלילי, היה עליה לבטא זאת במפורש בחוזה הביטוח. משלא עשתה כן, אין לה להלין אלא על עצמה.

בית המשפט אימץ בקביעותיו היגיון הידוע כ"כלל פרשנות נגד המנסח", כלומר: בחר בפרשנות המיטיבה עם צד להסכם שלא השתתף בניסוחו (הוא המבוטח-הצרכן), ונגד חברות הביטוח.

בצד זאת נפסק, שרועי התרשל כשהשאיר את הרכב מונע שבתוכו נערות שיכורות ללא השגחה, ויוחס לו אשם תורם בשיעור של 30%. קרי, בית המשפט הפחית כשליש מסכום התגמולים שבו חייב את הראל. בסופו של דבר הראל חויבה לשלם 90,000 שקל.