רגע האמת בין ישראל לבין הפלשתינים קרוב עכשיו יותר מאי פעם. סביר להניח כי ביום שאחרי מבצע "צוק איתן" יתקשו שני הצדדים היריבים להימלט ממנו בטריקים ושטיקים. חזקה עליהם שהם יידרשו לתת בו תמונת-מצב שקופה וברורה על יחסיהם ההדדיים בעתיד.
שלא כבעבר. מצופה הפעם גם צירופו של ארגון החמאס כשותף לשיחות ההבהרה עם ישראל. יש לזכור שעם הפלשתינים נמנים, בסופו של דבר שני פלגים. מלבד הפתח - קרי הרשות, בהנהגת מחמוד עבאס - יש גם חמאס, בהנהגת
חאלד משעל. המשך החרמתו של ארגון הטרור, שבו נלחמה ישראל מלחמת-חורמה, תותיר אחריה לא רק חור שחור בהסכם עתידי, אלא גם אנכרוניזם היסטורי.
פלג דומיננטי אחרי ככלות הכל, לא ישראל היא זו שבוחרת את מייצגיו של העם הפלשתיני. תושבי עזה, כמו גם תושבי הגדה, הם מטבע הדברים אלה שעושים זאת. מתמונת המצב הקיים מסתבר כי החמאס הוא הפלג הדומיננטי בעזה, כשאפילו ישראל איננה חולקת על כך אף לרגע. בגדה, לעומת זאת, שולט להלכה מחמוד עבאס כראש הרשות, אבל למעשה שלטונו שם רופף למדי. העובדות בשטח מוכיחות בעליל כי השפעתו הגדולה של ארגון החמאס מורגשת היטב גם בגדה, אף אם באורח בלתי-רשמי.
הכרה הדדית אם ישראל אכן חפצה להגיע להסכם של קיום בשלום הדדי עם הפלשתינים - אל לה להחרים את החמאס ואסור לה להתעלם ממנו כשותף להסכם שכזה. עליה לראות בו בר-שיח פעיל עימה, לטוב ולרע, ואז חזקה על ארגון הטרור שכאשר יובטח לו חלקו בעוגה הפלשתינית - הוא יתרצה, בסופו של דבר, ויזנח את פעולות האיבה. והיו כבר לכך סימנים מובהקים בעבר, שמשום מה לא נוצלו על-ידי ישראל בעיתם.
יש להניח כי שיתוף החמאס בשיחות המשותפות, ובכך גם הכרה ישראלית בקיומו ובחלקו במדינה הפלשתינית העתידית - יניבו, בסופו של דבר,תגובה דומה מצידו כלפי המדינה הציונית - לא, חלילה,, מתוך אהדה כלשהי לאידיאולוגיה שלה, אלא בעטיו של ריאליזם מובהק ומכורח המציאות הקיימת. כל זה אמור לבוא לידי ביטוי מעשי כאשר אכן יינתן לחמאס הייצוג ההולם לו בממשל הפלשתיני העתידי.
