למה שלא לראות מציאות בעין מפוכחת? אנחנו בפשטות חושבים באשכנזית, והם בערבית.
צחקנו על קארי, על האירופאים. טעננו שהם לא מבינים את המנטליות במזרח התיכון, אך אנו נפלנו בדיוק לאותו הפח. ניתנה לנו החודש הזדמנות פז. מה עשינו? בעטנו בדלי.
הדילמה שלי: אם אין לנו כוח למחוץ ששת אלפי טילים בני חמישים,
אזי מה נעשה מול ששים אלף משוכללים בהרבה בצפון?
שום כיפת פלדה לא תעמוד ותיירט מאה או מאתיים שילוחים בו זמנית.
נפתרה הדילמה.
המוצא היחיד הנו בחירות במיידי והדחת רמטכ"ל.
מדוע גם רמטכ"ל? כי קשה לי לחשוב שהוא לא "איים" על הקבינט במאות הרוגים בקרבנו אם נכנס יבשתית. לכן הקבינט פשוט קפא. אף אחד לא משתוקק פה לחמש מאות הלוויות.
לכן רק בתום שני הצעדים הללו, אולי אז נראה.
אחרי מופע חבובות שכזה לא צריך שום תשדירי בחירות. הציבור צפה בזמן אמת בתשדירים, והבין הכל, ויעידו על כך הסקרים.
צחוק הגורל: כך התחלפנו בתפקידים.
הם הדוד ואנחנו הגולית.
אולי כבר שכחנו מי מת בסוף?
